חייבים ללמוד להחנות

השבוע פגשתי מנהל שדפק לעצמו את הקריירה רק משום שלא ידע להחנות. מדובר במנהל עם כישורים יוצאי דופן, השכלה משובחת (3 תארים שימושיים מאוניברסיטה מובילה) ורקורד צבאי מפואר וממתג, שהצליח להיכנס לשוק העבודה בפוזיציה מצוינת - תפקיד איכותי באחד מהקונצרנים הגדולים במשק - אבל איכשהו מסמס את כל הנ"ל בגלל טעות אסטרטגית אחת.

תלוי במגרש החניה

אחרי 3 שנים בתפקיד משמעותי ורצוף הצלחות השוק נקלע למשבר כלכלי שבעקבותיו נאלצה החברה לבצע מהלך התייעלות שחייב אותו לעבור לתפקיד פחות מרכזי, תפקיד חניה עד שהשוק יתייצב. הוא נדרש לעבור מתפקיד בליבת הביזנס לפוזיציה תפעולית נחותה יותר, תפקיד שייצרו במיוחד עבורו רק כדי להשאיר אותו בחברה, להבדיל מכמה עשרות אנשים שפוטרו עקב המצב. אבל הוא סירב. הוא לא הסכים להחנות את הקריירה והחליט להתפטר, מתעלם ממצב השוק, משוכנע שהוא בדרך לתפקיד טוב יותר. מאז הוא מתפשר על ארגונים ותפקידים פחות טובים מהתפקיד האחרון שעזב, משווה אותם בטעות לתפקיד החניה שהוצע לו, בטוח שעשה החלטה נכונה.

הבחור החכם הזה לא השכיל להבין שלעתים עדיף להחנות את הקריירה לפרק זמן מסוים, במיוחד כשמגרש החניה הוא בחברה גדולה, ממותגת ורבת הזדמנויות, כי ברוב המקרים ביציאה מהחניה תקבל תפקיד טוב יותר מכל תפקיד חלופי בחברה אחרת. מדוע? משום שפוטנציאל הקידום בחברה בה עובדים הוא גבוה בהרבה בהשוואה לזה שבמעבר בין חברות, כך שבהגדרה עדיף לעכב קריירה בארגון עתיר הזדמנויות מאשר לחפש אותן במיידי מחוצה לו. יתרה מכך, גם אם הסתבר בדיעבד שתפקיד החניה שגוי, כשהוא נעשה בחברה בה עובדים קל מאד להסוות אותו כלפי חוץ, כלומר מחיר הטעות הוא אפסי, כפי שהסברתי בהרחבה בטור חצי צרה.

כשל קריירה זה הוא תוצאה של קוצר ראייה האופייני לנקודת מבט של עובדים מתוך הארגון החוצה, המייצרת אשליה שבחוץ יש יותר הזדמנויות קריירה מאשר בפנים, כשבפועל מדובר באחיזת עיניים בלבד, שהרי לא מתקדמים במעבר בין חברות (גם אם התפקיד המוצע מחופש לבכיר יותר, עם הגדרה מפוצצת ועוד ככה וככה שקלים בחשבון הבנק). לכן ברוב המקרים התוצאה היא תפקיד מקביל בבכירותו במקרה הטוב, ובארגונים קטנים יותר עם הרבה פחות הזדמנויות קריירה, כפי שקרה במקרה שלפנינו. הבחור התפתה לתפקיד בכיר יותר בהגדרתו אך בחברה קטנה בהרבה ונטולת פוטנציאל קידום, משם המשיך להתדרדר באיכות החברות והתפקידים עד ששחק את ערך השוק.

חניה למובטלים

להבדיל מסוג כזה של חניה, הנחשבת אקסקלוסיבית ונטולת סיכונים (כמעט), תפקידי החניה היותר נפוצים הם אלה המומלצים למובטלים שלא מוצאים תפקיד ראוי. במקרים רבים עדיף להם להתפשר על תפקיד נחות ובמקביל להמשיך לחפש את התפקיד הנכון לקריירה, במקום לשבת בבית ולשחוק את ערך השוק,

אכן, מהלך שכזה איננו נטול סיכונים כי אנשים נוטים להישאב לתוך התפקיד החדש גם כשמדובר בתפקיד חניה, מה שפוגע בסיכויים למצוא את התפקיד הראוי בפרק זמן סביר. התוצאה היא חניה ארוכה מידי שלא ניתן להעלים מקורות-החיים, מהלך שפירושו מעמסה תדמיתית המחבלת בערך המותג בטווח הארוך.

המצב הרצוי הוא תפקיד חניה היא של מספר חודשים בלבד, כזה שלא מופיע בקורות-החיים, וניתן להציגו בראיון העבודה כפרויקט, כתפקיד זמני או כהחלטת קריירה שגויה.

האם כל תפקיד מתאים לחניה? כשמדובר בתוך הארגון בו עובדים מרבית התפקידים מספיק טובים לשמש חניה, גם הגרועים שבהם (כאמור ניתן להסוותם כלפי חוץ), לא כך כשמדובר בתפקיד פשרה בארגון חדש.

איך יודעים מתי הפשרה גדולה מידי? האמת שאין אמת-מידה מדויקת, אבל כלל האצבע הוא לא לרדת יותר מדרגה אחת - מסמנכל לדירקטור, מדירקטור למנג'ר וכן הלאה - אלא אם ניתן להציג את התפקיד כפרויקט זמני. במקרה זה כמעט כל פשרה היא מספיק טובה, ובלבד שהיא קצרה. בהצלחה.

■ הכותבת היא מומחית לשוק העבודה. לתגובות: orna@rudi-cm.com