קבורת חמור ללא אבלים

השגיאה הגדולה של משרד האוצר הייתה הובלת מהלך חקיקה כל-כך דרמטי, נטול רווחים ומרוויחים שאמורים ליהנות ממנו באופן ברור ולמחוא לו כף. עשרות אלפי ישראלים נקראו לשלם מס לא מבוטל, עד 18 אלף שקל בשנה, אבל אפילו ישראלי אחד לא היה משוכנע שהוא יחסוך מכך שקל אחד.

מאות אלפי מחוסרי דירה, כביכול תמונת ראי לאותם 54 אלף בעלי 3 דירות ויותר (שמחזיקים כ-180 אלף דירות, מתוכן כ-80 אלף דירות הנכללות במס החדש), חששו בעיקר מגלגול המס על שכר הדירה שהם ייאלצו לשלם בחוזה הבא. שמחה לאידם של המשכירים לא מספיקה.

זו הסיבה לכך שמס ריבוי דירות, מס דירה שלישית, הפך לשק חבטות כל-כך נוח. לכך שהמהלך חטף חבטה אחר חבטה, עד הנוק-אאוט אתמול בבג"ץ. זו הסיבה שהוגשו כל-כך הרבה עתירות נגד החוק, ושהפוליטיקאים - רובם ככולם, להוציא את שר האוצר משה כחלון - הרבו לדבר נגדו ("אבל מה לעשות שאנחנו מחויבים להסכמים קואלציוניים"). הם ידעו שהם לא מרגיזים אף אחד. ששום קבוצת תמיכה לא עומדת בצד השני כדי לאזן מעט את המשוואה.

אפילו במשרד האוצר, ודאי במסדרונות רשות המסים, ייחלו בשקט למסמוס החוק - לפני שיצופו שפע הבעיות ביישומו בשטח. לפני שנחשף, למשל, לאבסורדים שעלו מהנוסחה האוטומטית לחישוב ערכה של כל דירה (המס נקבע על 1% מערך דירה).

לחוסר הסימטריה הזו אין אח ורע כמעט בשום חקיקה. קחו את כל החקיקות השנויות במחלוקת בשנים האחרונות ותראו שתמיד היו קבוצות לחץ משני צדי המתרס. תומכים מול מתנגדים. מע"מ אפס לרוכשי דירה ראשונה? בזמן שכל הכלכלנים התרעמו, הקבלנים ורוכשי הדירות, שהיו מתחלקים בגובה ההטבה, החזיקו אצבעות למהלך שהוביל שר האוצר יאיר לפיד.

גם מחיר למשתכן, חרף מגרעותיו, כבר זיכה כ-10,000 משפחות בדירה מסובסדת, 10,000 משפחות שישמחו לטקבק ולהצביע לשר האוצר. גם פארסת התאגיד וסגירת רשות השידור כללה כזכור את ביטול תשלום האגרה, מהלך שבוודאי זכור לטוב בקרב לא מעט משקי-בית.

כל שאר הפרטים זניחים. הליך החקיקה היה פגום? הח"כים לא ידעו על מה הם מצביעים וקיבלו את החומרים ואת השינויים שעות ספורות לפני ההצבעה? הפרדת הרשויות היתה קלוקלת? הצחקתם אותנו. אין כמעט שום חוק משמעותי שעבר פה בלי המחלות הללו.

ספר החוקים כולו, או כמעט כולו, אמור היה לרעוד שוב ושוב נוכח הטענות הצודקות הללו, שעלו משום מה רק אתמול, נגד אישור מס ספציפי, יתום מתמיכה. חוק שמובא לקבורת חמור, ללא אבלים שיצעדו אחריו.

קל כל-כך להיכנס חזיתית, מכל כיוון, נגד חוק מס ריבוי דירות, ולמי אכפת שמדובר בבסיסו במס צודק וחברתי מאין כמוהו. מס שלוקח מההון של העשירים, גם אם מדובר בפנסיונרים שחסכו פרוטה לפרוטה וקנו דירה כדי ליהנות מדמי השכירות בעת זקנתם.

מי שמחזיק בבעלותו 3 דירות - דירות שנהנו מהשבחה של עשרות אחוזים בשנים האחרונות, ושהחוק החדש אפילו מציע זיכוי של 85 אלף שקל מאותה השבחה (25% מס שבח) שהוא אמור לשלם במימוש - יש גבול לטענות הקיפוח והמצוקה שהוא יכול להעלות.

אבל אפילו הארגונים החברתיים לא יכלו לצדד במהלך לאחר שהמס הוגבל ל-18 אלף שקל בשנה וקבע כי בעל דירה שלישית ששווה 1.8 מיליון שקל ישלם בדיוק אותו מס כמו בעל דירה ששווה 20 או 30 מיליון שקל (ושאם יש בבעלותו רק 2 דירות בשווי מופלג כל-כך הוא אפילו לא ישלם שקל אחד מס). כך, במקום כותרות על חוק חברתי, קיבלנו בעיקר התייחסות לסעיפים שמצ'פרים את עשירי המדינה.

בשורה התחתונה, לפני שנאמרה המילה האחרונה, נשארנו עם הבעיה הכי גדולה בכלכלה בכלל, ובענף הנדל"ן המקומי בפרט: המשך פעילות בתוך ענן עכור של חוסר ודאות, שלא מאפשר לציבור הרחב ולבעלי העסקים לקבל החלטות רציונליות ולהביט מעבר לקצה האף.

ענף הנדל"ן ראה אתמול עוד חוק ועוד מס שאושר בממשלה פה אחד בחודש אוגוסט, שאושר בוועדת הכספים בדצמבר, שנכנס לתוקף בתחילת 2017, ושאף אחד אינו מוכן להמר שגם יחזיק מעמד.