אהוד אולמרט לא ראוי לרחמים. הוא עשה מעשה מכוער מכל בחינה - פרטית, אישית וציבורית. הוא משלם על כך - לא הייתי אומר שביוקר, אבל גם לא בזול. עצם הישיבה בכלא היא בשבילו השפלה מעל ומעבר, לא רק בשל היותו ראש הממשלה בעבר, אלא בעיקר בגלל שהוא אהוד אולמרט, אדם בעל חשיבות עצמית גדולה, יהירות, נהנתנות ואיש שאוהב שליטה. את כל אלה, ויותר, הוא איבד. מה שנשאר לו זו התקווה לעתיד טוב יותר, אם כי כבר לא בחיים הציבוריים. העוגן המידי שלו הוא הספר האוטוביוגרפי שבכתיבתו הוא עוסק בכלא.
אני לא חושב שלאולמרט יש סיבה להתלונן על היחס אליו של שירות בתי הסוהר. אבל עכשיו בוודאי יש לו סיבה טובה להרגיש כאדם, כאסיר - נרדף. שוב מנהלים נגדו חקירה פלילית. על מה? הוצאת חלקים מספרו, הכוללים מידע חסוי, כדי להעבירם להוצאה לאור שלו.
רבין אוסר לפרסם
זה מזכיר לי סיפור שחוויתי עם יצחק רבין. כשהוא היה ראש הממשלה, כתבתי ספר על מהלכיו ושיחותיו של שר החוץ של ארה"ב, הנרי קיסינג'ר, לאחר מלחמת יום הכיפורים. קיסינג'ר היה ארכיטקט ההסכמים עם מדינות ערב לאחר המלחמה, ובילה זמן רב באזור לצורך זה. הגשתי כמובן את הספר לצנזורה.
רבין כינס את הממשלה לישיבה מיוחדת, שהחליטה לאסור את פרסום הספר. בספרו "הסיפורים שלא סופרו - יומנו של הצנזור הראשי", כתב תת-אלוף אבנר (ולטר) בר-און כי הספר שכתבתי מהווה את "ההדלפה הגדולה ביותר בתולדות מדינת ישראל". בסופו של דבר הספר יצא לאור ופורסם במדינות רבות.
"פנקס שירות" וגילוי סודות
למה אני מספר את זה? כי אחרי זמן לא רב, כתב רבין אוטוביוגרפיה בשם "פנקס שירות". והנה, מה אני מוצא שם (פרט להשמצות על שמעון פרס), אם לא מסמכים רבים שהיו בספרי והוצאו ממנו על-ידי הצנזורה. איך זה שאותם מסמכים אסורים לפרסום בספר אחד - אבל ראויים לפרסום בספר שכותב ראש הממשלה?
כמובן שלא קיבלתי הסבר על כך. לא שהייתי זקוק להסבר. הרי ידעתי אני, והבינו כל יודעי דבר, כי הדברים לא בדיוק מתנהלים בהתאם לאינטרס של המדינה. גם בנושאים אלה יש פוליטיקה, והיא גם משולבת בענייני כספים המתקבלים כתמלוגים.
התנכלות אישית
רבין לא היה היחיד. היו עוד בכירים שפרסמו חומרים שנחשבו לחסויים עבור עיתונאים, ובכלל. חקירה פלילית לא הייתה לגבי אף אחד מהם. הם גם לא נענשו בשום צורה אחרת. אז איך אפשר שלא לראות ביחס של הפרקליטות אל אולמרט התנכלות אישית?