אמריקה אשר בדד יושבת

זה היה השבוע המסחרר ביותר בהיסטוריה הדיפלומטית של דורנו. בסופו, ארה"ב נדחקה אל עמדת בדידות בזירה הבינלאומית, שלא נראתה כמותה אולי מאז 1920, כאשר הסנאט (בשליטת הרפובליקאים, נגד רצונו של נשיא דמוקרטי) סירב להרשות את הצטרפות אמריקה אל חבר הלאומים, הגלגול הראשון של האו"ם.

תוצאות הסירוב ההוא היו טראגיות. ארה"ב פרשה מן הסדר העולמי החדש, שהיא עצמה כוננה בסוף מלחמת העולם הראשונה. לא נמצא לה תחליף, הן מצד כוחה הכלכלי והן מצד האידיאליזם שלה. הסדר התמוטט, משטרים טוטליטריים תפסו את מקומו, ו-20 שנה אחר כך מלחמת עולם חדשה הכריחה את אמריקה לחזור.

חיידקי הבדלנות מעולם לא משו ממנה. הם מצאו קרקע פורייה גם בימין וגם בשמאל. אבל הם לא מנעו אותה מלקבל עליה את התפקיד המרכזי בארגון סדר עולמי חדש. היא יסדה את האו"ם, היא יסדה את הבנק העולמי ואת קרן המטבע הבינלאומית, היא יסדה את ברית נאט"ו (ועוד כמה בריתות אזוריות שחלפו מן העולם), היא יסדה את ארגון מדינות אמריקה.

היא יצאה למלחמות גדולות וקטנות, כדי להגן על הגבולות הבינלאומיים (הצליחה בקוריאה, נכשלה בווייטנאם). ציים אמריקאים רבי כוח (חמישי, שישי, שביעי) נשלחו לפטרל בכל אוקיאנוס וכמעט בכל ים, בסיסי צבא אמריקאיים הוקמו בכל רחבי כדור הארץ.

בדיוק לפני 70 שנה, אמריקה הכריזה על דוקטרינת הבלימה, כדי למנוע את המשך ההתפשטות הקומוניסטית באירופה; ובה בשנה היא הכריזה על "תוכנית מרשל" לשיקום כלכלי של אירופה בעקבות מלחמת העולם השנייה.

נישא בכל נטל

כל זה קרה תחת נשיאים משתי המפלגות הגדולות. ג'ון קנדי, שבשבוע שעבר מלאו 100 שנה להולדתו, דיבר מגרונם של רוב האמריקאים כאשר הכריז, בנאום ההשבעה שלו ב-1961: "תדע נא כל ארץ, בין שהיא לנו ובין שהיא לצרינו, כי אנחנו נשלם כל מחיר, נישא בכל נטל, נעמוד בכל קושי, נתמוך בכל ידיד, נתייצב מול כל אויב, כדי להבטיח את שיורה של החירות ואת הצלחתה".

במרוצת שבעים השנה האחרונות היו לא מעט רגעי שפל, תוצאה של אי הסכמה ושל אכזבה הדדית. אבל מה הם לעומת רגעי השיא של שותפות גורל ושל נאמנות. אמריקה עמדה לצד בעלי בריתה פעם אחר פעם.

ב-1948, הנשיא הארי טרומן שלח רכבת אווירית אמריקאית להציל את מערב ברלין הנצורה. שם, ב-1962, הכריז הנשיא קנדי, בגרמנית עילגת, "אני ברלינאי", והמוני גרמנים אסירי תודה הריעו לו בהתלהבות (ובסלחנות). הנשיא רייגן עמד 25 שנה אחר כך סמוך לחומת ברלין, וקרא למנהיג ברית המועצות, "מר גורבצ'וב, הפל נא את החומה הזו".

חצי מיליון חיילים אמריקאים היו פרוסים על פני אירופה לגונן עליה. טרומן, קנדי ורייגן לא הגישו חשבונות, ולא התנו את תמיכתם בתקבולים אירופיים. הם לא חשבו, שהסתמכות אירופה על ארה"ב מבזבזת את כספיו של משלם המסים האמריקאי. הם דיברו על אירופה באהבה וברעות. בעיניהם, אחדות המשימות ואחדות המטרות של הדמוקרטיות המערביות נטבעו בחותם של קדושה.

העולם נגד בוגד האקלים

הנה כי כן, כל זה נטרף בשבוע שעבר במידה שהדעת כמעט אינה תופסת. "היי שלום, אמריקה", הכריזו כותרות ענק ב"ליברסיון" של פריז וב"ליבקר נאכריכטן" (צפון גרמניה). ה"די וולט" החשוב של גרמניה הכתיר את עמודו הראשון במלה אחת (שתיים בגרמנית) "המבודד", לצד צילום של דונלד טראמפ, והוסיף "מ"אמריקה תחילה" ל"אמריקה לבדה". כיוצא בזה, "גלוב אנד מייל" של טורונטו, העיתון הבולט ביותר בקנדה (חברת נאט"ו), מרח את המלים "אמריקה לבדה" על עמוד השער שלו.

"העולם נגד בוגד האקלים", הכריז ה"ברלין קורייר", שיום קודם הכתיר את עמודו הראשון בגידוף גס במיוחד, באנגלית מדוברת, נגד טראמפ. "ברלין מורגנפוסט" פירסם קריקטורה של פסל החירות מראה אצבע משולשת לעולם. "טאגסשפיגל" של ברלין הכתיר את דיווחיו במלים "העולם כולו מתייצב נגד טראמפ".

עמוד השער של השבועון "דר שפיגל" הראה את טראמפ משחק גולף, כנראה על פני כוכב לכת אחר, כאשר כדור הארץ אפוף הלהבות נראה ברקע, לצד הכותרת "אתה מפוטר!" לא לגמרי ברור אם טראמפ פיטר את כדור הארץ, או כדור הארץ פיטר את טראמפ.

"המבורגר אבדנבלאט" העמיד בראש עמודו הראשון צילום פוטושופ של טראמפ יושב על פיסת קרח צפה באוקיאנוס יחד עם 5 פינגווינים מאנטארקטיקה. "קרונן צייטונג" של וינה הראה אותו צף על קרח יחד עם 5 דובים מן הקוטב הצפוני. "לה סואר" של בריסל הכתיר את עמודו הראשון במלים "טראמפ אויב כדור הארץ".

זה לקט מקרי, אין קושי לנחש שכותרות כאלה, או גרועות מהן, נראו במקומות אחרים. הדגש כאן היה על מערב אירופה, בעיקר על גרמניה, מפני ששם ניכרים סימני הקרע במיוחד.

אבל הקרע אינו מוגבל לנאט"ו או לאירופה. טראמפ, שבזמן מערכת הבחירות שלו ומיד אחריה דיבר בידידות מיוחדת על הודו, טרף את הקלפים. הוא ייחד להודו מלים ארסיות בנאום הפרידה שלו מהסכמי פריז. היא אינה עומדת בהסכמים, היא מוסיפה לכרות פחם, והיא דורשת "מיליארדים ומיליארדים ומיליארדים" מן הארצות המפותחות. ראש ממשלת הודו, נרנדרה מודי, עומד להגיע לוושינגטון בסוף החודש. "טיימס אוף אינדיה" דיווח בראש עמודו הראשון על המתח ש"הקיטור (rant) האנטי-הודי של טראמפ" יוצא לקראת מסע ראש הממשלה.

"חוסר החשק" חוזר?

שר ההגנה של ארה"ב, ג'יימס מאטיס, דיבר שלשום על לבם של בעלי ברית מאוכזבים בטון שאולי אין לו תקדים. "אנא נהגו בנו בסבלנות", הוא אמר בנאום בוועידה בינלאומית בסינגפור.

איש הצבא הוותיק, גנרל בדימוס עם ארבעה כוכבים (כוכב אחד יותר מרב-אלוף בצה"ל), הוא חסיד מובהק של נאט"ו ומאמין בשותפות הגורל המערבית. נתלו בו התקוות שהוא יוכל להשפיע על טראמפ ולמתן אותו. בחודשים האחרונים הוא נסע בכל רחבי העולם והשמיע הצהרות הרגעה ועידוד. אבל קצת קשה לממשלות זרות להשתכנע שעליהן להאמין לשר ההגנה ולא לממונה עליו.

"אתם יודעים", אמר מאטיס לשומעיו בסינגפור, "ברור שיש לנו נשיא חדש בוושינגטון. כולנו מודעים לזה. וכמובן יאומצו גישות חדשות". סניגוריה נלהבת פחות על המפקד העליון כמעט קשה להעלות על הדעת, והמפקד העליון אינו נוטה לסלוח לגילויים של חוסר נאמנות.

מאטיס הזכיר את "חוסר החשק" המסורתי של האמריקאים לבוא במגע עם העולם החיצון. "המאה ה-20 גמלה אותנו מזה", הוא אמר. "מה עצוב (crummy) יהיה העולם אם כולנו נחזור ונתקפל אל תוך גבולותינו. מכמה בני אדם נשללו חיים טובים בזמן השפל הגדול [של שנות ה-30]? כמה עשרות מיליונים נהרגו במלחמת העולם השנייה? בין שנרצה ובין שלא, אנחנו חלק מן העולם".

ספק אם הוא היה צריך לשכנע את שומעיו בסינגפור. קהל היעד שלו נמצא בבית בעיר רחוקה, שקירותיו לבנים ולשכתו סגלגלה. אבל בשבוע האחרון, קהל היעד הזה לא האזין לגנרל מאטיס.

■ רשימות קודמות ב-yoavkarny.com. ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny