בין האופטימיות לפסימיות

3 עניינים שהעמיקו את הפסימיות

1. אף לא אישה אחת מופיעה ברשימות הארוכות והמתארכות של המועמדים, לא חשוב בעיני מי, לראשות הממשלה. לא במחנה הציוני, לא בליכוד, לא בכולנו, לא בישראל ביתנו, לא בבית היהודי.

2. בית הדין הארצי לעבודה קיבל (חמישי, 4.5), החלטה שמשמעותה מתן היתר לעובדי מונופול החשמל, המכונה חח"י, לשבות מתי שבא להם, איך שבא להם, בלי לנמק את עילות השביתה. "בית הדין הארצי לעבודה", שכבר הוכיח שוב ושוב את ההטיה המבנית שלו, חושב כנראה שהחברה ונכסיה הם ירושה של העובדים מאמא ולכן אסור למדינה לבצע שום שינוי בלי לקבל מהם אישור מראש.

אגב, החוב שצברו החברים, 75 מיליארד שקל, הוא לא באחריותם. כולו באחריותנו שלנו. ומה אומר על זה סגן שר האוצר יצחק כהן, שיוצא ובא כבר חודשים כדי לבנות איזושהי רפורמה שתעצור את ההפסדים, החובות וההפקרות? "מכבדים את החלטת בית הדין. להחלטה משמעות מרחיקת לכת על היכולת של הממשלה לקדם רפורמות ומדיניות. אשר על כן נבחן את צעדינו בהמשך".

מה יש לבחון? הרי התשובה ברורה: עובדי המונופול הם המונופול. לכן לא בסמכות בתי הדין לעבודה לדון בעניינים, אלא רק בית הדין להגבלים עסקיים. ב. נתניהו תומך בזה, אבל הוא מפחד לזוז. מ. כחלון יודע את זה, אבל הוא שפוט של אבי ניסנקורן. רשות השידור - לא למדנו כלום?

3. "שולחן עגול", "שיח פתוח". יום א', 13 ח"כים/ח"כיות עשו דרכם לבית התאחדות התעשיינים לפגישה עם 40 תעשייני מזון. "מפגש מקצועי" קוראים לאירוע של בעלי עניין המודאגים מהלחץ הציבורי המתגבר להורדה של מחירי סוכר, מלח, וחומרים מלאכותיים וכימיים.

הח"כים אומרים שהם הוזמנו ע"י שרגא ברוש, היו"ר, ושלום "תה ויסוצקי" זיידלר, יו"ר איגוד המזון; תעשיינים אומרים שהח"כים הם שביקשו פגישה כי "אנחנו שומעים עליכם הרבה ורוצים לשמוע את עמדתכם" - כאילו ערימות הלוביסטים שיושבים להם על הוורידים לא מספיקים כדי למרוח פעם ועוד פעם כל ניסיון לשינויי מכסים, יבוא והורדת מחירי המזון. למחרת יצאה ההודעה, הכל כך צפויה וצדקנית, שאמרה כי המפגש נועד "לייצר שיתופי-פעולה להגברת השקיפות, הורדת יוקר המחיה והמשך מגמת ייצור מזון בריא". ברצינות?

4 עניינים שהגבירו את האופטימיות

1. עינת רון, שופטת בית משפט השלום בראשון-לציון, דחתה (די בשאט נפש) את עסקת הטיעון שטווה ברכות אינסופית פרקליט המדינה שי ניצן עם השופט לשעבר, סגן נשיא בית משפט מחוזי, שהיה מועמד לעליון, יצחק כהן. "אכן המעשה אינו מצוי ברף הגבוה של עבירות המין, אך גם אינו כה מינורי כפי שהגדירה אותו המאשימה (הפרקליטות) בטיעוניה. במעשיו הייתה פגיעה של ממש במערכת בתי המשפט ובציבור כולו". עכשיו צריך לעקוב, לראות שמא "תיובש" רון.

2. איילת ורבין-נחמיאס, ח"כ המחנה הציוני, אף שקיפצה בעדינות בין המילים, גילתה אומץ נדיר ועתרה השבוע לבג"ץ בעניין הלוח המנופח של חופשות המורים. העתירה אמנם נגד שר החינוך נ. בנט (אחרי הכול היא פוליטיקאית, מהאופוזיציה), אבל בפועל היא לוקחת סיכון פוליטי כשהיא מעיזה לערער (מה שאף שר/ת חינוך משום מפלגה לא העזו לעשות) על לב האינטרסים של הסתדרות המורים וארגון המורים, המגינים בחירוף נפש על עודף החופשות השונות והמשונות, למשל ימי ה"איסרו חג", שבבתי הספר של החרדים אינם נחשבים לימי חופש אבל בממלכתיים - כן.

3. "מאיר שפיה", בי"ס על-אזורי ייחודי למדעי החיים והחקלאות, בנה, הציע וקיבל אישור לתוכנית 10 יחידות בגרות בחקלאות, בהתמחות גידול גפן וייצור יין. בקרוב גם בבתי ספר אחרים.

4. נקמת ההמון. ירידה מתמשכת ברווחיות של הענקית, שליטת עולמות הגילוח ג'ילט, מבית פרוקטור אנד גמבל, שכן זקנקנים הפכו סימן היכר לגבריות. לא, לא רק אצלנו. ולא, זה לא בגלל ששר הכלכלה אלי כהן קרא לא מכבר לשימוע בגין מחירים "חזיריים" של 3 שליטות הטואלטיקה יוניליוור, שוסטוביץ ודיפלומט - יבואנית בלעדית של גי'לט ופרוקטור אנד גמבל. ככה זה בכל העולם. מג'ורג' קלוני עד אהוד ברק.

stella-k@globes.co.il