ראש הממשלה בנימין נתניהו אומר שהביקור של דונלד טראמפ בישראל הוא "היסטורי"; ואחריו מחרים מחזיקים עיתונים ועיתונאים - "ביקור היסטורי". אני שובר את הראש: מה כאן היסטורי? הרי כבר היו כאן כמה וכמה נשיאים של אמריקה הגדולה.
אולי התשובה היא בכך שהנשיא שמגיע אלינו חי בשני עולמות - האחד מציאותי, השני אלטרנטיבי. אז אולי לכך הכוונה? אולי ה"היסטורי" שייך לעולם האלטרנטיבי של הנשיא המבקר? או שמא העניין הוא הנסיעה הישירה של הנשיא ממדינה ערבית אלינו?.
אז נכון שזו פעם ראשונה, אבל כדי לתאר מעשה ראשון יש עוד מילים, כמו תקדים, לראשונה; היסטורי? - כן, גם הביטוי הזה כבר לא מה שהיה פעם. למען האמת, כל מה שקורה סביב הביקור מצביע על ביקור היסטרי.
האמריקאים נוהרים
אבל גם אם זה לא מדויק, ההגדרה הזאת מתאימה מאוד לשני האישים - האורח והמארח. אצלם שום דבר אינו פשוט ורגיל. זה וונדרפל, או פביולס, או טריפיק, או איזה סופרלטיב אחר. אבל כמובן שאין כמו "היסטורי".
בכל אופן, לפי הדיווחים העיתונאיים אין ספק שבימים אלה המוני אמריקאים נוהרים לירושלים. אמנם אין להם זכות הצבעה, אבל לנהירתם יש השפעה על אלה שמצביעים.
טראמפ כן לחץ
בראשית, כלומר אתמול (א'), היו שרים שהודיעו כי ידירו את רגליהם מקבלת-הפנים לנשיא, בגלל שהוא לא ילחץ את ידם. כמובן שביבי הצליח לשנות את דעתם, דבר שלא קשה לעשותו. ואז נכנסו העוזרים והיועצים לפעולה והצליחו להכניע את המעצמה החזקה בעולם: הנשיא כן ילחץ. והוא לחץ.
למה זה משנה? זה לא, אבל לאנשים קטנים לאחוז בידו של הנשיא האמריקאי זה סיפור לדורות. משהו שמספרים לילדים ולנכדים ולכל מי שרק מסכים לשמוע.
האם טראמפ ילחץ בעניין ההתנחלויות והגבולות כמו שהוא לוחץ ידיים? כלומר, בחוזקה נמרצת? - באמת קשה לדעת. האם ימים יגידו? ובכן, אצל טראמפ גם זה לא בטוח.
מה שרואים מפה ומשם
"אני לא חושב שבארה"ב אנשים מבינים מה ישראלים צריכים לעבור כדי להתפלל" - כה אמר מייק האקבי, מקורבו של טראמפ, בעת ביקור בקבר יוסף. לא נורא, מייק. יש הרבה דברים באמריקה שגם אנחנו (ועוד רבים בעולם) לא מבינים. למשל, איך הגיע אדם כמו טראמפ להיות נשיא המדינה החזקה בעולם.
כתבות
ני"ע
