גימיק או מגמה? המדינה פונה לילדים שיסייעו בחזון העירוניות

לפני שבועיים התקיים במרכז לעיצוב אורבני בירושלים יום עיון שביקש "להביא לקדמת הבמה את מערכת היחסים שבין ילדים לסביבה הבנויה". מי שהגו את הרעיון הן איילת קסטלר ודניה וקנין, הראשונה פרויקטורית והשנייה מתכננת ערים, ושתיהן אימהות מתל-אביב. לאירוע שותפים מינהל התכנון והמרכז לעיצוב אורבני של עיריית ירושלים, ואין להקל ראש בכך - למעשה, זו הפעם הראשונה שבמדינת ישראל יש הכרה ממסדית בצורך בחשיפת תחום התכנון המקצועני בפני ילדים, שהם בדרך-כלל סקטור חסר יכולת השפעה, כמעט שקוף.

האם מדובר בגימיק שנועד לייצר כותרות, או בתהליך אמיתי שעשוי לחולל שינוי? עו"ד נאומי ליברמן מהאגף לתכנון אסטרטגי במינהל התיכנון משווה את הפעולה הנוכחית לקמפיין פרחי הבר ההיסטורי שיזמה החברה להגנת הטבע בשנות ה-60. בעיניה, זה נכון שמינהל התכנון, הגוף המקצועי והרגולטור, יקח על עצמו את המשימה של הנגשת החוויה התכנונית, או חינוך לסביבה הבנויה, לציבור הרחב. למינהל התכנון אין עדיין מתכונת ברורה לפעולה, אך ליברמן אומרת שבכוונתם לייצר פלטפורמה שתאפשר אופנים שונים של לימוד, כדי שכל מגזר או סוג אוכלוסייה יוכלו לדייק את התמהיל של התכנים.

לדברי ענת הורוביץ הראל, רכזת מדיניות תכנון ארוך-טווח בחברה להגנת הטבע, העברת התודעה העירונית לילדים היא צו השעה: "להפנות את המבט לסביבת היום-יום ולתת לילדים ידע וכלים על תכנון עירוני. כשהם מתנסים בזה הם נחשפים לחשיבה ביקורתית, דיאלוג אזרחי ומעורבות, זו אוריינות תכנונית".

באופן לא מפתיע, העיר שמובילה את התחום היא תל-אביב. עדי רוז, אדריכלית שימור בכירה ומי שמובילה את פרויקט "מתכנני העיר הצעירים" מטעם מינהל ההנדסה של העירייה, מספרת שבשנתיים האחרונות התקיימה פעילות חינוכית בנושא עירוניות בחמישה בתי ספר. אחד הדברים שהיו חשובים בפרויקט מתחילתו היה לחבר את הלימוד עם מקומות קונקרטיים, ורצוי כאלה שעוברים תהליך תכנון מחדש והתחדשות. כך למשל, התלמידים עסקו בכיכר דיזנגוף, בשלוש כיכרות ברחוב אלנבי (הכנסת, מוגרבי ומגן דוד) וברחבה שלפני בית הכנסת הגדול. במסגרת התהליך הילדים חקרו את ההיסטוריה במקום, נפגשו עם תושבים ומשתמשים, הציגו ביקורת והציעו חלופות לתכנון עתידי.

"אני רואה בעבודה עם הילדים תהליך של רתימת הציבור להבנת הקונטקסט, לחבר אותם למרחב העירוני. בעיניי, מדובר בפעילות שמסייעת לגדל ילדים שיקחו אחריות על העיר שבה הם חיים".

להשאיר מקום להתחבא

אדריכלית הנוף יעל בר מאור, שתכננה את פיתוח השטח בבי"ס עירוני ז' ביפו, קיבלה לידיה את תוצאות התהליך הלימודי שעברו הילדים והיתה צריכה ליישמו בתכנון המוצע. בר מאור מספרת שמבחינתה, היתה לתוצרים משמעות: "מהילדים הבנו למשל שיש חשיבות רבה לשימור חורשת העצים בצורתה הטבעית, כלומר, לא מגוננת מדי, שיראו אדמה ושאפשר יהיה לשחק בצורה חופשית".

בר מאור אומרת שהיא רואה חשיבות רבה בשיח עם ילדים: "שמתי לב שהילדים עושים שימושים אחרים לגמרי בדברים הפורמליים, התקניים והבטיחותיים שאנחנו מתכננים. למדתי שצריך להסתכל איך כל דבר יכול לשמש כמשהו א-פורמלי. למשל, הפרשי גבהים, צבעוניות ומקומות להתחבא בהם. צריך להשאיר יותר מקום לחופש.

"בבי"ס התפוז בפרדסיה הייתי שותפה לתכנון שטח ציבורי שתוכנן ע"י ילדים בשיעורי אמנות. המורה אביבה בנימיני סייעה לילדים להגדיר, באופן מילולי ובאמצעות תרשימים ומודלים, את הפנטזיות שלהם, והפכתי את זה לתוכנית אדריכלית. במסגרת הפיתוח יצרנו קיר מיוחד שבו מיסגור לגרפיטי, 'שביל מזכרות', שמתוכנן כך שבו כל שכבה תוכל להשאיר יצירה ייחודית ופסלים סביבתיים שעשה אמן על פי מודלים שהכינו הילדים".

אדריכלית נעמי שמחוני, ששותפה בפיתוח התוכן וההדרכה בתוכנית "מתכנני העיר הצעירים" בתל-אביב אומרת שלדעתה יש לפרויקט פוטנציאל אדיר: "המפגש של המתכננים עם ילדים מאפשר להם ללמוד בזמן אמת את הקהילה. המפגש הזה מרענן ומרגש ופותח את הראש. זה חיבור בלתי אמצעי שאין במערכת התכנון היום".

חדווה פיניש, מנהלת המחלקה לתכנון אסטרטגי במנהל ההנדסה של עיריית תל-אביב-יפו, קושרת את הפעילות החינוכית למהלך רחב בהרבה: "עד כה הילדים לא היו קהל יעד לשיתוף ציבור. הלכנו למומחים, לפעילים קולניים, אבל את הילדים לא ראינו. הפעילות החינוכית האירה בזרקור קבוצה שנעלמה מאיתנו".

אור-יהודה: תכנון עירוני בבית הספר

בקריית החינוך "יובלים" באור-יהודה מתקיימת בשנה האחרונה תוכנית חינוכית ייחודית בשם "צעירים מתכננים". את התוכנית מעבירה ד"ר בתאל אשקול, מתכננת עירונית ויועצת לשיתוף הציבור. במסגרת התוכנית, 325 תלמידי כיתות ט' לקחו חלק בתכנון פארק נחל איילון, העובר מדרום לעיר.

במהלך השנה התלמידים למדו מושגים ועקרונות בסיסיים בתכנון עירוני וקיימות עירונית, סיירו בשטח המיועד לתכנון הפארק, למדו כיצד לחקור את הסביבה ולערוך מיפויים, התנסו בשרטוט בקנה מידה ובנו מודלים עם הצעות מקוריות משלהם לתכנון הפארק.

ד"ר אשקול מעידה שלצד הרצון לתרום, לנוער יש ספק אם יהיה מי שיתייחס להצעותיהם: "אני רוצה לשמוע מה יש לנוער להגיד. הם חווים את הסביבה אחרת. הקושי הגדול הוא לשכנע את המתכננים להקשיב להם, לעשות משהו עם הידע הזה".

"סוכני שינוי"

ענת הורוביץ הראל מהחברה להגנת הטבע מאמינה שהילדים יכולים להיות סוכני שינוי, ומציינת שכבר בשנת 1937 הוציא ראש העיר של ניו יורק לה גארדיה, חוברת בשם "ABC of Planning". בדברי הפתיחה שכתב לחוברת, נקודת המוצא היא שהעיר איננה רק למבוגרים: "ילדים מכל הגילאים מבינים את הצורך בעיר טובה, בטוחה ונוחה יותר. עד שהם לא יבינו את זה, וזה יהפוך לשווה ערך לאותיות הא'-ב', לא נוכל לקוות לעיר בריאה ומאושרת לילדינו ולילדי ילדינו".

היא מציינת שיש עוד מקומות בעולם שבהם הרשויות, וארגונים ללא מטרות רווח, הציבו את נושא חינוך הילדים לתכנון ועירוניות כיעד חשוב. בלונדון, ארגון הנקרא "Little Architect", שהוא יוזמה של ה-AA (בית הספר לאדריכלות של אגודת האדריכלים), מעביר תוכניות על עירוניות, קיימות ואדריכלות; בארה"ב קיים ארגון המכונה "Center for Understanding the Built Environment" (CUBE) ש"מלמד את המורים שילמדו את הילדים" ליצור עירוניות טובה יותר.