פחות מ-20 מטרים מפרידים בין בית המשורר חיים נחמן ביאליק לבין הווילה ההיסטורית ברחוב ביאליק 19 בתל-אביב, בסמוך לבית העירייה הישן ולכיכר ביאליק. הווילה, נכס מיוחד במינו המיועד לשימור מחמיר, נרכשה לאחרונה על ידי משפחת שוב - חודשים ספורים אחרי מותו של אב המשפחה, עו"ד משה שוב.
הווילה אמנם מוזנחת ואף מוגדרת כמבנה מסוכן, אך היא נכס נדיר באזור "העיר הלבנה", בראש ובראשונה בשל שטח המגרש שעליו היא בנויה - 1.1 דונם. הווילה, ששטחה הבנוי 350 מ"ר, נבנתה ב-1922 על שטח בבעלות הסופר ש. בן ציון, אביו של הצייר נחום גוטמן. לאחר מכן החליפה כמה ידיים ושימשה בית מגורים ואחר כך סנטוריום ונודעה בכינויה "בית שרייבמן". היא תוכננה על ידי האדריכל יוסף ברלין, המתכנן הראשי של "המשרד לעבודות ציבוריות ובניין", שלימים הפך לסולל בונה.
אילן שחורי, חוקר ת"א ומדריך סיורים בעיר, כותב באתר האינטרנט שלו "תל-אביב שלי" כי לזמן קצר תפקד הבית כבית חולים וסנטוריום. השכן ממול, המשורר ביאליק, נתן לו את השם "מבראה". בשלב מסוים נוספה בחצר האחורית בריכת מים יפה. בשנת 1936 הושכר הבית לאדמו"ר ישראל פרידמן מהוסיאטין, והפך למרכז חסידות כן לדירתו הפרטית של האדמו"ר. עד היום יש בו ארון קודש, ספסלי מתפללים וחדר תפילה. גם לאחר מותו של האדמו"ר בשנת 1948, המשיכו חסידיו לפקוד את בית הכנסת עד שבשנת 1999 קבע בית המשפט כי על המתפללים לסלק ידם מהמקום, לאחר שנדחתה טענתם לדיירות מוגנת.
סכסוך בין בעלי הווילה לחסידים נמשך שנים נוספות עד שבמאי 2013 הוציאה העירייה צו מבנה מסוכן למקום. הבעלות על הנכס בשלב ההוא התחלקה בין משפחת שוב (שליש), אשר אפרים (שליש) ואחותו עדנה שושנה רוזנשיין (שליש). עוד לפני אישור תוכנית השימור של עיריית תל-אביב בשנת 2008, הגיש עו"ד משה שוב ז"ל בקשה לבניית בניין מגורים חדש על המגרש, אך עיריית תל-אביב סירבה לאשר את הבקשה בשל כוונתה לאשר תוכנית שימור, ואף פרסמה סעיפים המגבילים את הבנייה במגרש (סעיפים 77,78 לחוק התכנון והבנייה).
מהערכה שכתב השמאי משה פרחי עולה כי בשל הגדרתו של המבנה כמיועד לשימור מחמיר, חל איסור להרוס כל חלק מהמבנה המקורי ואף לשנות חלוקה פנימית או חיצונית בו. עלויות השימור אף הוערכו על ידי מחלקת השימור בעירייה ב-2 מיליון שקל. למבנה גם זכויות בנייה בשטח 1,266 מ"ר שלא ניתן לנצל עקב מגבלות שימור מחמיר. על כן, מציין השמאי פרחי, עוד בשנת 2012 נחתם הסכם בין בעלי הנכס לעירייה כי העירייה תפצה את בעלי הנכס ב-21 מיליון שקל בתוספת מע"מ בגין זכויות אלה - ואילו השימור יהיה באחריותם.
המחיר גבוה ב-40% מהערכת השמאי
עו"ד משה שוב, מבכירי עורכי הדין בישראל בתחום הנדל"ן, נפטר בדצמבר האחרון בגיל 84 והותיר 13 ילדים, שרבים מהם פנו עוד בחייו לדרך עצמאית (מרביתם כעו"ד בעצמם). שוב, שהחזיק בשליש מהנכס, ביקש לקנות עם אשר אפרים את זכויות השותפה השלישית לפי שווי של 34 מיליון שקל. סכום זה, אגב, גבוה בהרבה מהערכת השמאי פרחי, שהעריך בדצמבר האחרון את שווי הווילה ב-25.3 מיליון שקל. בשומה צוין כי הפיצוי מהעירייה כולל היטל השבחה שלא יחול על המוכרים, ושיעור הפיצוי לא הובא בחשבון בהכרעת השווי הנוכחית.
אולם לאחר שמשפחת שוב ואשר אפרים לא הצליחו להגיע להסכמות עם רוזנשיין, הוחלט על פירוק השותפות. באוקטובר 2016 מינה בימ"ש את עו"ד יניב סולמי ככונס למכירת הבית.
אב המשפחה, משה שוב, בינתיים נפטר, אבל רוזנשיין התנגדה למכירת זכויותיה למשפחה, בטענה כי מדובר בהצעה נמוכה שמציעה משפחת שוב שהיא בעלת עניין בנכס, אולם בימ"ש לא קיבל זאת. שופטת השלום רחל ערקובי אישרה את העסקה, בנימוק כי הסכום גבוה ב-40% מהערכת השמאי.
כעת, בכוונת משפחת שוב לשפץ את הווילה בהתאם למגבלות השימור, על פי תוכנית שערך האדריכל אמנון בר אור, ולהקים בה קומה נוספת בשטח זהה למפלס הקיים. בקשה להיתר בנייה הוגשה לוועדה המקומית. על פי הערכות לאחר השלמת העבודות, תוצע הווילה למכירה.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
