רק זה היה חסר לו

לא כך קיווה ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, להעביר את התקופה האחרונה של מאסרו בכלא מעשיהו. אולמרט, שמרגיש ממילא רדוף על-ידי הרשויות, מרגיש היום רדוף שבעתיים בעקבות פרשת גילוי החומרים המסווגים לכאורה שהועברו על-ידי עורכי דינו של אולמרט אל מחוץ לכלא.

בסביבתו של אולמרט מתרעמים על היחס הנוקשה, לטענתם, של שירות בתי הסוהר כלפיו וטוענים כי החומרים שהעביר הם ניירות שעליהם כתב בכתב-ידו את ספרו, וכי כל הכתבים עברו, או עומדים לעבור, צנזורה טרם פרסומם - בהתאם להוראות החוק.

אבל מעבר לתחושות האישיות הקשות של אולמרט כלפי מערכת המשפט ושב"ס, ישנה שאלה אחת שהיא החשובה באמת מבחינתו, והיא האם סיכוייו לניכוי שליש ולשחרור מוקדם ממאסרו נפגעו בעקבות פרשת המסמכים. בסביבת אולמרט מודאגים היום, שלא לומר מודאגים מאוד, מהשלכות המקרה על ההחלטה בעניין שחרורו המוקדם.

אולמרט, נזכיר, הורשע בלקיחת שוחד בסך 60 אלף שקל במשפט פרשת הולילנד, במירמה והפרת אמונים ובקבלת דבר במירמה בפרשת טלנסקי ובשיבוש מהלכי משפט. הוא החל לרצות עונש של 26 חודשי מאסר ב-15 בפברואר 2016. ועדת השחרורים של שירות בתי הסוהר צפויה לדון בבקשתו לניכוי שליש מתקופת מאסרו בעוד כ-3 שבועות, ב-7 ביוני.

עד הימים האחרונים ניתן היה לקבוע במידה רבה של נחרצות כי בקשתו של אולמרט לשחרור מוקדם תתקבל, וכי הוא ישוחרר מכלאו ב-17 ביולי 2017. זאת, לאור העובדה שפרט לתקריות מינוריות, אולמרט נחשב עד היום לאסיר משתף פעולה שאין סיבה שלא לשחררו בשחרור מוקדם, כפי שמקובל לגבי רוב האסירים.

חיזוק משמעותי נוסף למחשבה שאולמרט ישתחרר במחצית יולי הגיע דווקא בעקבות החלטת נשיא המדינה, ראובן ריבלין, לדחות את הבקשה של אולמרט לחנינה בדרך של שחרורו לאלתר ממאסרו. נזכיר כי אולמרט נאלץ לפנות בבקשה לשחרור מוקדם לוועדת השחרורים, ככל אסיר, לאחר שריבלין הודיע ב-27 במארס כי החליט לדחות את הבקשה לחנינה שהגיש אולמרט.

בנימוקי דחיית בקשת החנינה הבהיר הנשיא כי נסיבותיו הייחודיות של אולמרט שהובאו בבקשת החנינה - ובכללן נפילתו הקשה מאיגרא רמא לבירא עמיקתא וזכויותיו הרבות כמי שכיהן במהלך שנים ארוכות בתפקידים הרמים ביותר בישראל ותרם רבות למדינת ישראל ולביטחונה - עמדו לנגד עיני בית המשפט בטרם נגזר דינו.

"סמכות החנינה של נשיא המדינה איננה ערכאת ערעור על בית המשפט, ולפיכך, כאמור, לא נמצא מקום להיעתר לבקשה לחנינה בדרך של שחרור לאלתר ממאסר", כתב הנשיא ריבלין.

עם זאת, הנשיא ציין כי במקרה שתתקבל בקשתו של אולמרט לשחרור בתום שני שליש מתקופת מאסרו, הרי שלאחר ששילם את חובו לחברה ועקב זכויותיו הרבות, ישקול הנשיא בחיוב להעמיד את העונש על תקופת מאסרו זו. משמעות הדברים אמורה הייתה להיות שלאחר שחרורו הצפוי בשל ניכוי שליש, אולמרט לא יהיה "אסיר ברישיון", ויהיה מותר לו לטוס לחו"ל ולהמשיך את חייו כרגיל וללא תנאים מגבילים.

אבל כל זה, כאמור, עשוי (או עלול מבחינתו של אולמרט) להשתנות בעקבות פרשיית גילוי המסמכים הסודיים. התנהגות טובה של אסיר היא תנאי סף לניכוי שליש מתקופת מאסרו. אם ועדת השחרורים שתדון בעניינו של אולמרט בעוד כ-3 שבועות תגיע למסקנה כי אולמרט הפר את ההוראות ואולי אפילו פגע בביטחון המדינה בכך שהעביר מסמכים סודיים או מסווגים לצורך כתיבת ספרו - הוא עלול למצוא את עצמו בכלא עוד חודשים ארוכים.

יצוין כי מי שייצגו את אולמרט בדיון בוועדת השחרורים הם פרקליטו וחברו הוותיק של אולמרט, עו"ד אלי זהר, ועו"ד שני אילוז המתמחה בייצוג אסירים. זהר ואילוז סירבו היום (א') להתייחס לדברים.