אחינועם ניני: "גאה שהופעתי ביום הזיכרון האלטרנטיבי"

בר רפאלי אולי לא תאמין מי מגבה אותה, אבל אחינועם ניני לא ממש מבינה על מה קמה המהומה סביב הכוונה שרפאלי תעלה לשיר עם להקת איירוסמית' בהופעתם בארץ. דווקא לניני, מהאמניות הישראליות הפחות ממוסחרות שיש, הופעתה המתוכננת של הפרזנטורית-שותפה בקרולינה למקה עם השיר "Crazy" שמלווה את הפרסומת שלה, נראית כדבר הכי מתקבל על הדעת.

"לא הבנתי את הבלגן הזה", היא אומרת. ישירה, מהירה, ממוקדת וכנה כדרכה. "מישהו חושב שאפשר לקיים מסע הופעות בלי חסות מסחרית? חבר'ה, תירגעו, זה הביזנס. אם הייתי רואה את הפילהרמונית עם שלט ענק של קוקה-קולה על הבמה, אולי זה היה צורם. את יודעת מה? גם לא, כי קוקה-קולה היא בין היחידים שמשלמים וכן, גם הפילהרמונית צריכה חסויות".

- אנשים ששילמו הרבה כדי לשמוע את אירוסמית', הרגישו שמתכוונים לעשות עליהם סיבוב. הם רוצים אמנות נקייה.

"אז הם יצטרכו לשלם עליה הרבה יותר כסף. למה הקונספט בזאפה כל-כך תפס? כי כולם מתפרנסים. בעלי הבית מאוכל ומשתייה והאמן מכרטיסים. אז נכון שלפעמים פחות נוח שהקהל אוכל לך מול הפנים, אבל זה מה שיש".

- גם אלבומים מוציאים בחסות בתי קפה.

"ומה הבעיה עם זה? מה זה בית זונות? האמנים הגדולים ביותר בעולם כתבו ויצרו בבתי קפה".

- הבעיה היא שהתלות בחסויות גורמת לחלק מהאנדרלמוסיה בשוק המוזיקה.

"רק עכשיו האמנים מתחילים להבין מי נגד מי. כבר לא מוציאים אלבומים כמו פעם וצריך ללמוד לעבוד בצורה חדשה. יש בחור צעיר שאני עובדת איתו, אדם בן עזרא, שמנגן בקונטרבס. מוכשר כמו שד, שלא היו לו אמצעים ללמוד מוזיקה, אז הוא למד לנגן על שבעה כלים דרך יוטיוב ולא שילם על כלום. הוא וחבר טוב שלו התחילו לצלם סרטונים שלו מנגן בצורה מטורפת, שהביאו המון צפיות. כשהיינו בדרך להופעה בוושינגטון, ביציאה מהרכבת התחתית עמדו כמה חבר'ה וניגנו ברחוב. הקונטרבסיסט הסתכל על אדם וכמעט התעלף. מזל שאין לי אגו, אחרת הייתי נורא נעלבת".

- את מבינה את העולם הזה?

"יש היום המון דרכים כדי לעבוד. לי קל יותר כי נהייתי מותג, אבל השוק השתנה. אם את מוסיפה לזה את השינוי בחוקי המיסוי האירופיים, שהורעו למי שאינו חבר בגוש האירו, אז המצב לא משהו. האמרגנים מתלוננים על פחות מימון לפסטיבלים אמנותיים, והמוזיקה שלי אמנותית".

- את שותפה בסטארט-אפ, "פייר פליי מיוזיק" שמו. זו עוד דרך להתחבר לעידן החדש?

"כן, יחד עם גילי דור, הנפלא, שלא סתם אנחנו עובדים יחד יותר מ-20 שנה, ועם ד"ר דן גנג ופרופ' דניאל להמן. זה מעין לינקדאין למוזיקה - קשר בין האמן, למוזיקה ולקהל. כרגע אנחנו נמצאים בכיוונון של המיזם, אז אני לא רוצה להרחיב עליו, אבל אני נהנית מכל רגע בהייטק".

- ניסית פעם לעשות פרויקט מסחרי?

"אם זה משהו שמשמח אותי, אז למה לא. כשהייתי חתומה בגפן רקורדס, הם היו מביאים אותי ללוס אנג'לס ומושיבים אותי עם כותבי להיטים, כדי לכוון אותי, אבל שום דבר מהדברים האלה לא הפך ללהיט. וניסיתי, תאמיני לי, עשיתי הכול כדי שהם יתמכו באלבום שלי, שכולו 13 שירים אמנותיים.

"מישהו חלם ש'בואי כלה', מהפרויקט הכי אמנותי שלי, יהפוך ללהיט? או ש'החיים יפים' יהפוך ללהיט גלגל"צי? יש כאלה שעובדים סיסטמטית ללהיטים, אבל על כל אחד כזה שמצליח, יש 100 שמנסים לפצח את הקוד, ונכשלים. יכולים לקחת לי את הכסף, את ההצלחה, אבל גם אם אשאר עם ארבעה אנשים בקהל, את הנשמה לא ייקחו לי".

- איך את מתמודדת עם האילוצים הפיננסיים?

"אני יוצאת ליותר הופעות ממה שהייתי רוצה, כי זו הפרנסה. אני מופיעה המון בתקופה הזאת. יותר מדי לטעמי".

- למה יותר מדי?

"אני נמצאת במין מלכוד כזה. כשיש לי הרבה עבודה אני שמחה, אבל מתבאסת שאני לא בבית עם המשפחה - ולהיפך. אין לזה מוצא. בקיץ אגרור איתי את הילדים".

- הם בטח אוהבים לבוא איתך.

"אני אורזת את מי שרוצה לבוא. הגדול בן 16, אומר לי אמא, תודה, אבל יש לי את העניינים שלי. בת ה-12 מוכנה לבוא למקומות עם ים ושופינג. והקטנה, בת שבע, מוכנה ללכת איתי לכל מקום".

- לוח ההופעות שלך בחודש הקרוב כולל את הרצליה, ברצלונה, תל-אביב, צרפת, איטליה ושוב צרפת. איך מתמודדים עם לו"ז כזה?

"וזה בלי הרצאות וסדנאות. עשיתי משהו מאוד מרגש עם הלומי קרב ואני עובדת הרבה עם תלמידי תיכון, כולל הופעות בכנסים של מרצ ושל שלום עכשיו. בברצלונה עומד להתחיל מסע הופעות משמעותי עם זמרת ספרדייה נהדרת, פסיון ווגה, ומשהו בשילוב בינינו מלהיב את הדמיון. נופיע על הבמות הכי גדולות באירופה, יומיים חזרות לפני, צילומים וראיונות יח"צ, בקיצור - כן, לו"ז עמוס".

- מה ההיעדרות הכי ארוכה שהייתה לך מהבית?

"כשאני באוסטרליה זה יכול להיות שבועיים, ואת זה אני עושה רק פעמיים בשנה. בדרך כלל אני נוסעת לשלושה או ארבעה ימים. בספטמבר אני לא מופיעה בכלל, ובאוקטובר נהיה בחופש. הבעיה היא שאם את לא מופיעה, את פוחדת שלא יהיה לך לאן לחזור. אני מתה לעשות שנת שבתון".

- ומה תעשי בה?

"אהיה עם הילדים, אטגן שניצלים, אכבס ואכתוב מוזיקה. היום יש לי מעט מדי זמן למוזיקה. אני עושה הרבה יותר מדי דברים שלא קשורים אליה".

- אבל מנהלים אותך. את אמורה להתפנות.

"אי אפשר להחזיק אופרציה ניהולית מספיקה, בת עשרה עובדים, עם קריירה אמנותית כמו שלי. גם ככה זה סוג של נס שהגעתי עד הלום, כיוון שהאוריינטציה היא לא מסחרית, ובעיקר כשיש לי המון אילוצים: אני לא מוכנה לצאת לסיבובים ארוכים או לשיר בסיטואציות שלא מכבדות אותי. אני רוצה לקחת את הילדים איתי, שזה מאוד יקר. אז בסוף היום, לא נשאר הרבה כסף. החלום הרטוב שלי הוא להתעסק רק במוזיקה וביצירה. היו ימים שככה זה עבד. היום נהנית מזה שכבה מאוד דקה בחלק העליון של מוזיקה פופולרית, שיש לה הכנסות מאוד גבוהות. שם אפשר להיות פרימדונות".

- את הכי לא דיווה.

"גם בתקופת שנות ה-80 העליזות, כשבאמת היה כסף, לא הייתי כזו. כשאני מסתכלת על מה שיש לי, אני יכולה להיות מאושרת. אני לא חייבת כסף, יש לי נישואים מאושרים עם החבר שלי מגיל 16, שלושה ילדים נפלאים, ואני עושה את מה שאני אוהבת. אז אני לא נוסעת במרצדס אלא בג'יפ מרופט".

- ובכל זאת, יש בך מידה של פינוק, כי להרבה אמנים אין את הפריבילגיה לוותר על עבודות.

"בשנותיי הראשונות הופעתי בסיטואציות קשות. אחד האמרגנים שלי שלח אותי ל-20 הופעות בלובי של מלונות דן ברחבי הארץ. הופעתי באוניברסיטה בארצות-הברית שעתיים מול ארבעה סטודנטים, כשכמה מאות היו מעבר לפרגוד שחצה את החדר ופשוט לא רצו לחצות אותו. רק כשהקריירה שלי עלתה על גל, התחלתי לבחור".

- ועוד לא הזכרנו שפרט לבחירות המוזיקליות, את בוחרת להביע את דעתך הפוליטית - ולחטוף.

"חבר כתב שיר, 'אם אף אחד לא רוצה להרוג אותי, כמה חשוב אני יכול להיות'".

- את רוצה שיאהבו אותך?

"אין אדם שלא רוצה בזה. אבל אני רוצה להיות אהובה בזכות עצמי. יש קטע שרץ ביוטיוב, שצילם צוות של ארטא שהתלווה אליי בארץ. עברתי בשוק הפשפשים ואחד המוכרים התחיל לקלל אותי בגלל שלא הייתי מוכנה אז לקבל פרס עם אריאל זילבר. במקום לברוח, ניגשתי אליו והתחלתי לדבר איתו. הצוות לא הבין מה אנחנו אומרים ומה קורה, אבל נהיינו חברים טובים ובכל פעם שאני באה לשוק - ואני באה הרבה - אנחנו מתחבקים. גם בפייסבוק יש מתלהמים, וכשאני עונה להם, הם נרגעים".

- הרגזת הרבה אנשים כשהופעת ביום הזיכרון האלטרנטיבי לישראלים ולפלסטינים.

"אני גאה שהשתתפתי בטקס המדהים הזה. יש פה הסתה ממומנת ומכוונת. שאלו ב-NRG את דודו זר מה הוא אומר על אמנים כמו אחינועם ניני שתומכים ב-BDS - ואנחנו נטפל בזה. אני לא תומכת ב-BDS" (ניני איימה בתביעה, דרשה תיקון והתנצלות. באתר בינתיים הסירו את הדברים).

- אז בארץ שונאים אותך כי את שמאלנית, ובחו"ל ה-BDS מתנכל לך כי את ישראלית.

"את לא מבינה כמה אהבה אני מקבלת, אבל השנאה תמיד תנצח".

- שנאה שאף הובילה לביטול הופעה שלך בוושינגטון, ארצות-הברית.

"זאת הייתה הפעם הראשונה שזה קרה בכל הקריירה שלי. אמרו שזה בגלל שאני חברה בבורד של 'הקרן החדשה' ומבקרת את ביבי, אבל באותו שבוע היו כל-כך הרבה בקשות להופעות מקהילות יהודיות ליברליות בארצות-הברית במקומה. היה גם ניסיון לבטל הופעה שלי ליום העצמאות בדטרויט, בעקבות לחץ של ארגונים ימניים. בקהילה היהודית שם נבהלו, וקק"ל של קנדה, שנתנו חסות, ביטלו. ואת יודעת מי בסוף מימן את המופע? השגרירות הישראלית. רפי גמזו ממשרד החוץ הוציא קומוניקט שאחינועם ניני מייצגת אותנו נפלא, היא מאתגרת אותנו, אבל זו טיבה של הדמוקרטיה".

- את מבינה אמנים שבוחרים לא לדבר פוליטיקה?

"כל אחד עם מצפונו. מחיר השתיקה גבוה בהרבה ממחיר הדיבור".

- ואולי כי יש לך את הפריבילגיה שאין למי שמנהל את הקריירה שלו רק בישראל, ולא יכול לקחת את הסיכון.

"לא יודעת מה הייתי עושה אם הייתי חיה רק פה, אבל אני מניחה שהייתי עושה אותו הדבר. זה עניין של מצפון ואופי".

- הייתה לך נקודת שבירה, שבה נמאס לך מההתנכלויות נגדך?

"יש הרבה כאלה, אבל אז קורה משהו טוב בקריירה או עם הילדים, או הים הזה שאין בניו-יורק ומרגיע אותי".

- זה הגיע עד מחשבה לעזוב את הארץ?

"כרגע זאת לא אופציה, אבל אני לא יכולה להתחייב מה יהיה בעתיד. אני לא מאמינה ב'טוב למות בעד ארצנו', אלא בכך שתהיה לנו ארץ שתהיה מקום שראוי לחיות בו. מתי זה הרגע שבו בוחרים ללכת? אני לא יודעת אם אי פעם אדע את התשובה הנכונה. אני מאוד שמאלנית ומאוד ציונית, ואני רוצה להישאר פה".