לשמור על הסניוריטי

בימים האחרונים התגלעה מחלוקת חדשה בין שרת המשפטים איילת שקד לבין נשיאת בית המשפט העליון מרים נאור סביב נוהג "הסניוריטי", שלפיו השופט הוותיק ביותר בבית המשפט העליון מתמנה לנשיא העליון. בעוד שנאור וחבריה לערכאה העליונה תומכים בהמשך נוהג הסניוריטי, שקד מפקפקת בו ומבקשת לבטלו או לפחות לקיים דיון עקרוני בסוגיה.

ההתפתחות האחרונה מהיום (ה') היא הצעת החוק שמגבש ח"כ יואב קיש מהליכוד (המתואם עם שקד) לביטול נוהג הסניוריטי בעליון. אבל דה-פקטו, כמו שנוהגים לכתוב השופטים, מדובר בהמשך של המאבק בין שקד לבין נאור על צביונו של בית המשפט העליון.

במילים אחרות, אנחנו לא מפקפקים בכך ששקד מפקפקת בנחיצותה של שיטת הסניוריטי, אבל יותר חשוב לה למנף את המחלוקת לקידומם של עוד שופטים שמרנים לערכאה העליונה, מאשר לבטל באמת את הנוהג הוותיק הזה.

הצעת החוק שמגבש ח"כ קיש היא אקט שהוא שחזור כמעט מדויק להצעת החוק לביטול "זכות הווטו" של שופטי העליון בוועדה לבחירת שופטים. נזכיר כי בסבב הבחירה האחרון לעליון, איימה שקד לקדם את הצעת החוק שהגיש ח"כ רוברט אילטוב (לביטול הווטו), אם נאור לא תיכנע לתכתיבי השרה באשר לזהות המועמדים שיקודמו לעליון. נאור בתגובה כינתה את המעשה של שקד "הצבת אקדח על השולחן". אז היום, "אקדח ביטול הווטו" התחלף ב"אקדח ביטול נוהג הסניוריטי".

הפער בין האופן שבו הוויכוח על הסניוריטי בין שקד לנאור מוצג כלפי חוץ, לבין מה שבאמת עומד מאחוריו, לא מגיע רק מכיוונם של שקד, המחוזקת ביואב קיש ואחרים. הטענות של נאור, שפורשת באוקטובר השנה, כי הכרחי שהוועדה לבחירת שופטים תבחר באופן מיידי בשופטת אסתר חיות למחליפתה, כדי שנאור תוכל להתחיל בתהליך החפיפה לחיות - הן לכל הפחות מוגזמות.

לשכתה של חיות, השופטת הוותיקה ביותר בעליון, סמוכה לזו של נאור, וחיות מכירה היטב את עבודתה של הנשיאה ואת עבודתם של נשיאים בכלל. לחיות אין צורך בהליך חפיפה ממושך כדי להיכנס לתפקיד בקלות. ובכלל, חפיפה בתפקיד בכיר היא דבר חשוב, אבל אנחנו חיים במציאות שבה רוב השרים שמתמנים עושים חפיפה של יום-יומיים עם קודמם בתפקיד.

יתרה מכך, לפחות בכל הקשור לזהות מחליפתה של נאור בראשות העליון (להבדיל, מהנשיאים הבאים אחריה), המחלוקת בין שקד לנאור היא כמעט מחלוקת-סרק. זאת, משום שחיות היא מועמדת יחידה לתפקיד, ואף שופט אחר בעליון לא מעוניין להתמודד מולה על הנשיאות, ולעבור בכך למחנה של שקד, או לפגוע בנוהג הסניוריטי.

הסיכוי (או הסיכון) הקלוש היחיד לכך שחיות לא תהיה הנשיאה הבאה של בית המשפט העליון, הוא שהבחירות לכנסת יוקדמו (בשל חקירות ראש הממשלה או מכל סיבה אחרת). לפי פסיקת בית המשפט העליון מינואר 2009, הוועדה לבחירת שופטים אינה רשאית להתכנס ולדון במינוי שופטים בתקופת כהונתה של ממשלת מעבר. אם הבחירות לכנסת יוקדמו, הוועדה לבחירת שופטים עלולה למצוא את עצמה משותקת לאורך תקופה ארוכה. אבל זה תרחיש קלוש, וקשה לראות מצב שבו חיות לא תמונה לנשיאה.

הפתרון למחלוקת החדשה בין שקד לנאור יגיע באמצעות "דיל", באשר לשני המועמדים שימונו לעליון במקומם של השופטים יורם דנציגר ואורי שהם, שיפרשו בשנת 2018. אם נאור ושקד יצליחו להגיע להסכמה באשר לשני המועמדים שיקודמו לעליון, שקד תוותר על ביטול שיטת הסניוריטי. אם ההידברות ביניהן תיכשל, הצעת החוק של קיש תמשיך להיות מקודמת. שמם של שני השופטים שימונו לעליון במקומם של דנציגר ושהם עדיין אינו ידוע, אבל היום כבר ברור שאחד מהם יבוא מהמגזר הפרטי.

בוויכוח העקרוני בין שקד לנאור בסוגיית הסניוריטי, הצדק הוא עם נאור. אמנם השיטה מביאה לכך שבין היתר לעתים עומדים בראשות העליון שופטים בעלי אישיות מעט אפרורית, כמו הנשיא בדימוס אשר גרוניס, או נאור עצמה; אבל לנוהג הסניוריטי יש חשיבות רבה.

זאת, משום שנוהג הוותק מגביר את העצמאות של השופטים ומפחית את השפעת הפוליטיקאים עליהם. שהרי אם תבוטל שיטת הסניוריטי, שופטי העליון שירצו להתמודד על הנשיאות, ייאלצו לעשות דברים על-מנת למצוא חן בעיני הפוליטיקאים ויתר חברי הוועדה לבחירת שופטים, שיקבעו מי יהיה הנשיא.