כורי הפחם שמחים, הסביבה בוכה

נשיא ארצות-הברית דונלד טראמפ נכנס בסערה לתפקידו, והחל לממש חלקים מההבטחות שפיזר במסע הבחירות שלו. בין הביטול של ה"אובמה קייר", לבין הפגנת השרירים הצבאיים האמריקאיים בסוריה וקוריאה-הצפונית, הספיק טראמפ גם להוביל לשינוי דרמטי במדיניות האנרגיה של הממשל הקודם.

כבר במהלך קמפיין הבחירות סימן טראמפ את מדינות "חגורת החלודה" במרכז ארה"ב, מדינות שכלכלתן נפגעה ממדיניות האנרגיה של ממשל ברק אובמה, שהדגישה את חשיבות השמירה על איכות הסביבה במערך השיקולים האנרגטיים. טראמפ הבטיח להן שינוי מיידי, שיחזיר להן את מקומות העבודה האבודים במכרות הפחם.

הנה קצת נתונים למידע ולהשוואה: ארה"ב היא מפיקת הפחם השנייה בגודלה בעולם, עם 11.9% מכלל כושר הייצור העולמי. הפקת הפחם בארה"ב הגיעה לשיא של 1,063 מיליון טון בשנת 2008. עם זאת, מאז כניסתו של אובמה לבית הלבן, ועד שנת 2015 ירדה צריכת הפחם בארה"ב בכ-23.5% - היקף של רבע מיליארד טון פחם שנחסכו בכל שנה.

התוצאה הבלתי נמנעת של המדיניות הסביבתית של ממשל אובמה הייתה סגירה של מכרות פחם רבים. כך שורה של ערים במרכז ארה"ב, שהתבססו על תעשיית הפחם, הפכו לערי רפאים שבהן נותרו עובדים מובטלים כועסים, ללא עתיד תעסוקתי להם ולילדיהם. טראמפ כיוון אליהם, ושם הוא הצליח לחולל את השינוי הפוליטי הנדרש כדי לזכות בנשיאות.

כבר במהלך "100 הימים הראשונים" לכהונתו, עמל טראמפ כדי למחות כל זכר למורשת הסביבתית של ממשל אובמה, והורה למחוק מאתרי הממשל את כל המחקרים העדכניים שתומכים בצורך לשינוי במדיניות האנרגטית של ארה"ב. לאחר זמן לא רב, כינס טראמפ מסיבת-עיתונאים חגיגית, חתם על צו נשיאותי ל"עצמאות אנרגטית", הכריז על "סוף עידן המלחמה בפחם", ואמר לכורים בקריצה - "אתם יודעים מה הכוונה. אפשר לחזור לעבודה עכשיו". ובמצב דברים כזה, הכורים אולי שמחים, אבל הסביבה בוכה.

חזרת טראמפ ל"עידן הפחם" והמלחמה הבלתי פוסקת שלו ב"פייק ניוז" של מומחי הסביבה, קטלניות לאיכות הסביבה. במחי יד, טראמפ מבטל עשרות שנים של מחקר מדעי מדוקדק, שהוכיח את נזקי השימוש בפחם. הצו הנשיאותי של טראמפ נותן אור ירוק לארה"ב ולמדינות רבות נוספות את הלגיטימציה להמשיך ולזהם את כדור-הארץ, שהרי אם ארה"ב הגדולה לא מעוניינת לעמוד ביעדי צמצום הזיהום העולמי, אז מדוע שמדינות אחרות יעשו זאת?

תמונת הראי למדיניות האנרגטית המזהמת של טראמפ, הגיעה השנה מבריטניה, שבחרה באופן סמלי - בפעם הראשונה מאז תחילת המהפכה התעשייתית - להשבית לחלוטין את ייצור הפחם במדינה ל-24 שעות. בעוד שבריטניה ומדינות רבות נוספות, כולל מדינות סרבניות כמו סין והודו, מחילות על עצמן הגבלות חדשות כדי לעמוד ביעדי צמצום זיהום האוויר, טראמפ בוחר לגרור את ארה"ב עשרות שנים לאחור, ומעדיף להפקיר את העתיד הסביבתי של אזרחי ארה"ב, בגלל שיקולים פוליטיים צרים וקצרי טווח.

ולמצב בישראל - למזלנו, אצלנו הדילמה הזאת לא קיימת. בישראל אין מכרות פחם, והפחם שנשרף בישראל מגיע באמצעות יבוא, בעיקר מאוסטרליה. עוד יתרון למשק הוא, שאין ועדים מיליטנטיים של כורי פחם, שאת קולם צריך לקנות בבחירות, ואיש לא מטיל ספק בנזקים הבריאותיים והסביבתיים שנוצרים מהמשך השימוש פחם.

במקום פחם מזהם ויקר, יש לנו היום שפע של גז טבעי, שיכול לשמש כקטר של מהפכה סביבתית כוללת בישראל. בנקודת הזמן הנוכחית, ישראל עושה קפיצת-מדרגה משמעותית בביטחון האנרגטי שלה, שיובטח עם פיתוח מאגר לוויתן ומאגרי כריש-תנין.

למען עצמנו ולמען כדור-הארץ, עלינו להמשיך במדיניות אנרגטית "ירוקה", שבמרכזה מעבר מהיר לגז טבעי ולאנרגיות מתחדשות, ולהתעלם הפעם מהרעיונות של טראמפ.

■ הכותב הוא יו"ר איגוד תעשיות חיפושי הנפט והגז בישראל.