נמצאה דרך להוזיל משמעותית את עלויות ההדפסה בתלת-ממד

בשנים האחרונות, אנחנו שומעים יותר ויותר על טכנולוגיית ההדפסה בתלת-ממד - שיטה שמאפשרת ליצור צורות ומבנים תלת-ממדיים בלחיצת כפתור מהמחשב. יש אפילו כאלה שהשוו את החשיבות שלה להמצאות חשובות כמו מנוע הקיטור והאינטרנט.

עכשיו, חוקרים מאוניברסיטת MIT בארה"ב שידרגו את השיטה ומצאו דרך להדפיס בתלת-ממד עם חומר זול, זמין ומתכלה שמפיקים מצמחים.

היום אנחנו כבר יודעים להדפיס עם חומרי גלם שונים כמו זכוכית, מתכת, ואפילו חומרי מזון. אבל בשימוש מסחרי, בדרך כלל משתמשים בפלסטיק. ופלסטיק, כמו שאנחנו יודעים, הוא לא נחמד כל כך לסביבה.

כעת החוקרים מצאו פתרון ידידותי יותר. הם השתמשו בחומר שנקרא תאית, שחלק מהאנשים מכירים אותה בשם הלועזי צלולוז היא הפולימר הנפוץ ביותר בטבע. היא נמצאת בדפנות התאים של כל הצמחים והיא משמשת אותם כחומר שלד, בגלל שהיא ממש חזקה. סך הכל מדובר בחומר זמין, לא יקר ומתכלה.

יש לציין שהרעיון להשתמש בחומר צמחי להדפסה בתלת-ממד הוא לא חדש. עד עכשיו היתה בעיה להפוך את התאית הקשיחה לדיו שמתאים להדפסה. התהליך דרש השקעה גבוהה של אנרגיית חום, מה שייקר את כל העסק והקשה על ההדפסה עצמה. בשיטה החדשה, הם הצליחו לעקוף את הצורך בחימום כי השתמשו בנגזרת אחרת של תאית שנקראת תאית אצטאט, שקל יותר לעבד אותה לדיו שמתאים להדפסה.

אחד היתרונות של השיטה החדשה (כמובן חוץ מהיתרון האקולוגי והכלכלי) הוא היכולת הדפיס בשילוב עם חומרים אחרים. לצורך המחשה החוקרים הוסיפו לדיו כמות קטנה של חומר אנטיביוטי והדפיסו פינצטה כירורגית. החומר האנטיביוטי מופעל רק כשמאירים אותו באור פלואורסצנטי, אז אפשר לאחסן את הכלי לאורך זמן מבלי לאבד את הפעילות שלו. במקרים חריגים, אם צריך לנתח אדם בתנאים לא סטריליים, פינצטה כזאת תוכל להקטין את הסיכון לזיהום חיידקי.

עם זאת, לשיטה החדשה יש גם חסרונות: כדי להפוך את התאית אצטט לדיו, צריך להמיס אותה באצטון. ובזמן ההדפסה האצטון הזה מתנדף לאוויר. החוקרים מנסים עדיין להבין מה ניתן לעשות עם עודפי האצטון שנפלטים בתהליך, וטענו כי כבר יש להם רעיון כיצד למחזר אותו - מה שיוזיל עלויות ויהיה ידידותי לסביבה אפילו יותר.