תדמית מעוגנת ומוכרת של מותג עשויה להיות לעתים מורד חלקלק. קחו, למשל, את ה"קאנטרימן" החדשה של המותג מיני. המכונית ארוכה ב-20 סנטימטרים מקודמתה וניצבת על הפלטפורמה של ב.מ.וו X1. היא קצרה רק במעט מאאודי Q3, גבוהה מאאודי Q2 וניצבת על בסיס גלגלים מקביל לזה של קיה ספורטאג'. בקיצור, די "מקסי". למרות זאת, לאורך כל נסיעת המבחן נתקלנו בשאלות כמו "יש מקום לשלושה מאחור?" או "אפשר להכניס מזוודה לתא המטען"?
הדיסוננס נובע ישירות מהניסיון של ב.מ.וו "למתוח" את הגבולות של המותג הבריטי האופנתי כדי לספק מענה לביקוש הגואה לרכבי פנאי וקרוס-אובר, גם במחיר של נטישת הזיקה ההיסטורית. את הזיקה הזו מנסה לשמור, לפחות למראית עין, העיצוב החיצוני. אם מתעלמים מפרופורציות נוסח תיבה, מגלים חרטום טיפוסי של מיני עם פנסים עגולים וקישוטי כרום. עמודי הצד עדיין זקופים, שמשות הצד עדיין אנכיות, החישוקים הספורטיביים משובבי עין, הדלת אחורית מסוגננת ומי שיבחר בשילוב נכון של צבעי גוף וגג יקצור לא מעט תגובות חיוביות.
הכניסה לרכב היא הנוחה ביותר במשפחת מיני. חסל סדר מתיחת חוליות ושחיקת מפרקים; סף הכניסה ממוקם כעת בגובה נוח ושדה הראייה של הנהג נמצא בקו אחד עם זה של הנהגים מסביב, לא עניין של מה בכך ברכב של מיני.
עם בסיס גלגלים באורך 2.67 מ' - תוספת של כמעט שמונה סנטימטרים לדגם היוצא - לשוכני התא גם אין סיבה להתלונן על המרחב הפנימי. הגג אולי אינו גבוה כמו בחלק מהמתחרות בפלח, אבל שני מבוגרים ממוצעי קומה יכולים למתוח את רגליהם לרווחה מאחור. במחיר של קצת יותר אינטימיות אפשר לאכלס מאחור גם שלושה. עם נפח של 450 ליטרים תא המטען גדול יותר מזה של רוב המשפחתיות, ולאחר קיפול המושב האחורי מתפנה ברכב חלל העמסה רציני של כמעט 1,400 ליטר.
עיצוב הפנים המוכר של המותג עדיין מקטב את הדעות. יש מי שנשבים בקסמו של המוטיב העגלגל ושל מתגי התפעול הניאו-נוסטלגיים. אחרים מתקשים להסתגל לחלק מבקרי התפעול ולעיצוב המצועצע של ההגה. גם ההתעקשות למקם את מערכת המולטימדיה במרכזו של עיגול ענק מקריבה את השימושיות לטובת עיצוב. איכות הייצור, בידוד הרעשים ואיכות החומרים עלו כיתה בדור החדש ומרוויחים כעת ביושר את התואר "פרימיום".המותג מיני זכה לתהילה לא רק בשל היותו סמל אופנה עירוני אלא גם בזכות התנהגות כביש מלוטשת, שמכוונת בעליל לנהגים שיודעים להעריך הנדסה גרמנית. למרות משקל של 1,360 קילו ומרכז כובד גבוה מהמקובל במותג, הקאנטרימן מצליחה לשמור על המוניטין עם היגוי חד וכבד ותגובה נגדית מהירה של השלדה להפניית ההגה. אחיזת הכביש מרשימה והיציבות במהירויות אירופיות על הכביש המהיר מזכירה את הקרוזרים של ב.מ.וו.
נוחות הנסיעה בעיר נוטה לצד הנוקשה, אבל למרות אי אלו טלטולים, רוב המהמורות נספגות במתלים ללא תלונות. התמרון בעיר פחות זריז משל המיני שתי דלתות אבל כפיצוי מקבלים מרווח גחון בריא ויכולת טיפוס על מדרכות גבוהות ונגישות למקומות חניה שרחוקים מעינם הפקוחה של הפקחים.
רכב המבחן בגרסת "קופר" צויד במנוע הבסיסי והמוכר של ב.מ.וו/מיני - שלושה צילינדרים טורבו-בנזין בנפח 1.5 ליטר. המנוע הזה מספק הספק צנוע של 136 כ"ס וצליל קצת מוזר, אבל הוא מפצה על כך במומנט זמין ותיבת הילוכים מצוינת. תגובת הדוושה חדה, המכונית שומרת על דחף הולם בעליות, מאיצה ל-100 קמ"ש ב-9.6 שניות ואפילו מחזירה צריכת דלק ריאלית של כ-12 קילומטרים לליטר.
התחרות האגרסיבית, ואולי גם שער היורו, גרמו ליבואנית להציב את הקאנטרימן החדשה בטריטוריה החשובה (לפחות פסיכולוגית) של פחות מ-195 אלף שקל לדגם מאובזר למדי. אמנם במחיר הזה אפשר לקנות כמה וכמה מתחרות יותר גדולות, חזקות ומאובזרות, אבל מי שיתגבר על מחסום התדמית יגלה שתחת הכסות האופנתית מסתתר פרימיום-קרוס-אובר עירוני שימושי ומהונדס לתלפיות.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
