אורי בן נון: "רכישת הטורבינות מסימנס הייתה בלחץ של פואד"

אתמול (ג'), ביום שבו נגזר דינם של בכירי חברת החשמל שקיבלו שוחד מקונצרן סימנס לצורך העדפתה במכרזים וברכישות של טורבינות ומערכת בקרה מרכזית DMS, נמסר מידע חדש למחלקת החקירות של רשות ניירות ערך. על-פי המידע, גורם בכיר במשק החשמל באותה תקופה היה מעורב במהלכים באופן הנראה מחשיד. מדובר בגורם שעד כה לא ננקטו נגדו צעדים.

מקור המידע החדש הוא אחד מ-5 הבכירים בחברת החשמל שהודו בעסקאות טיעון מקלות, הורשעו בקבלת שוחד מסימנס, וגזר דינם ניתן כאמור אתמול - כך נודע ל"גלובס".

לידי "גלובס" הגיעו פרטים נוספים על אחת העסקאות המפוקפקות באותה פרשה, שבהיעדר משפט ועדויות פומביות עדיין לא נחשפה במלואה. אורן אהרונסון, שהיה מנכ"ל חטיבת האנרגיה של סימנס בישראל והוא עד מדינה, נפגש ב-19 ביוני 2002 עם אלי לנדאו, שהיה אז יו"ר חברת החשמל. חודשיים קודם לכן נפגש אהרונסון עם בכירים בהנהלת חברת החשמל ושכנע אותם לאשר "קונספט של בנייה בשני שלבים" לפיו סימנס תספק לחברת החשמל יחידת מחז"מ (שיטת מחזור משולב - טורבינה ויחידת קיטור), תחנת כוח שהשלב הראשון להפעלתה הובטח על-ידי סימנס ליוני 2004.

באותה תקופה, כך כבר ידוע היום - אחרי החקירות, ההודאות וההרשעות של בכירים בחברת החשמל - פעלה בכל הקיטור מערכת השוחד שהפעיל אהרונסון על בכירים בחברת החשמל. למעשה, מערכת השוחד החלה לפעול כבר ב-1995.

בנובמבר 2001 הסתיים תהליך של מכרז שבו גברה סימנס על ג'נרל אלקטריק ומכרה לחברת החשמל 3 יחידות מחז"מ בפרויקט שבו בכירים בחברת החשמל קיבלו שוחד. חברת החשמל שילמה עבור כל מחז"מ כ-90 מיליון אירו. העסקה בה מדובר כאן היא לגבי רכישת יחידת מחז"מ נוספת, אחת מתוך שתי מחז"מים נוספות שנרכשו ללא מכרז אלא בעקבות קבלת שוחד מסימנס.

בסיום הפגישה שלח אהרונסון ללנדאו מכתב, ובו נאמר: "לאחר בדיקה עם משרדנו בגרמניה, ברצוננו לאשר כי סימנס תשמח לסייע לחברת החשמל בהשגת מימון לפרויקט הנ"ל. ברצוננו להדגיש, שעל-מנת לעמוד בלוחות זמנים מאתגרים אלו ומאחר ועבר התאריך אותו ביקשנו כתאריך הדרוש להחלטה, נבקש את התייחסותכם בהקדם". היו"ר לנדאו תמך בהתקשרות שהציע אהרונסון. לדברי דירקטור בחברת החשמל מאותה תקופה, הוא גם תמך ברכישת טורבינות מסימנס. במסמך שהונח בפני דירקטוריון חברת החשמל נאמר שעל-מנת לעמוד בלוחות הזמנים של הפרויקט "נדרש על-ידי החברה להיערך להליך רכש מזורז".

ב-11 ביולי 2002 פנה אהרונסון למנכ"ל חברת החשמל דאז, יעקב רזון (שנפטר ב-2015 - מ"ל), בעניין "אופציה ליחידה רביעית". אהרונסון האיץ ברזון ש"לצורך עמידה בלוחות הזמנים, נצטרך לקבל מחברת החשמל מכתב כוונות עד סוף החודש". העתקי המכתב נשלחו ליו"ר אלי לנדאו, למשנה למנכ"ל דוד קון (אחד המורשעים) ולסילביו וויטינינג סמנכ"ל פרויקטים הנדסיים. אהרונסון הדגיש שלאחר קבלת מכתב כוונות כזה, "נוכל להמשיך ולשמור על היחידה לזמן מה על-מנת לאפשר משא ומתן לסגירת הפרטים".

המילים של אהרונסון "לשמור על היחידה לזמן מה", מרמזות על העסקה המיוחדת במינה. מסתבר, שהאחים עופר (חברת OPC בשליטת עידן עופר), אותם הכיר לנדאו מפעילותם בהרצליה, התחייבו לעסקה עם סימנס לרכישת מחז"מ להפעלה ברמת חובב. בגלל קשיי מימון ביטלו האחים עופר את העסקה, וסימנס "נתקעה" עם ההזמנה. למעשה, רכישת המחז"מ הרביעי מסימנס הייתה עיסקה שבה חברת החשמל סייעה לחילוצם של סימנס והאחים עופר מעסקה קודמת.

כפי שפורסם ב"גלובס" בעבר, בכיר בחברת החשמל, שהיה אז בסוד העניינים, אמר כי ועדה מקצועית בחברת החשמל בחנה את הציוד וקבעה כי הוא לא מספיק טוב יחסית לאיכות המוצרים שחברת החשמל רוכשת, וכי תידרש השקעה משמעותית כדי להתאים את הציוד לדרישות החברה. לנדאו אמר בתגובה כי אינו זוכר את פרטי האירועים סביב תחנת הכוח של האחים עופר ברמת חובב. "בכל מקרה", אמר לנדאו, "הגורם שממליץ על רכישת ציוד הוא צוות מקצועי מיוחד. אני הרי לא חשמלאי. בקשר לאחים עופר, הם בנו בהרצליה שבה הייתי ראש עיר, ולכן בכל מה שהיה קשור במשפחת עופר - לא השתתפתי בהצבעות".

ועדת המכרזים של חברת החשמל הזדרזה לקיים דיון והודיעה להנהלת החברה כי החליטה ב-31 ביולי 2002 "לסווג את ההליך לרכישת יחידת המחז"מ כפטור ממכרז, ולנהל משא-ומתן חד-שלבי עם סימנס". ב-15 באוגוסט 2002 אושרה העסקה בוועדת המכרזים העליונה של חברת החשמל, ובאותו היום ביקשה החברה הצעת מחיר מסימנס. כעבור ימים אחדים התקבלה מסימנס ההצעה למחז"מ לאתר חגית ליד יקנעם: 103.45 מיליון אירו ועוד 8.805 מיליון דולר. "מבחינה טכנית ומסחרית", נאמר בדיווח על העסקה, "הצעת הספק מקובלת ומאושרת על-ידי חברת החשמל".

על-פי הדיווח, המשא-ומתן על המחיר התארך למשך ימים אחדים ובסיומו הסכים קונצרן סימנס לתת לחברת החשמל הנחה של 2%. המחיר שחברת החשמל הסכימה לו בסופו של המשא-ומתן היה 102 מיליון אירו ועוד 8 מיליון דולר.

לוח זמנים כזה - בסך-הכול שנתיים מאז תחילת היוזמה באפריל 2002, כולל פגישות עם הנהלת חברת החשמל באפריל, הפגישה עם אלי לנדאו, דיון בוועדת המכרזים, משא ומתן כספי, אספקה של המחז"מ והקמת שלב א' עד יולי 2004 - נראה על פניו כמסגרת זמן בלתי ניתנת ליישום, אפילו דמיונית.

טורבינות בלי מכרז

במסגרת החקירה של רשות ניירות ערך על רכישת הטורבינות מסימנס, שבמהלך רכישתן שולמו מיליוני שקלים כשוחד לבכירים בחברת החשמל, העיד גם אורי בן נון, מי שהיה מנכ"ל מפעלי ים המלח ומאוחר יותר מנכ"ל חברת החשמל בשנים 2006-2007.

על-פי עדותו של בן נון, הנחשפת כאן לראשונה, כמנכ"ל חברת החשמל לא היו לו פרויקטים חדשים עם סימנס, ולמעשה הוא קיבל בירושה את מערך ההתחייבויות של חברת החשמל עם סימנס מתחילת שנות ה-2000. בן נון העיד שבכירי חברת החשמל מסרו לו שבנימין (פואד) בן-אליעזר, שכיהן כשר התשתיות הלאומיות בשנים 2005-2009, הוא שלחץ לרכישת טורבינות מסימנס. לבן נון, לדבריו, היו רק כמה פגישות נימוסין עם אורן אהרונסון מסימנס.

במוקד עדותו של בן נון ברשות ניירות ערך הייתה פרשת הקשרים של חברת החשמל ובכיריה עם קונצרן סימנס, ובעיקר לאור הפרסום ב"גלובס" על הרכישות של טורבינות ללא מכרז ובהליכים חשודים.

- חוקר: "אתה מכיר את מכרז המחז"מים עבור חברת החשמל?"

- בן נון: "אני מכיר את הסיפור על שתי הטורבינות שקנו מסימנס לחיפה בקירור מים. הן ישבו במשך תקופה ארוכה ללא שימוש במחסנים באשדוד, עשו להן קניבליזציה, כלומר אנשי אחזקה של חברת החשמל לקחו מהן חלפים לטורבינות אחרות שהשתמשו בהן בשוטף".

- חוקר: "הטורבינות במחסן הסבו נזק לחברת החשמל? כלומר רכישתם הייתה שגויה?"

- בן נון: "העובדה שקנו טורבינות והחזיקו אותן כל-כך הרבה שנים במחסן, יותר מ-5 שנים, מסבה נזק משלוש בחינות. ראשית, השקעת כסף ברכישתן ללא ייצור חשמל; שנית, יוצאים מודלים חדשים בזמן האחסון; שלישית, עבר זמן האחריות של הטורבינות".

"ביקשתי שיפנו לסימנס על-מנת לחדש את האחריות, סימנס באו עם סכום עצום שזה לא היה משתלם, קראתי לאנשי חברת החשמל שטיפלו בטורבינות אחרות של סימנס וביקשתי מהם לקחת אחריות עליהן והם היו מוכנים לקחת אחריות גם על שתי טורבינות אלה. אני שאלתי את יעקב רזון ז"ל (נפטר כאמור ב-2015 - מ"ל) שהיה המנכ"ל הקודם, למה רכשתם חמש טורבינות בדחיפות? הוא ענה לי שפואד, שהיה שר התשתיות, לחץ עליהם. עלי הוא לא יכול היה ללחוץ כי הוא לא רצה אותי כמנכ"ל".

- חוקר: "מי האישים בחברת החשמל מולם פעלה סימנס בזמן ההשתתפות במכרז?"

- בן נון: "כשאני באתי, יו"ר ועדת מכרזים היה יונה שוויצר, ראש אגף הנדסה (אחד המורשעים בפרשה - מ"ל). ביום השני לעבודתי פיטרתי אותו".

- חוקר: "למה?"

- בן נון: "בגלל שהיה רישום כוזב במסמכי חברת החשמל באגף שלו, ככה אמרו לי רואי החשבון. קראתי לחים ברנר (אחד המורשעים בפרשה - מ"ל) שהיה סגנו וחתם על ההוראה, ושאלתי על העניין. הוא אמר לי שזאת הייתה הוראה של שוויצר שניתנה בעל פה. היה לי בלגן בגלל זה עם ועד צפון, אבל בסוף הוא פוטר. אני הגעתי להסכם עם רו"ח שאני מפטר את ראש האגף ויאשרו את הספרים".

- חוקר: "מכרז המחז"מים היה למעשה מכרז לרכישת 3 טורבינות עם אופציה לטורבינה רביעית, ולאחריה נרכשה אף טורבינה חמישית. פרט אודות השתלשלות המכרז".

- בן נון: "הכל היה לפני זמני. רזון אמר לי שהרכישה הייתה הנחיה מפואד".

- חוקר: "ממצאי החקירה העלו שההחלטה לרכוש את יחידות מחז"מ 4-5 התקבלה במסגרת הליך דחוף ופטור ממכרז, במסגרתו נוהל משא-ומתן עם סימנס כספק יחיד. מדוע?"

- בן נון: "אין לי מושג".

- חוקר: "הנימוק העיקרי לכך היה דחיפות בפיתוח הטורבינות לאור צפי ביקוש משמעותי בשנים הקרובות. מה אתה יכול לספר לי על כך?"

- בן נון: "אין לי מושג. רזון אמר שזה היה לחץ של השר פואד".

- חוקר: "ממצאי החקירה העלו שהטורבינות שסופקו בשנת 2004 אוחסנו ולא נעשה בהן שימוש עד לשנת 2008 לפחות. מדוע?"

- בן נון: "בגלל שלא היו אישורים סטטוטוריים לבניית תחנות הכוח".

- חוקר: "אני מציג לך את סיכום הדיון במסגרתו אתה מבקש מהביקורת הפנימית לבדוק את תהליך רכישת מחז"מ חיפה, מדוע?"

- בן נון: "בגלל שההחלטות היו תמוהות. מדוע נרכשו מחז"מים לחיפה ללא אפשרות לבנות את תחנות הכוח?".

- חוקר: "אני מציג לך תרשומת של הישיבה, שם נכתב מפיך כי הינך חושד שדירקטורים קיבלו שוחד בגין רכישה זאת. מדוע אמרת זאת?"

- בן נון: "היו שמועות שדירקטורים בחברת החשמל קיבלו שוחד".

- חוקר: "זאת אמירה חריפה, מה גרם לך לחשוב ככה?"

- בן נון: "אני הכרתי את דן כהן עוד מימי בכיל. הרושם שקיבלתי הינו שהוא מסוג האנשים הלא ישרים".

- חוקר: "וזה מה שגרם לך להעלות את האפשרות שמישהו קיבל שוחד בפרויקט?"

- בן נון: "כן, בצירוף העובדה שלא נעשה שימוש במחז"מים... אין סיכוי לקבל אישור בנייה למחז"מ בתוך שנתיים. זה לוקח 5-6 שנים לפחות".

- חוקר: "האם לדעתך במועד רכישת המחז"מ לחיפה ניתן היה לדעת כי בקבלתו לא יעשה בו שימוש ולוחות הזמנים שנקבעו אינם ריאלים?"

- בן נון: "חד-משמעית כן, לפי הבנתי מאנשי מקצוע כשהגעתי לחברת החשמל".

- חוקר: "אני מציג לך טיוטת דוח ביקורת פנימית בחברת החשמל מאוגוסט 2005. בהערה כתוב כי לוח הזמנים לרכישת המחז"מ בחיפה הינו הבעייתי ביותר, שכן בסופו של דבר הרכישה לא הייתה דחופה. אנא פרט את נסיבות ההערה. בהמשך העמוד מעיר הכותב אודות הנזק שנגרם לחברת החשמל עקב הוצאת הכספים על רכישה שכאמור אינה דחופה. מה דעתך על כך?"

- בן נון: "אני מסכים עם ההערה וגם עם הנזק שנגרם לחברת החשמל. קניבליזציה על ציוד אינה כלכלית וגורמת נזק גדול, אין מעקב על חלפים וזה בלגן אחד גדול".

- חוקר: "אני רוצה להפנות אותך לעמ' 3 בדוח ביקורת פנימית מספר 47 לשנת 2008, בו נכתב כי נכון למארס 2008 טרם התקבל אישור סטטוטורי, וכי הציוד שסופק באוגוסט 2004 יושב ללא שימוש במחסנים, תוך גרימת נזקים במיליוני דולרים לחברה. נא התייחסותך לאמור בדוח".

- בן נון: "זה נכון, הדוח הינו לאחר תקופתי. אני לא יודע את העלויות של הנזקים".

- חוקר: האמור בו משתלב עם הערותיך מסיכום הדיון שהצגתי בפניך קודם. מה התייחסותך לכך?

- בן נון: "זה נכון. החששות היו מוצדקים".

- חוקר: "מכאן עולה המסקנה כי רכישת מחז"מ חיפה הסבה נזקים כבדים לחברה. תגובתך".

- בן נון: "נכון".

- חוקר: "האם אתה מסכים כי המצב העולה מהאחסון לאורך שנים של הציוד היקר מעלה תמיהות רציניות באשר להליך רכישתו?"

- בן נון: "אין ספק".

- חוקר: "האם נזקים בסדרי גודל כאלה כתוצאה מרכישות שמבצעות חברת החשמל הם דבר שבשגרה?"

- בן נון: "אני לא יודע. תחנת כוח זה עניין מהותי וזה נחשב תקלה שאינה שגרתית. לא אמור לקרות".

- חוקר: "מה היה הנזק שנגרם בסופו של יום לחברת החשמל?"

- בן נון: "קשה לי לאמוד. אני לא מכיר את המספרים".

- חוקר: "במבחן התוצאה האחסון לאורך מספר שנים של המחז"מ הסב נזק לחברה?"

- בן נון: "אין ספק בכלל".

- חוקר: "במיליוני דולרים?"

- בן נון: "אפשר להניח שכן".

עסקאות הטיעון מנעו בירור מלא

גזרי הדין נגד חמשת הבכירים בחברת החשמל בפרשת השוחד מסימנס הם תוצאה של הסדרי טיעון מקלים שעומדים בסתירה לחומרת הדברים שנאמרו בגזר הדין על תרבות השחיתות בצמרת חברת החשמל, וגם בסתירה לדברים שכתבה עו"ד ליאת בן-ארי שווקי מפרקליטות מחוז ת"א (מיסוי וכלכלה) ליו"ר רשות החברות, אורי יוגב, וליו"ר רשות ניירות ערך, שמואל האוזר.

העובדה שלא התנהל משפט ולא נערכו חקירות פומביות של המעורבים מנעה בירור מלא של העובדות והרחיקה את האפשרות להגיע לשורש האמת בחשדות לגבי ההיקף של פרשת קונצרן סימנס ועסקיו בישראל. להלן מדגם של הדברים מפי בן ארי:

"תרבות ארגונית קלוקלת בחברת החשמל בנושא ציות לחוק וטוהר המידות... ישנן אינדיקציות בחומר החקירה לכך שמערכות יחסים דומות התקיימו גם עם נציגי ספקים נוספים... ישנן אינדיקציות לחשדות שהובאו בפני דירקטורים ונושאי משרה בכירים בדבר קיומם של אינטרסים אישיים של דירקטורים לגבי מכרזים שהדירקטוריון מבקש לאשר..."

סימנס העולמית הצהירה בפני רשויות החוק בארה"ב כי היא שילמה שוחד בישראל בהיקף של 20 מיליון דולר, אבל עד כה נודע על כ-13.5 מיליון דולר שקיבלו אנשי חברת החשמל, כולל 4 מיליון דולר שקיבל המורשע הראשון, השופט לשעבר דן כהן, שהיה דירקטור בכיר בחברה, עבור הטיית מכרז טורבינות לטובת סימנס. אם כך, היכן עוד 7 מיליון דולר כספי שוחד בהם הודתה סימנס, והאם הם אצל בכירים בחברת החשמל שאיננו יודעים עליהם, או אולי בגופים אחרים בישראל?.

בתקופה שבה גלגל קונצרן סימנס את מפעל השוחד הבינלאומי, הוא התקשר בעסקאות גדולות עם שלושה גופים ישראלים: חברת החשמל, רכבת ישראל ורשות שדות התעופה. רק בפרשיות חברת החשמל הגיעו הדברים להליך פלילי.

1. חברת החשמל

כתבי אישום הוגשו בעקבות חקירה של רשות ניירות ערך ומידע מעדי המדינה על עסקאות נגועות בשוחד בהיקף של כ-2.5-3 מיליארד שקל לרכישת 8 טורבינות לייצור חשמל ומערכת DMS לבקרה ושליטה במערך הולכת המתח הגבוה שעליה התריע עובד החברה מורן גנוסר (עיקרי הפרשיות נחשפו בסדרת כתבות ב"גלובס").

2. רכבת ישראל

בפרויקט של רכישת 86 קרונות שהתחיל ב-2004, הגיעו ליעקב בורובסקי ממשרד מבקר המדינה תלונות על התנהלות חריגה במכרז בו נרכשו הקרונות ב-124 מיליון אירו. המידע הועבר ליחידה הארצית לחקירות הונאה במשטרה, אבל לא נערכה חקירה יסודית (הפרשה פורסמה ב"גלובס" ב-30.7.14, "המכרז המוזר והקרונות הבעייתיים של סימנס").

3. רשות שדות התעופה

פרויקט בידוק מזוודות ביטחוני אוטומטי HBS, שהתחיל להתגלגל ב-2001 כאשר דן כהן - המורשע הראשון כאמור בפרשת סימנס - היה יועץ משפטי של רשות שדות התעופה. בתחקיר "גלובס" התברר שהיועץ שהכין את מסמכי המכרז עבד קודם לכן עבור סימנס ושמבנה המכרז שונה ל"מכרז סגור" ולתחרות בין שני מתמודדים. המתמודד השני סולק מהמכרז בנימוק של איחור בהגשת הבהרות טכניות, וסימנס זכתה בפרויקט במחיר של 150 מיליון שקל (הפרשה פורסמה ב"גלובס" ב-13.3.11, "החורים השחורים בפרויקט של סימנס בנתב"ג").

צריך לציין, כי עד המדינה הראשי, מנכ"ל סימנס ישראל לשעבר אורן אהרונסון, לא סיפר לחוקרי רשות ניירות ערך את כל הידוע לו כאמור, ולמעשה התנה את עדותו בכך שלא יישאל על נושאים נוספים מלבד חברת החשמל ודן כהן. כך ירדו מתחת לרדאר מכרז הקרונות לרכבת ישראל ופרויקט בידוק המזוודות בנתב"ג של רשות שדות התעופה.

סימנס העולמית הייתה גם שותפה ב-2007 בקונסורציום להקמת הקו האדום של הרכבת הקלה בתל-אביב. אהרונסון טען בתצהיר בבית המשפט כי התבקש על-ידי בכיר בסימנס להפעיל את מנגנון השוחד גם בפרויקט זה. סימנס הכחישה את הטענה, אבל בסופו של דבר הפרויקט הולאם והטענה לא הגיעה לכדי בירור סופי.