מבחן דרכים: לאון-קופרה החדשה - סטרואידים שימושיים

מה זה בכלל "קופרה"? מהיכן צץ השם הזה פתאום?

ובכן, השם "קופרה" הומצא בחברת סיאט בשנת 1996. זהו צירוף של צמד המלים: CUP ו-RACING, ומאז הוא מוצמד לדגמי סיאט הקורצים אל העולם הספורטיבי. מעין מקבילה ל-GTI של פולקסוואגן ופיז'ו, S וכן RS של אאודי, ועוד כל מיני כאלה.

הסיאט לאון-קופרה היא חברה מכובדת במשפחת המכוניות הללו, הקרויות גם בשם הקיבוצי "האצ'בק חמה" (Hot Hatch בלעז), ולא מכבר היא זכתה במקום טוב ממש בצמרת המשפחה. בתחילת 2014 הצליחה לאון-קופרה לסיים את המסלול המיתולוגי של הנורבורגרינג בפחות מ-8 דקות, ולהירשם כבעלת הזמן המהיר ביותר בעולם למכונית הנעה-קדמית שבייצור סדרתי. לאחרונה הושקה הלאון-קופרה החדשה, מתוחת-פנים, משודרגת למשעי ומשורגת שרירים.

עיקר בשורתה טמון בהספק המנוע שלה: מעתה - 300 כוחות סוס טבין ותקילין. אלה מופקים ממנוע 2.0 ליטרים מוגדש, זה הפועם גם בדגמים רבים של פולקסוואגן, לרבות גולף R כמובן. דא-עקא, המנוע הזה לא יגיע לישראל. תקנות היצרן קובעות כי אינו מתאים לארצות חמות וכאן תשווק הקופרה עם 290 כוחות סוס "בלבד".

זה לחלוטין לא אסון. עשרה סוסים יותר או פחות, במכונית שמגרדת את ה-300 כוחות סוס, לא עושים הבדל. בעיקר כאשר המומנט שהיא מייצרת מסחרר בגובהו: קרוב ל-39 קג"מ, כבר ב-1,800 סל"ד. לאלה שאינם מתמצאים - זה המון! וזה נעים ושימושי.

"האצ'בק חמה" נמדדת בעיקר בשני פרמטרים: הראשון - כוח ומהירות כמובן. את הפרמטר השני קשה להגדיר. זו אותה חדווה לא ברורה שלופתת את הנהג, מחלצת ממנו גרגורים וחיוכים, ומכרכמת את פניו בצער כאשר הוא נאלץ להחנות את המכונית ולצאת ממנה. אולי "קסם" היא המלה הההולמת ביותר להגדרת התחושה הזאת. לפחות אצלי. כי יש מכוניות המהלכות עלי קסם, ויש כאלה, מה לעשות, שלא.

מתיחת הפנים שעברה הלאון היתה מינורית למדי. כמה זריקות של בוטוקס בחרטום ובירכתיים העניקו לה חזות קצת קשוחה יותר, קצת תקיפה יותר, וגם קצת נאה יותר. תאורת LED עתירת זויות, כונסי אוויר מודגשים וכמה עיטורים צנועים תורמים גם הם לרענון הצורה. בסך הכל - טיפול קוסמטי מינורי למדי. אולי זה טוב. אבולוציה תמיד עדיפה בעיניי מאשר רבולוציה.

גם בעיצוב הפנים אין שינויים דרמטיים. יש מסך 8" חדש, יש רושם כללי שאיכות החומרים שופרה, יש מושבים ספורטיביים למראה ויש סביבת נהג ראוייה ונוחה, אף כי קצת צפויה. ברוח האופנה ההכרחית, יש כמובן משטח לטעינת חכמופונים, וגם שלל חיבורים שבוודאי מסייעים לנהג להתחבר לכל נודניקי העולם בטוויטר, ווטסאפ, פליצר, פייסבוק, אינסטגרם ושאר מטחנות ההבל.

שלש גרסאות הוצעו בהשקה: SC בעלת 3 דלתות, D5 עם... 5 דלתות, ו-ST שהיא כמו-סטיישן אשר ירכתיה קצת הוארכו לתפארת תא המטען. כולן עם אותם מנועים ואותם הספקים, חלקן ידניות וחלקן אוטומטיות עם גיר כפול-מצמדים, שישה הילוכים לכולן. ורק אחת - ה"סטיישן" - עם הנעה כפולה (4X4).

ראשונה בה נהגתי היתה גרסת החמש דלתות. די היה בכמה קילומטרים ספורים כדי להבין שכוח ומהירות לא חסרים למכונית הזאת. בכל מצב, בכל סל"ד, כמעט בכל כביש - העוצמה שופעת בקלות, בנינוחות, בשפע, וכמעט קשה להאמין באיזו זריזות שוות-נפש המכונית הזאת צוברת מהירות. בהילוך שישי ניתן לשייט בנחת בכל מהירות שבין 70 ל-250 קמ"ש. מרשים. לפעמים אפילו חסרה לי קצת דרמה, קצת מאמץ, קצת זיעה... ולהנאתי, בעיקר הנאתי האקוסטית, שבתי והורדתי הילוכים גם כאשר לא היה כל צורך בכך, רק כדי לשמוע את הנביחה הקצרה והצרודה שמפיק מוחו של הגיר האוטומטי המבריק, בעודו נותן גז-ביניים מוקפד ומדויק כדי להקל את שילוב ההילוך. תענוג.

גם יכולת ההתמודדות עם פניות מרשימה. דיפרנציאל מוגבל-החלקה ונשלט אלקטרונית יודע לשלוח את כוח המנוע לגלגל הנכון ומונע מן המכונית ללקות בתת-היגוי, נטייה אופיינית של מכוניות הנעה קדמית. הפניות, על כן, נבלעות במהירות מפתיעה ובדייקנות נינוחה (עד גבול מסוים, כפי שלמדתי מאוחר יותר בנהיגה על מסלול מרוצים).

שנייה היתה הידנית. והנה עוד אחד מסימני הזמן החולף. הידנית נפלה משמעותית מן ה-DSG האוטומטית. גם בתפעולה (כמובן...) וגם בביצועיה. נראה כי תמו הימים שתיבה ידנית הפיקה מן המכונית את מיטבה. האוטומט ניצח סופית. רגל שמאל יכולה לצאת לפנסיה.

בהיצע של בורר מצבי הנהיגה, בו מצוידת הלאון, היה גם מצב "קופרה", שאמור להיות יותר ספורט מספורט. בחרתי בו, והמכונית החלה לגלות סימנים קלים של היפר-אקטיביות. כמו כלכלב נמרץ המבקש להוכיח לבעליו עד כמה הוא שובב. מצב "ספורט" הלם יותר את טעמי. הוא פשוט חידד קמעה את מה שהיה עמום קמעה קודם. כמו ההגה למשל - שגם כשהבורר על מצב "ספורט" לא הניח לי לשכוח שהוא בעצם חשמלי מאוד.

ואחרונה, חביבה מאוד, הייתה גרסת הסטיישן כפולת-ההנעה של הלאון-קופרה. דקתיים לאחר שיצאתי לסיבוב, התחלתי לחייך. ה"קסם" החל להלך עלי. זו, לדידי הגרסה המוצלחת ביותר (מבלי לפגוע בכבודן הרב של אחיותיה). מדויקת, מאוזנת, הרמונית, חדה, מלהיבה. לא בכדי היא היחידה מכל חבורת הליאונים שמאיצה ל-100 בפחות מ-5 שניות. האחרות זקוקות כמעט לשנייה אחת נוספת. אין זה סתם נתון של תאוצה גרידא, אלא נתון המלמד על הורדה יעילה יותר של כוח מנוע אל הכביש. וככל שזה יעיל יותר, גם האחיזה וההתנהגות טובות יותר. למרבה הצער (הזמני, אני מקווה) לא ברור בינתיים האם ה-4X4 הזאת תיובא לישראל. חבל.

הלאון-קופרה החדשה היא מכונית מרשימה מאוד. מהירה כברק, גבוהת-אחיזה, נעימת-התנהגות, נוחה ונאה. במבחן הכוח והמהירות היא זוכה לציון גבוה מאוד. במבחן ה"קסם", לעומת זאת, - חוששני שמשהו חסר. אבל אני בטוח שפערי המחירים בינה לבין רוב מתחרותיה יכפרו ללא קושי על החסר הקטן הזה.

 סיאט ליאון

הכותב היה אורח סיאט בספרד

 סיאט לאון

מתחרות

פיז'ו 308 GTI

ב-190 אלף שקל לפני תוספות מיוחדות מציעה פיז'ו את ה-GTI עם מנוע 1.6 ליטר טורבו שמייצר 270 כ"ס ו-34 קג"מ. תא הנוסעים מרווח, מאובזר ושימושי ליום יום, ההיגוי מהיר והשלדה זריזה ומענגת. התאוצה מ-0 ל-100 קמ"ש אורכת 6.7 שניות ותיבת ההילוכים ידנית בלבד

סיביק טייפ R

ב-290 אלף שקלים מציעה גרסת הסופר-ספורט של ההונדה הסיביק האצ'בק מראה קרבי עם הרבה תוספות אווירודינמיות. תא הנוסעים מפואר ומתוחכם והמנוע הוא 2 ליטר טורבו עם 310 כ"ס, שמשודך לתיבה ידנית. התאוצה ל-100 קמ"ש אורכת 5.7 שניות והשלדה חדה כתער. דור חדש, קל ומרווח יותר של המכונית צפוי להגיע בהמשך השנה

אלפא ג'ולייטה וולוצ'ה

225 אלף שקלים הוא המחיר של גרסת "וולוצ'ה" הבכירה של הג'ולייטה. במחיר הזה מקבלים עיצוב ספורטיבי ייחודי ובולט, תא נוסעים מרווח למדי ושופע היי-טק, סממנים ספורטיביים ושלדה חדה ומכוילת היטב. המנוע הוא 1.75 ליטר טורבו עם 240 כ"ס ו-35 קג"מ, התיבה היא כפולת מצמדים והתאוצה ל-100 אורכת 6 שניות