1. בדצמבר 2016, באחד הטורים, הענקתי לחוק מס דירה שלישית את התואר המפוקפק "זוכה פרס האיוולת של השנה". אחרי פסיקת בג"ץ השבוע, ואף ששנת 2017 עדיין רחוקה מסיומה, פרס האיוולת של 2017 מוענק שוב לאותו חוק, והפעם יש לו צידוק כפול: איוולת כלכלית ואיוולת חוקתית, כפי שהשתקפה בהחלטת בג"ץ.
ולפני שאתפנה לנימוקי הפרס, שוב אבהיר את מה שהובהר פה יותר מפעם אחת: לתפיסתי, כל עיתונאי שכתב או מתכוון לכתוב על החוק הזה חייב לחשוף אם יש בבעלותו יותר מדירה אחת, ולפיכך אני חוזר שוב וכותב שיש לי דירה אחת בבעלות משותפת עם בת זוגי, וממילא חוק מיסוי דירה שלישית איננו רלוונטי לגביי.
2. כמה דקות אחרי החלטת בג"ץ החלו המנגינות המוכרות של יזמי הנדל"ן: עכשיו, כשהמס עומד להיקבר, המשקיעים ינהרו לשוק, ומחירי הדירות שוב יזנקו. לא צריך לקנות את התגובות האוטומטיות והאינטרסנטיות הללו. ההשפעה של חוק מס דירה שלישית על משקיעים הייתה מינורית, אם בכלל, ואלה כבר נתרעו מרכישת דירות בגלל העלאת מסי השבח ומסי הרכישה.
הניסיון של כל האינטרסנטים של הנדל"ן לקפוץ על עגלת בג"ץ ו"לחמם" את השוק המתקרר לא יעזרו כנראה הפעם. כל הסימנים, הן בשטח והן במעגלים שמסביב (בנקאים, למשל), מעידים על התקררות ובלימת מחירים. גם הקבלנים יודעים זאת היטב, אף שבאופן טבעי הם מתקשים להודות בכך. החלטת בג"ץ נפלה לידיהם כפרי בשל - קדימה לקמפיין עליות המחירים לנצח-נצחים! לא, לא צריך לקנות את זה.
3. על האיוולת הכלכלית של החוק עמדתי באמצעות איש ותיק ומלא תובנות, אדם מוערך מאוד בתחומי הנדל"ן, עוד במאמר הקודם, שפורסם לפני כחצי שנה. אני מביא אותן כאן שוב, כי הן חשובות מספיק כדי להבין את האיוולת הכלכלית שהובילה את אגף התקציבים באוצר והתבררה גם כאיוולת חוקתית.
צריך למסות את ההון, אבל איך בדיוק מודדים הון? "רוב הכלכלנים כנראה יסכימו עם הקביעה שלפיה ההון הוא מחולל אי-שוויון גדול יותר מהכנסות מעבודה. לפיכך, אם רוצים לצמצם אותו, יש מקום למסות את ההון. אבל איך מודדים הון? האם באמצעות ספירת דירות? יהיו שיאמרו שבעלי 3 דירות ויותר, בהסתברות גבוהה יותר, הם ברמת עושר גבוהה יותר ממי שיש להם דירה אחת או שתיים, שלא לדבר על חסרי דיור. בממוצע, זה כנראה נכון. אבל למסות אדם רק על בסיס הסתברותי זה מעוות! אם רוצים למסות את ההון, המס צריך להיות לפי שווי. לצורך העניין, גם אם זו דירתו היחידה של האדם (אם מתעקשים אפשר להחיל את המס מעל רף מסוים של שווי).
"אם לא מיסוי הון ולא קיטון באי-שויון, אז צריך לפעול להגדלת היצע הדירות: באוצר הצדטקו וטענו שמטרת החוק אינה לצמצם את האי-שוויון אלא להגדיל את היצע הדירות. זו תשובה מפתיעה, תודו. במיוחד לאור העובדה שהאוצר דאג לפרסם נתונים שלפיהם השכר הממוצע של משקי-בית שיש להם 3 דירות ויותר עומד על 30-40 אלף שקל - שכר גבוה פי כמה וכמה מהכנסתו של השוכר הגר בדירה שבבעלותם (השוואה דמגוגית מאין כמוה). עוד הוסיפו וציינו באוצר כי למשק-בית כזה יש הון ממוצע של 700 אלף שקל. מדהים! לא הסכום עצמו (טוב, גם), אלא העובדה שלאוצר בכלל יש נתונים על התפלגות ההון במשק. הרי הכלכלן הצרפתי תומא פיקטי לא יכול היה לנתח בספרו הנודע את התפתחות האי-שוויון בהון בישראל משום שאין חובת דיווח כללי בישראל. אכן, אין חובת דיווח אבל יש סקר הכנסות של הלמ"ס (פיקטי בחר לוותר עליו). כדאי לזכור שלפי סקרים, הילארי קלינטון היא הנשיאה הנבחרת של ארה"ב, בוז'י הרצוג הוא ראש הממשלה, וברחובות יש ההכנסה הגבוהה ביותר למשק-בית, כפי שלמדנו בעבר.
"אבל נחזור להגדלת ההיצע. כאן יש סתירה פנימית בטענת האוצר. מחד גיסא, אנשי המשרד טוענים כי מספר משקי-הבית שיש להם 3 דירות ומעלה אינו גבוה - בסך-הכול 50 אלף משקי-בית. רוב-רובם של המשקיעים, כ-200 אלף, מחזיקים רק שתי דירות (כולל דירת המגורים). נשאלת אם כך השאלה מדוע למסות רק את האוכלוסייה המצומצמת הזאת? אולי מעצם החזקתה בנכסים מרובים היא חושפת את העדפתה להשקעה בנדל"ן ('העדפה נגלית'), ולכן דווקא אצלה ההסתברות ש'תזרוק' את הדירות לשוק נמוכה יותר מאשר המשקיעים 'הצנועים'? אם כך, נכון היה להחיל את המס הזה על כלל המשקיעים. אבל נראה שאפילו האוצר נבהל ממהלך כזה".
פתאום המיסוי המתוכנן הפך גם להוצאה תקציבית: "אם לא די בכך, תוך כדי הניסיונות לצלוח את העברת החוק בוועדת הכספים, החליט האוצר לשנות פרט חשוב בחקיקה: לתת מענק למרובי הנכסים, בגובה מס השבח שייאלצו לשלם בעת מכירת הדירה (השבח לאל שקבעו תקרה של 75 אלף שקל). זאת "הסוכריה" שצריך לתת למשקיעים שרוצים להימלט ממס ריבוי הנכסים.
ישאל הקורא הסביר, מדוע מענק? למה לא פשוט פטור? אז זהו, שרשות המסים נעמדה על רגליה האחוריות כדי למנוע את מתן הפטור, לאחר שרק ב-2014 הוא בוטל בעקבות שנים של מאבקים. באוצר לא איבדו עשתונות ומצאו פתרון יצירתי - מענק. מענק, בניגוד לפטור, הוא הוצאה תקציבית. ומי יממן אותה, במיוחד לאור העובדה שחל איסור לחרוג מכלל ההוצאה שבתקציב? מי שבהסתברות גבוהה, לפי האוצר עצמו, הוא פחות עשיר ממרובה הנכסים. ואני אחסוך מכם את ההתייחסות לשאלה מדוע בכלל להקל במס אם כבר יש הקלה במס בדמות החישוב הלינארי.
נחזור למענק. מי יקבל אותו? רק מרובי הנכסים שימכרו דירות. אם משקיע צנוע מכר את דירתו הנוספת היחידה, הוא לא יקבל מענק. מדוע בעצם? הרי המטרה הייתה להגדיל את ההיצע, לא?
הנוסחה המסובכת וחסרת ההיגיון: "אי-אפשר שלא לקנח בנוסחה המדהימה שהגו באוצר כדי לחשב את שווי הדירה. הרי לא מתכוונים לשלוח שמאים לכל אחת מהדירות שמחזיקים 50 אלף משקי-הבית מרובי הנכסים. כלכלנים טובים ורבים כבר הוכיחו עד כמה הנוסחה הזאת רחוקה מלספק תוצאה מהימנה. היא נוטה לאמוד כלפי מעלה דווקא את הדירות הזולות ולתת אומדן מוטה כלפי מטה לדירות היקרות. לא אכנס כאן לפרטים טכניים, אבל לנסות לאמוד שווי של דירה באמצעות מספר משתנים מצומצם כל-כך, על בסיס מרחק מהמרכז ומדד סוציו-אקונומי - זהו ניסיון חסר סיכוי.
"הרי מהו הקושי בלאמוד שינוי במחירי דירות? העובדה שדירה היא מוצר הטרוגני מאוד. אם רוצים בכל זאת לנסות לאמוד שווי של דירה, נכון יותר להתבסס על מחירה האחרון בשוק ולתאם מחיר זה לפי עליית מחירי הדירות מאז הייתה הדירה בשוק בפעם האחרונה. נכון, עליית מחיר ממוצע לא בהכרח משקפת את כל האזורים, אבל לפחות בבסיס החישוב עומד שווי השוק האמיתי של הדירה במועד כלשהו".
השורה התחתונה: "הצעת החוק הזאת והדרך שעברה מאז באה לאוויר העולם מוכיחות עד כמה צדק הפילוסוף ברונו, שאמר פעם: 'טעות קטנה בראשיתה תגדל ותתעצם באחריתה'".
איזה בול פגיעה? הטעות הקטנה אכן גדלה והתעצמה עד לפסיקת בג"ץ השבוע. אין ספק, צדיקים, מלאכתם נעשית בידי אחרים.
4. וכעת למס ירושה, מס שהוא לדעתי המתאים למיסוי ההון ולצמצום האי-שוויון, אבל גם שר האוצר משה כחלון, שתומך בו, מתקשה להעביר אותו, בגלל גדודי האינטרסנטים בממשלה.
חלק מהפתרון גם למערכת היחסים של הציבור עם העשירים יכול לבוא מתמיכה מוצהרת של המשפחות העשירות בישראל במס ירושה (למשל, חיים כצמן, מבעלי השליטה בגזית גלוב תומך בכך), שנהוג בכמה מדינות מערביות, או בכל מס אחר גבוה של עושר.
אני מכיר היטב את הסיבות להתנגדות: מדובר למעשה בסוג של "מס מוות" או "שוד קברים"; זה סוג של מיסוי כפול שפוגע בסופו של דבר בכלכלה וממילא מייצר סביבו תעשייה של תנכנוני מס. אבל מעבר לטענה ההגיונית שהעשירים מחזירים כספים לחברה שתומכת בקפיטליזם, שאיפשר את צבירת הונם, יש טיעוני נגד לעניין המיסוי הכפול: ממילא רוב המגה-עשירים משתמשים בתכנוני מס הממזערים את חבות המס שלהם למינימום האפשרי, מה שלבני אנוש כמונו זה הרי בלתי אפשרי. לכן, מס ירושה מעל רף מסוים הוא הגיוני, כך שלא יפגע במעמד הביניים.
זהו מס צודק, הכרחי, ולכחלון יש עדיין הזדמנויות להעלות אותו שוב על הפרק. מה תעשה המדינה עם המסים הללו - זו שאלה טובה מאוד, אבל קודם כל בואו נגבה אותם כמו שצריך. אחר-כך נדבר על איך לחלק את העוגה.
אני מביא שוב, לטובת כחלון וסביבתו את אחת האמרות הידועות של וורן באפט: "עושר אינו אלא המחאות זכות למימון פעילויות של אחרים בעתיד... הרעיון להעביר עושר מדור לדור כדי שמאות מצאצאיכם יוכלו לשלוט במשאבים של אנשים אחרים רק מפני שהם באו מהרחם הנכון - מנוגד בעליל לעקרונות של החברה המריטוקרטית".
eli@globes.co.il
בניין / איור: גיל ג'יבלי
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
