לאן הולך הכסף?

מי שראה את הסרט Too Big To Fail זוכר היטב את הסיום מעורר החלחלה שבו עובד זוטר שואל את שר האוצר האמריקאי דאז פולסון את השאלה הבאה: "אתה חושב שהבנקים באמת ישתמשו בכסף שניתן להם כדי להלוות אותו לעסקים?" מבט קודר, ומלא ספקות, היווה את האנטיתזה לתשובה הישירה שהוא הוציא מפיו: "בוודאי! מה הם יעשו איתו אחרת?".

כמו שאנו יודעים, רוב הכסף שנשפך כמים, והריבית האפסית שנהוגה מאז אמצע המשבר של 2007-9 ועד היום, לא בדיוק הגיעו לכיסם של העסקים אלא, ובעיקר, לצד ההוני של הדברים. ולפני שנמשיך אני רוצה להציג בפניכם תמונה השווה אלף מילים לגבי ההיקף שבו מדובר: כמה בעצם הבנקים המרכזיים הדפיסו, יש מאין, לתוך המערכת הפיננסית הקורסת? בבנק המרכזי הבריטי עשו הערכה (עד ספטמבר 2016) וזו התוצאה הוויזואלית (ודרך CNN):

 משה-שלום-הדפסה-20-06

בסה"כ היה מדובר אז על כ-9 טריליון דולר, כאשר לוקחים את ארבעה השחקנים הגדולים מן המדינות המפותחות, ולא מוסיפים את מה שנעשה בסין, ובמדינות המתפתחות. כמו כן, מאז יש המשכיות לכיוון ה-10 טריליון, וזאת בביטחון לא קטן שייתכן ועברנו סף זה.

יש לזכור שכל המוצג עד כה אינו לוקח בחשבון את מה שנעשה באופן לא ישיר, כמו כל ה-Swaps, והבטוחות שניתנו עבור חלק מן החברות הגדולות במשק (שחלקן לא שייכות כלל למערכת הפיננסית, כמו GE או תעשיית המכוניות). יש האומרים שאם לוקחים הכול בחשבון נגיע די מהר לכיוון ה-24 טריליון דולר של כסף, או גיבוי לכסף.

ומה קיבל הציבור העולמי בתמורה? צמיחה מזערית באותן מדינות מפותחות כאשר הצמיחה הגדולה שבמתפתחות קטנה פלאים, וכאשר הבועות שהיו שם (נדל"ן, משאבים טבעיים, עודפי ייצור, תשתיות ללא מטרה, וכו...) עומדות בפני סכנה ממשית של פיצוץ.

כל זה כדי להוביל לגורם היחיד של תקווה שהיה בפרמטר האשראי המסחרי-תעשייתי. אחרי הקריסות של 2008-9 ראינו התייצבות סביב 2010, ועלייה די מדהימה ב-2011. הנה העקומה של כמות האשראי הזה בארה"ב:

 משה-שלום-הלוואות-20-06

מה עקומה זו אומרת? היא בעצם מציגה את הרצון של היזמים לקחת סיכון נוסף להשקעה בעסקים. זו הכללה גסה כמובן כי יש אשראי הנלקח לתחזוקה שוטפת של העסק, ולא לצמיחה או מחקר-ופיתוח. אבל, בסה"כ העקומה הזו הייתה חיובית למדי כי אפילו בחלק האמצעי שלה, באמצע 2013, היה גידול של כמות האשראי הנלקח סביב ה-6%, וזה עניין חיובי למדי.

ב-2015 שיא סביב 14%, ואחריו ירידה איטית מדאיגה אבל כל עוד האחוז שמר על עצמו מעל הרצפה של ה-6% נאמר לנו שיש כאן מחזוריות טבעית, וכאשר העקומה תגיע לשם היא תבצע פליפ-פלופ של 180 מעלות שוב. העקומה הגיעה לשם בתחילת 2017, וקרסה מטה! לא רק שתאוריית המחזוריות לא התקיימה אלא שיש כאן הכחשה מעשית לתקווה הגדולה שניבטה לכיווננו מצד שוק המניות, דהיינו הצמיחה הגדולה שהייתה אמורה להתרחש מהגעתו של טראמפ לשלטון.

בפועל, אנו רואים מניות עם שיאים חדשים, ובתעשייה, כיווץ עצום ברצון הפעילים לקחת אשראי להתפתחות יזמית. אינני יודע מה אתם חושבים על זה אבל כזו "סטייה שלילית" לא ראיתי הרבה זמן בין שוק הניירות והכלכלה האמיתית.

האם זו סיבה למכור תיק מנייתי? בוודאי שלא אבל זו סיבה להבין שתיקון טכני יורד, וייתכן עמוק במקצת, בהחלט יכול לקרות בשוק המניות על מנת לאזן בין האופטימיות שבהבטחה של המדדים, והתמונה הקודרת המגיעה מבסיס הכסף ומצבת האשראי שבכלכלת המשק בארה"ב.

משה שלום - מנתח שווקים פיננסיים

ניתן למצוא אותי בפייסבוק ב: financial blog of moshe shalom

אני מנתח שווקים פיננסיים, ולא יועץ השקעות מורשה. יובהר ויודגש כי כל האמור בכתבה, בניתוח שווקים זה, או בדוא"ל המוגש כאן, אינו מהווה ייעוץ השקעות, המלצה לפעולה מכל סוג שהוא, ואין בו שום אלמנט הלוקח בחשבון את הנתונים של הקורא, או המשתמש בחומר, ואינו מתחשב בצרכים הייחודיים לו. במידע, בניתוחים, בכל האמור כאן, או בחלקיו, אין, בכל אופן שהוא, חוות דעת, או העדפה, אשר אמורה להביא להשקעה כל שהיא במכשירים, כלים, ניירות ערך, או כל נכס פיננסי או אחר. יובהר ויודגש עוד, כי על הקורא, או המשתמש, לבדוק את המידע המתפרסם כאן, לאמת אותו, ולבחון את מידת התאמתו לצרכיו, להעדפות ההשקעה שלו. כמו כן, אין בחומר הכתוב, או המוצג, כדי להבטיח רווח, או תשואה, מכל סוג שהוא. יובהר, ויודגש עוד, כי במידע הנמסר כאן, עלולות ליפול טעויות, וכי אפשר שיחולו בו שינויים המתחוללים ללא אתראה מוקדמת. אפשר שגם יימצאו סטיות, בשיעור כזה או אחר, בין המתואר, או המצוין, בחומר הכתוב, לבין מצב הנכסים בפועל. יודגש ויובהר עוד, כי קבלת ההחלטה בדבר השקעה מכל סוג שהיא, במידה ונעשתה לאחר קריאת הכתוב בניתוחים המוצגים כאן, או על סמך נתוני שוק המוצגים בכתוב, היא על אחריותו של הקורא, או המשתמש, בלבד.