באוקטובר אשתקד, כ-6 שנים אחרי שהתפוצצה "פרשת מסמך הרפז" וטלטלה את צמרת צה"ל והממשל, הגישה הפרקליטות לבית משפט השלום כתב אישום חמור נגד בועז הרפז (סא"ל במיל'), בגין יצירת המסמך השקרי שדימה בכזב מעורבות חיצונית-אזרחית בהליך מינוי הרמטכ"ל, במטרה לטרפד את מינויו של יואב גלנט (אלוף במיל') לתפקיד.
המסמך המזויף של הרפז, שעומד בבסיס האישום, הוא מסמך עליו הוטבע הלוגו של משרד יחסי הציבור EURO RSCG ISRAEL - חברה שהייתה בבעלות אייל ארד וליאור חורב ועסקה באותה תקופה במתן שירותי ייעוץ תקשורתי לגופים ציבוריים ומסחריים, לרבות ייעוץ לבכירי הפוליטיקאים בישראל.
כעת, הגיע תורו של בעלי חברת יחסי הציבור EURO RSCG ISRAEL (חברת יורו), לתבוע את "עלבונו" מהרפז.
איש יחסי הציבור והיועץ האסטרטגי-תקשורתי אייל ארד הגיש הבוקר (ד') תביעה לשון הרע בהיקף 250 אלף שקל נגד הרפז, בעקבות השימוש בשם החברה שבבעלותו במסגרת "המסמך המזויף".
"בפרשה יוצאת דופן זו, השתמש הנתבע בציניות במוניטין ובשם הטוב של התובע ככלי להשגת מטרות נואלות וליבוי ריב ומדון בין לשכת שר הביטחון לשכת הרמטכ"ל. עירובו של התובע בדרך של יצירת מסמך מזויף שיוחס לו היא לשון הרע חמורה מאין כמותה", כותב ארד בתביעתו, ומוסיף כי "הנתבע אחראי לפרסום המכתב המזויף לרל"ש הרמטכ"ל ולרמטכ"ל, לפרסומו השני לקבוצת הקצינים הבכירים והיועצים בידי הרמטכ"ל וראש לשכתו ולפרסומו השלישי בתקשורת תוך יצירת סערה ציבורית שבמסגרתה גונה התובע והוצג באופן שלילי ביותר. שלושת הפרסומים נעשו בידו בכוונה לפגוע בתובע".
בתביעה, שהוגשה באמצעות עורכי הדין דרור ארד-איילון וגיא זאבי, מגולל ארד את סיפור המעשה - אותו סיפור המתואר לפרטי-פרטים בכתב האישום כנגד הרפז. ארד, נכתב בתביעה, מילא בעבר שורה של תפקידים, בהם, בין היתר, דובר משלחת ישראל לאו"ם (1985-1988), עוזר שר החוץ וממונה על ההסברה (1989-1992) ומנכ"ל "חוקה לישראל" (1992-1993).
החל משנת 1993 עוסק ארד ביחסי ציבור וייעוץ תקשורתי ואסטרטגי לחברות עסקיות, כמו גם לגופים פוליטיים, ונחשב לאחד הבולטים בתחומו בישראל. במסגרת זו הוא מילא תפקידי מפתח בכמה מהליכי הבחירות האחרונים לכנסת ישראל וייעץ לאנשי ציבור רבים, ובכלל זה למועמדים לתפקיד ראש הממשלה לפני ולאחר שנבחרו, ובהם בנימין נתניהו (1996), אריאל שרון (2006-2001) ואהוד אולמרט (2006).
בתקופה הרלוונטית, ממשיך ארד ומתאר, הוא שימש כנשיא וכבעל מניות (באמצעות חברה שבבעלותו) של חברת יורו. החברה הייתה מזוהה עמו, והוא היה מזוהה עם החברה ולא נתן שירותים מקצועיים אלא באמצעותה.
ארד מוסיף עוד כי הוא משרת (בהתנדבות, ולמרות שעבר את גיל הפטור) באופן פעיל כקצין צה"ל במילואים, ובתקופה הרלוונטית לאירועים המתוארים בתביעה שירת בתפקיד בכיר ביחידת דובר צה"ל; ומאז עבר לשרת בתפקיד בכיר בחטיבת המבצעים במטה הכללי. באותה תקופה שימש הרפז כקצין צה"ל במילואים והיה מצוי בקשרים עם גורמים שונים ובכירים בצה"ל ובמערכת הביטחון, ובהם עם הרמטכ"ל דאז, רא"ל גבי אשכנזי.
הרפז הכיר את רא"ל (במיל') גבי אשכנזי במסגרת שירותם הצבאי המשותף, ובין השניים התקיימו קשרים ידידותיים ומקצועיים, הן באופן ישיר והן באמצעות מקורבי אשכנזי - רעייתו רונית ועוזר הרמטכ"ל דאז, ארז וינר.
במהלך כהונתו כרמטכ"ל, שררה מתיחות בין הרמטכ"ל דאז אשכנזי ומקורביו לבין שר הביטחון דאז אהוד ברק ואנשי לשכתו, ובראשם ראש המטה יוני קורן. ארד מבהיר בתביעתו כי לא ידע דבר על מתיחות זו מידיעה אישית, ואין לו כל מעורבות במהלכים הקשורים אליה.
בכתב האישום נגד הרפז נטען כי באותה עת, ראשית שנת 2010, נתפס האלוף יואב גלנט (היום שר השיכון) בעיני אשכנזי כמועמד המועדף על שר הביטחון (ברק) לתפקיד הרמטכ"ל; והרפז ידע כי אפשרות מינויו של גלנט לתפקיד הייתה לצנינים בעיני אשכנזי.
לדברי הפרקליטות, "במועדים שונים במהלך אפריל 2010 סיפר הרפז בכזב לאשכנזי ולוינר כי נחשף למסמך המגולל תוכנית שתכליתה פגיעה באשכנזי והאדרת שמו של גלנט, מסמך שנעשה על-ידי יוני קורן, ארד, חורב ואנשים נוספים, שהרפז ובני-שיחו כינו 'פורום החווה 2'".
עוד לפי הנטען, הרפז אמר לשניים (לאשכנזי ולוינר) כי יעביר לידיהם את המסמך, ואף קבע עם וינר מועדים להעברתו לידיו, אך לא עשה כן. "כדי לבסס את המידע הכוזב ולעמוד בדיבורו, גמלה בליבו של הרפז ההחלטה ליצור מסמך שקרי, המדמה בכזב מעורבות חיצונית-אזרחית בהליך מינוי הרמטכ"ל, ולפיו גלנט, או מי מאנשי שלומו, משתמשים בשירותיה של חברת EURO (של ארד וחורב) לקבלת ייעוץ תדמיתי-אסטרטגי לצורך קידום מועמדותו של גלנט לתפקיד הרמטכ"ל".
לפי האישום, הרפז נפגש עם אייל ארד במשרדו, בתואנה כי הוא (הרפז) מייצג פוליטיקאי איטלקי, וביקש ממנו להכין הצעה לקמפיין בחירות עבורו. למחרת העביר ארד במייל הצעה הנושאת את לוגו החברה.
בתביעתו מתאר ארד את היכרותו הזו עם הרפז: "באותה עת פנה הרפז לחברת יורו, הציג בפניה קמפיין פוליטי בחו"ל (שככל הנראה לא היה ולא נברא) וביקש את הצעתה לניהול הקמפיין. ביום 5.5.10 נשלח לנתבע לבקשתו במייל מכתב מחברת יורו ובו הצעה לניהול הקמפיין. הנתבע השתמש במכתב שקיבל כאמור ויצר על גביו מסמך מזויף הנחזה להיראות כייעוץ תדמיתי-אסטרטגי שנערך על ניר המכתבים של חברת יורו, ובו 'תוכנית פעולה' בת 19 שלבים למניעת הארכת מינויו של הרמטכ"ל לשנה חמישית, כביכול".
ארד מבהיר בתביעתו כי הוא וחברת יורו "לא הכינו ולא היו מעורבים בהכנתה של 'תוכנית פעולה' מעין זו בכל צורה ודרך".
זמן קצר לאחר מכן, פרסם הרפז במישרין ובעקיפין את המסמך המזויף בלשכת הרמטכ"ל, ובכלל זה לרל"ש הרמטכ"ל אל"מ וינר, לרמטכ"ל וככל הנראה לאחרים, כשהוא מוסיף, כדי להקנות למכתב אמינות, שהוא קיבל אותו מעובדת של חברת יורו.
"אף ששמו לא מוזכר במסמך המזויף, ברור היה כאילו מדובר בייעוץ תדמיתי-אסטרטגי שהתובע (ארד), כאיש המקצוע המרכזי בחברת יורו, אחראי לו ועומד מאחוריו", כותב ארד בתביעה, ומוסיף כי אכן המסמך המזויף זכה לסיקור חסר תקדים באמצעי התקשורת, ולפני שהתברר שהוא מזויף, הוא הוצג כאחראי לעריכתו.
מיד לאחר פרסום המסמך המזויף בלשכת הרמטכ"ל, הציג רא"ל אשכנזי את המסמך המזויף בפני קצינים בכירים שנמנו על המועמדים לתפקיד הרמטכ"ל, וכן שוחח עם ראש הממשלה ועם שר הביטחון אודות פגמים שנפלו בהליך המינוי. כמו כן, לשכת הרמטכ"ל העבירה עותק מן המסמך המזויף לאנשים נוספים, אשר העבירו אותו לידי עיתונאי חדשות ערוץ 2, וכתבה בנושא פורסמה במהדורת "אולפן שישי". אז נודע לארד לראשונה על עצם קיומו של המסמך המזויף. "הנתבע אחראי לפרסום כמסייע וכמשדל, ולכל הפחות כמי שצפה ולא מנע את פרסום המסמך שזייף לאחרים", כותב ארד בתביעתו.
ביום 8.8.10 הגיש ארד תלונה במשטרת ישראל בגין זיוף המסמך, תוך שהכחיש כל קשר לעשייתו ולמעורבותו בתוכנית העולה ממנו. תלונה זו הובילה לפתיחה בחקירה פלילית, שנוהלה על-ידי היחידה הארצית לחקירת פשיעה חמורה ובינלאומית (יאחב"ל), ולכתב האישום שהוגש כנגד הרפז.
"עם הגשת כתב האישום קיבל התובע אישור לכך שיש בידי המשטרה ראיות לכאורה להוכחת אחריותו של הנתבע לזיוף המסמך, לשימוש בו, לפרסומו וממילא לפרסום לשון הרע נגד התובע", כותב הרפז בתביעה.
עוד טוען ארד כי "בכך שהצביע (במישרין ובעקיפין) על התובע ועל חברת יורו המזוהה עמו כמי שהגו והעלו על הכתב "תוכנית פעולה" לפגיעה ברמטכ"ל בכלל ובדרך שהוצגה במסמך המזויף פרי-עטו של הנתבע בפרט, הציג הנתבע את התובע כמי שנטל חלק מרכזי בפגיעה בסדרי שלטון ובאי-תקינות שלטונית בולטת וחמורה, כמי שגרם לנזק כבר לאמון הציבור בשלטון החוק וכדמות הראויה לבוז ולביקורת ציבורית חריפה".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
