"מעצמת גז אזורית"? מכרז חיפושי הגז והנפט לא מתרומם

מכרז חיפושי הגז והנפט של משרד האנרגיה צפוי להניב תוצאות דלות, אף שמועד הגשת ההשתתפות בו נדחה מאפריל ליולי. לפי מקורות שונים בשוק האנרגיה, מספר החברות שישתתפו במכרז צפוי להיות שלוש עד חמש, אף שהוא כולל 24 בלוקים ימיים ולמרות המילים הגדולות שהופרחו לאוויר בעת ההכרזה עליו בנובמבר האחרון. איגוד תעשיות חיפושי הנפט והגז כינו אז את המכרז "החלטה היסטורית", ושר האנרגיה יובל שטייניץ חזר מאז בכל הזדמנות על כוונתו להפוך את ישראל ל"מעצמת גז אזורית".

במציאות התמונה שונה מאוד. ממשלת קפריסין חתמה לפני כחודש על סדרת הסכמים עם חברות מובילות, ובהן ENI, TOTAL ואקסון מוביל, בנוגע לחיפושי גז בכמה בלוקים ימיים ששיווקה, וממשלת לבנון הכריזה לפני שבועיים על 26 חברות שצלחו את שלב הסינון המוקדם במכרז החדש לחיפושי גז ונפט מול חופיה. המכרז עורר מחלוקת מדינית עם ישראל, על רקע מחלוקת בנוגע לבעלות על שטחים הנכללים בשלושה מחמישה בלוקים שמשווקת לבנון בגבול הימי בין המדינות.

הספקנים טוענים שכפי שהליך הסינון המקדים המוצלח שערכה לבנון ב-2013 - ואותו צלחו 43 חברות - התבטל בסופו של דבר, גם הפעם דבר לא יתקדם. עם זאת, מספר החברות שעברו את ההליך וזהותן מלמדים שהשוק נותן אמון בשכנה מצפון. מדובר בין השאר בענקית האנרגיה ההודית ONGC Videsh, המעסיקה 33 אלף עובדים; במפיקת הנפט הרוסית Lukoil, שהכנסותיה ב-2014 עמדו על 114 מיליארד דולר; Sapurakencana המלזית, המעסיקה 13 אלף עובדים ב-20 מדינות; Sonatrach שבבעלות ממשלת אלג'יריה, המעסיקה 120 אלף עובדים; ובקטאר פטרוליאום, שנכנסת לפעילות גם בקפריסין.

שוק קטן ורגולציה בעייתית

בישראל, על פי המסתמן, ייגשו למכרז כמעט בוודאות אנרג'יאן היוונית, מפעילת כריש ותנין, ואדיסון שבבעלות EDF הצרפתית. זהות חברות אחרות שעשויות להשתתף לא ידועה.

רוב הגורמים בשוק האנרגיה שהתייחסו לנושא רואים בכך כישלון, אך גורם אחד טען שזוהי פרשנות בלבד, וגם השתתפות מספר מועט של חברות יכולה להוביל למציאת גז ולהצלחה גדולה יותר במכרזי חיפוש עתידיים. המכרז עצמו, נזכיר, מבוסס על עבודה שהזמין משרד האנרגיה מחברת בייסיפ, ולפיה פוטנציאל הגז שעוד לא התגלה במים הישראליים מגיע ל-2,200 BCM, כמות גדולה יותר מפי שניים מזו שכבר התגלתה.

גורמים שונים בתחום ששוחחו עם "גלובס" מסכימים שהפוטנציאל למצוא גז טבעי נוסף בכמויות משמעותיות גדול מאוד, ומחלקים את הסיבות לכישלון המסתמן לשני סוגים. הסוג הראשון הוא גורמים שאינם תלויים בישראל והשני הוא גורמים הקשורים בעיקר בהתנהלות הרגולציה בישראל. הגורמים מהסוג הראשון הם מחיר הנפט הנמוך, כ-50 דולר לחבית, הפוגע באטרקטיביות של הגז הטבעי; מצבה הביטחוני של ישראל, המנהלת מלחמה פעם בכמה שנים וחשופה לפגיעות טילים; והמצב הגיאו-פוליטי, המעודד חברות הפועלות במפרץ הפרסי ובעולם הערבי בכלל להימנע מפעילות בישראל.

טענות נוספות הן המוניטין הרעים שלהם זכתה הרגולציה הישראלית, שצפויה להיתפס כחסרת יציבות בשנים הקרובות לפחות, ונראה שלישראל אין כמעט מה לעשות בעניין; קוטנו של השוק הישראלי; ההסתמכות של השוק הישראלי על מונופול תמר ולוויתן; העובדה שכל עוד אנרג'יאן לא תודיע על הסכמים עם לקוחות וסגירה פיננסית לפיתוח מאגר כריש, התחרות המקומית היא תיאורטית בלבד; והקושי הגדול למצוא שוקי יצוא לגז שאולי יתגלה.

סוגיית שוקי הייצוא ספגה השבוע חבטה נוספת, עם התחדשות המתח בין ירושלים לאנקרה בעקבות דברי נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן נגד ישראל. גם בתסריט חיובי של יצוא מישראל לטורקיה, יהיה מדובר בכמויות שספק אם יצדיקו פיתוח מאגרים נוספים. לצד זאת, ההנחה הרווחת בעולם האנרגיה היא שמצרים תפיק את כל כמות הגז הטבעי שהיא נזקקת לה בתוך כשנתיים, ולכן הסיכוי ליצוא מישראל אליה אפסי. היצוא לאירופה נראה גם הוא כרגע בלתי אפשרי, בעיקר בשל היותו בלתי כלכלי בעליל, ונראה שאף חברה בינלאומית לא תסתמך עליו כבסיס למודל עסקי המאפשר חיפוש ופיתוח מאגרים בישראל.

בכל הנוגע לסיבות הקשורות בישראל, נשמעות פעם אחר פעם טענות נגד הרגולציה המקומית. הטענות מתייחסות גם למכרז הנוכחי ולפיהן יש בו דרישות מוגזמות. בין השאר דורשת המדינה שמפעילים שישתתפו במכרז החיפושים יהיו בעלי הון עצמי של 800 מיליון דולר, ניסיון בקידוחי מים עמוקים של עשור לפחות, ובעלי 25% לפחות בשותפות שתבצע את החיפושים, כלומר יישאו בעלות של 25 מיליון דולר לכל קידוח חיפוש. המגבלה האחרונה קשה במיוחד לחברות זרות, שמוכנות לשתף פעולה בשוק המקומי אך אינן מעוניינות לסכן את כספן, אף שהסיכויים להגיע לממצאים גבוהים יחסית ועומדים על כ-30%.

"כלה מכוערת עם גיבנת"

עו"ד ענת קליין, ראש מחלקת אנרגיה במשרד גרוס (GKH), סבורה ששאלת שוקי היצוא אינה בהכרח הגורם העיקרי לכישלון המסתמן של המכרז. לדבריה, במזרח הרחוק יש עניין רב שלישראל יהיו כמויות גז שיצדיקו הנזלה שלו ויצוא אליהן. לטענתה, הקשיים העיקריים לצד הרגולציה הם הקשיים הגיאו-פוליטיים והביטחוניים. "ברמה הביטחונית, ידוע שישראל היא יעד ברמה כזאת או אחרת, ושיש בה מלחמה וטרור בכל תקופה כזאת או אחרת", היא אומרת. "לכן הביטוחים פה הרבה יותר יקרים. כשאתה מדבר על עלויות הפקה של מאגר אלה עלויות שהן טיפה בים, אבל בשלבי החיפוש זה כן מהווה נטל.

"הבעיה שיותר תלויה בנו היא התדמית שיש לנו בנוגע להתנהלות הרגולטורית. אנחנו מתחילים מנקודת פתיחה של היעדר רגולציה, יש לנו חוק ישן שאי-אפשר ללמוד ממנו הרבה, ואז אוסף של כל מיני החלטות שאם אתה לא מאוד בקיא בתחום ושולט בהיסטוריה, היכולת שלך לדעת מה הקודקס החוקי היא מאוד מוגבלת. זה אוסף של החלטות ממונה על ענייני הנפט ומועצת הנפט, וכדי לדעת מה המצב החוקי אתה צריך לעשות המון עבודת כיתות רגליים. חלק מהרגולציה זה בטיוטה של תקנות שאח"כ יש החלטה שאומרת שהיא מחייבת למרות שלא הוציאו אותן באופן פורמלי, וכשאתה מחבר לזה את הזגזוגים שהיו פה, בעניין התמלוגים, וסיפור הממונה על ההגבלים העסקיים, אז אתה מקבל תוצאה מאוד כאוטית שמקשה על מנהלי עסקים. גם ככה הכלה מכוערת עם גיבנת בגלל העניין הפוליטי והעניין הביטחוני. להוסיף לזה סביבה רגולטורית כל כך לא יציבה זה לא מוסיף לפוטנציאל של השידוך".

"להקים תשתיות בדרום"

לדברי ג'ינה כהן, מומחית לשוק הגז הטבעי, "יש כמה דברים שצריך לעשות. בתחום החיפושים וההפקה, יש לאפשר הקמה של מפעיל ישראלי, שיהיה בעל יכולות טובות יותר משל מפעילים זרים להתמודד עם הרגולציה והסוגיות הגיאו-פוליטיות. בתחום ההולכה והחלוקה צריך להפנות את כספי התמיכה הממשלתיים מעידוד מפעלים להקמת תשתיות, בעיקר בדרום, שבו יש מחסור. בצד הביקושים אפשר להכפיל את מספר שעות הפעילות של תחנות הכוח מונעות הגז של חברת החשמל, שבשנה שעברה תפקדו 3,000 שעות בלבד, לוותר על הרעיון של העלאת המס על גז טבעי דחוס, ולהקצות כסף ממשלתי למחקר ההיתכנות של מפעל GTL להפיכת גז טבעי לדלק, במקום המכרז שנכשל והטיל על היזמים חצי מההשקעה".

ממשרד האנרגיה נמסר בתגובה: המשרד ממשיך להוביל את ההליך התחרותי לחלוקת רישיונות לחיפושי גז טבעי ונפט ולעניין חברות שונות להצטרף למשק הגז הטבעי הישראלי".

 מפת הבלוקים ושדות הגז במים הכלכליים של ישראל