הצצה אל מאבק השליטה הייצרי על חברת המזון ויליפוד

כסיפור כלכלי, יש בהתרחשויות בוויליפוד את כל מה שצריך לדרמה טובה: אחים שמכרו את החברה המשפחתית שלהם פעמיים ברווחים עצומים, ומנסים לחזור ולהשתלט עליה; אוליגרכים שהיו עלומים בישראל; טענות והאשמות כי הבעלים הנוכחי הוא בעצם איש קש (הוא מכחיש בתוקף); שחקנים בינלאומיים, חקירה של רשות ניירות ערך, והרשימה עוד ארוכה. אך למרות כל המרכיבים הללו, קרבות השליטה האמוציונליים בויליפוד בקושי הגיעו לכותרות והסיבה העיקרית היא כנראה הכמות האינסופית של דיונים ושל ניירת משפטית שהפרשה הצליחה לייצר. "אפילו לשופטים זה כבר יצא מהאף", אומר אחד המעורבים.

נכון לכתיבת שורות אלה, האחים צביקה ויוסי ויליגר הצליחו למנות דירקטוריון ל-BSD, החברה האם של ויליפוד הנסחרת בלונדון, שבו יש להם רוב ולמעשה השלימו בפעם השנייה את ההשתלטות על החברה. האם זהו סוף הפרשה? ספק גדול, אבל בואו נתחיל מההתחלה.

שורשיה של ויליפוד מגיעים עד לשנות ה-50, כשאביהם של צביקה ויוסי ויליגר החל לייבא טונה תחת המותג ויליגר. במהלך השנים העסק גדל ו-ויליגר התרחבה מטונה למגוון רחב של שימורים. בשלב מסוים, הועברה החברה לבנים וב-1989 הם מכרו את העסק לנייטי קירש, וכעבור זמן הקימו חברה חדשה: ויליפוד. במהלך שנות ה-90 התפתחה ויליפוד במהירות והפכה לאחת המובילות בענף וכיום היא עוסקת בייבוא, בייצור ובשיווק של מאות מוצרי מזון בישראל ובחו"ל.

ב-2007 מכרו האחים את השליטה לארקדי גאידמק, תמורת כ-170 מיליון שקל, אבל לא חלף זמן רב, והאחים מצאו עצמם שוב שולטים בחברה, אחרי שגאידמק, שביצע מסע רכישות עצום בישראל, ולווה מהם כסף, נקלע לקשיים. מאחר שכנגד ההלוואה שיעבד את אחזקותיו בוויליפוד, מימשו האחים את השעבוד וחזרו לשלוט בחברה עם רווח של כ-100 מיליון שקל.

ב-2014 נמכרו מניות השליטה של האחים בשנית, שוב בפרמיה משמעותית על מחיר השוק, וגם הפעם לאוליגרך, אלכסנדר גרנובסקי, שביצע את הרכישה דרך BGI, ו-BSD, חברות שנרכשו קודם לכן. לא פחות מ-268 מיליון שקל שילם גרנובסקי לאחים תמורת השליטה. האחים אמנם נותרו ללא מניות בחברה, אך המשיכו לשמש כמנהלים שכירים בה.

ביולי 2015 החליט גרנובסקי לעזוב את עסקיו בישראל בטענה שעסקיו באוקראינה נקלעו לקשיים ודורשים את מעורבותו הצמודה (ואת כל משאביו כמובן). את מקומו כבעל השליטה תפס גרגורי גורטובוי, איש עסקים לא מוכר עד אז, המחזיק גם באזרחות ישראלית, שעומד בראש קרן השקעות בינלאומית בשם רנסנס.

לאחר הרכישה, נפוצה בשוק ההון הספקולציה כי גורטובוי הוא בעצם איש קש של גרנובסקי, טענה שהוא הכחיש בתוקף. לחיזוק הטענה הזו תרמה העובדה שהסכם המכירה נותר חסוי וכי למעשה, עד היום לא ידוע כמה שילם גורטובוי.

כך או אחרת, בתחילת דרכו של גורטובוי היה נראה כי הגיע לעשות סדר בקבוצת החברות שווילי פוד הפכה לחלק מהן: הוא החזיר חובות למחזיקי האג"ח של BGI ולצביקה בארינבוים (שממנו רכש בשעתו גרנובסקי את השליטה ב-BGI). אלא שמהר מאוד העניינים תפסו כיוון אחר: כ-50 מיליון דולר נמשכו מקופת החברות לטובת מטרות שבלשון המעטה ניתן להגדירן כבלתי מובנות: מלון בצ'כיה, שלימים התברר שאינו פעיל; עסקי מכוניות; פקדונות בבנק באזרביג'אן ועוד. לגבי חלק מהסכום - כ-13.5 מיליון דולר, מתנהלת כעת חקירת רשות ני"ע ותביעה שהגישה BSD נגד ישראל 18, החברה שבראש הפרמידה.

את המהלכים השונים הוביל גורטובוי בעזרת דירקטוריון שמינה לאחר שהדיח את שני האחים מתפקידיהם בחברות, לא לפני שהשניים קיבלו פיצוי נדיב של כ-11 מיליון שקל, על הפסקת עבודתם. מקורביו של גורטובוי נימקו בזמנו את הדחתם בטענה שכל עוד הם שם, לא ניתן להוציא לפועל מהלכים. ויליגר בתורו מגדיר את הדירקטוריון כ"דירקטוריון של בובות" וטוען כי "הוחלט לפטר אותנו כדי שלא נפריע".

כך או כך, הדחתם של האחים הייתה הטריגר שעורר את רצונם לחזור. "צביקה אמר לי", מספר גורם בתחום הקמעונות, "שהם בכלל לא חשבו על המהלך הזה (של ההשתלטות), אבל ברגע שגורטובוי הדיח אותם, הם התחילו לפעול בגלל האמוציות. חיכו לו בפינה".

- למה הם לא יכולים להיפרד מוויליפוד?

"מה זה לא יכולים? הם שמחו לעזוב את הניהול. יוסי מתעסק בעסקים נוספים, וצביקה בכלל יצא ללימודים. זה כמו הבדיחה על זה שיש לך רכב חדש, וחמותך נוהגת בו ונופלת לתהום. אז מצד אחד, חבל לך על הרכב החדש שהלך ומצד שני אתה שמח שהוא לקח את חמותך. תשמעי, זו חברה שהם הקימו. הם לא יכלו לשבת בשקט כשהם ראו מה הוא עושה שם. יש שם 200 עובדים שמחר בבוקר היו הולכים הביתה".

יוסי ויליגר: "קנו חברות ציבוריות עם קופות מזומנים, אבל במקום להביא כסף, השתמשו בכספי הציבור, וכך נעלמו 200 מיליון שקל".

"כשהם הגיעו לוויליפוד, הבינו שכאן זה לא יהיה קל כל-כך, כי אני וצביקה שישבנו בדירקטוריון לא היינו מאפשרים זאת. היו ניסיונות לעשות כל מיני עסקאות תמוהות כמו קניית חברה להלבשה תחתונה באוסטריה, ואז הוחלט לפטר אותנו מהדירקטוריון כדי שלא נפריע.

"לאחר פניות ממשקיעים רבים, לא יכולתי לשבת מהצד ולתת לזה להמשיך לקרות, ואז התחלתי לקנות מניות בבורסה בלונדון (שם כאמור נסחרת BSD), והצעתי הצעת רכש".

גורטובוי מסתבך

במהלך השנה וחצי האחרונות, שבהן עשו האחים ויליגר מאמצים לרכוש אחזקות, הלך מצבו של גורטובוי והסתבך: ל-BGI, החברה למעלה, היו עוד שני בעלי חוב - נפתלי שני, וקרן פורטיסימו. שני התברר כבעל חוב אקטיבי, ומשלא הוחזר לו החוב, דרש מבית המשפט להכריז עליו כבעל שליטה. על רקע הדיונים, הגיעו שני וגורטובוי לפשרה למתן ארכה להחזרת החוב, שתפח מכ-6 מיליון דולר לכ-10 מיליון. מאחר שגם במועד החדש לא הצליח לעמוד, הוא עמד לאבד את החברה שאליה לטשו עיניים שורה לא מבוטלת של גורמים: משקיעים אמריקאים, שיוצגו בידי עו"ד יוסי גרוס, האחים ויליגר, איש העסקים החרדי פרץ הירשנבוים, וחברת טעמן יחד עם רמי לוי. תוך כדי ההליכים המשפטיים הגיעה טעמן להסכם עם גורטובוי שלפיו תעניק לו הלוואה שהובטחה בשעבוד של 9.2% ממניות BSD, שהועברו לנאמנות בידי עורך הדין של נעמן, קובי אמסטר. אגב, באחד הדיונים שהתקיימו בבתי המשפט סיפר חיים שלום, הבעלים של טעמן, כי רמי לוי נטש את העסקה כשהגיע למסקנה שמדובר בפלונטר.

לא חלף זמן רב, וגם ההסכם הזה הגיע לדיון בבית המשפט. תקצר היריעה לתאר את כל הטענות וההליכים, אך על קצה המזלג, נסביר כי האחים ויליגר, שזיהו שעת כושר, ביקשו בפברואר השנה להצביע על שינוי הרכב הדירקטוריון של BSD, הצבעה שבה למניות שהוחזקו בידי הנאמן אמסטר הייתה מטבע הדברים משמעות רבה.

גורטובוי ניסה ולא הצליח למנוע את קיום האסיפה, ומשזו נקבעה, טען כי לפי ההסכם עם טעמן, שהינו הסכם שותפות, הנאמן מחויב להצביע איתו. אמסטר סירב בטענה כי גורטובוי הפר את ההסכם. הוא אף פנה לקבל הוראות מבית המשפט ושם נקבע על-ידי שלושה שופטים, כי הוא רשאי להפעיל שיקול דעת בהצבעות. למרות ההחלטה, דיווח אמסטר לבית המשפט, הוא נתון ל"מכתבי איום בלתי פוסקים לפיהם יישאר באחריות אישית לכל נזק שיתרחש אם לא יצביע על-פי גורטובוי".

בבית המשפט הבהיר אמסטר כי הוא אינו מתכוון להצביע בעד גורטובוי או להעביר לו את המניות, לפני שישולם מלוא הסכום שניתן - 11.4 מיליון דולר, וזאת "לאור הניסיון שנצבר בתיק זה כאשר פעמים אינספור נטען ש'הכסף קיים', 'הכסף בדרך', הסוויפט נחתם, השובר שולם, ועוד אינספור ביטויים שהתבררו כולם כעורבא פרח, כולם מבית מדרשו של מר גורטובוי".

בשלב כלשהו של הדיונים, נדמה היה כי טעמן ו-ויליגר חוברים אחד לשני. להערכה הזו תרמה העובדה שמי שייצג את ויליגר, עו"ד ישראל שלו, ייצג את טעמן מול גורטובוי. שלו: "משרדנו אכן ייצג את צבי ויליגר בעת שניסה לרכוש את מניות ישראל 18 במסגרת הליך התמחרות. טעמן יוצגה באותו הליך ע"י עו"ד אחר. ייצוגנו את ויליגר הסתיים עם סיום ההליך והחלנו לייצג את טעמן בהליך מול ישראל 18 בטענה להפרת הסכם ההלוואה".

מי שהעלה את טענת החבירה היה עו"ד רונן בר-און, ממשרדו של עו"ד שמוליק קסוטו, המייצג את גורטובוי: "היום מנסים באולם בית המשפט לחטוף לי את השליטה בחינם", הוא התקומם בדיון שנערך באפריל. "אני לא מכיר חיה כזו עם כל הכבוד... מר גורטובוי, מציגים אותו כארכי-פושע. במדינת ישראל עדיין חזקת החפות עומדת ולא הוגש נגדו כתב אישום. מיהם אותם אנשים שמלינים עליו? טעמן, שביקשה להיות שותפה?... גם האחים ויליגר... ביקשו להיות שותפים חצי-חצי עם גורטובוי. הם אמרו לו שהם יתעסקו בטונה והוא ייקח את BSD, שלא מעניינים אותם עניינים חשבונאיים".

ההצבעה התקיימה בתחילת החודש והצעת האחים ויליגר להחלפת הדירקטוריון התקבלה, וכעת צביקה ויליגר עומד בראש הדירקטוריון ויש להם רוב בין חבריו. אמסטר הצביע בעד ויליגר, אך הצבעתו לא נספרה שכן הגיעה מאוחר מדי.

דבריו של חיים שלום, בעלי טעמן, בבית המשפט, מסבירים היטב את הסיבות: " גרטובוי מבחינתי לפחות גמר את התפקיד. הוא שיקר אותי לאורך כל הדרך".

"למי הוא לא הציע לקנות?"

יש מי שסבורים שגורטובוי היה יכול להשיב מלחמה שערה, כדי למנוע את השתלטותם של האחים ויליגר על החברה. במקום זאת, הם אומרים, הוא ישב בחיבוק ידיים, ראה את הדברים קורים, ולא עשה דבר. גם בסביבת גורטובוי מתקשים להסביר את אוזלת היד שלו במקרה הזה. "הוא נתן להם את החברה על מגש של כסף", אומר גורם המכיר את הפרשה. אחרים מוכנים לתת לו ליהנות מן הספק ומסבירים את המחדל מצדו בחקירה המתנהלת נגדו. "הוא ניסה בכל העיר", אומר גורם בכיר בשוק ההון. "למי הוא לא הציע שיקנה?".

- אז למה זה לא הלך לו?

"אף אחד לא רוצה עניינים איתו. כמו שאת יכולה לתאר, גם החקירה של רשות ני"ע לא ממש עזרה לו".

- אז למה הוא לא מוכר את המניות שיש לו?

"שאלה טובה. כשזה עמד על הפרק, התברר שחלק מהמניות משועבדות לבנק מיינל האוסטרי, וכל עוד זה ככה, אי אפשר למכור".

האם זו שירת הברבור העסקית של גורטובוי בישראל? האם גורלו העסקי בישראל יהיה כשל גרנובסקי וגאידמק לפניו? חלק מהמרואיינים לכתבה זו מעריכים שכן. "גם אם", מעריך גורם מקורב לעניינים, "הוא ינהל מלחמה נגד חוקיות המהלך של ויליגר, וינצח, וגם זה בספק, זה כנראה יהיה ניצחון זמני".

עד שעת סגירת הגיליון לא התקבלה תגובתו של גורטובוי לכתבה.

 הפירמידה של ויליפוד