מתחת לאף של כולנו, שמרוב פרשיות ושחיתויות כבר מתקשה להריח סכנה, הולכת ומתגבשת יוזמה של הרבנות הראשית להעמיד את עצמה, ואת הדת בכלל, מחוץ לחוק ומעליו. הרקע הוא הכותל המערבי והמתווה עליו הוחלט ולפיו תחולק הרחבה באופן שיאפשר לבני שני המינים להתפלל ביחד, ללא מחיצות. אבל הדבר הזה הוא הפחות חשוב. מה שמעניין, מה שמחייב את רשויות המדינה לפעולה, זה המכתב שנשלח בימים אלה ליועץ המשפטי לממשלה מטעמו של הרב הראשי דוד לאו.
הכיוון: אנרכיה
הכותרת: "עמדת הרבנות הראשית לישראל ביחס לעתירות בעניין סדרי התפילה בכותל". הנה כמה ציטוטים: "עמדת הרבנות הראשית היא כי החלטת הממשלה בעניין חלוקת הכותל חסרת תוקף". זאת מכיוון ש"הרבנות הראשית היא הסמכות ההלכתית העליונה במדינה, ולכן חל איסור מוחלט על קיום תפילה מעורבת, נשים וגברים יחד בכל אתר בכותל המערבי".
אני לא מכיר עוד תחום שנטען כי החוק והחלטות הממשלה לא חלות עליו. בדמוקרטיה אין דבר כזה. יש חוקים, ויש ממשלה שמיישמת אותם באמצעות מערכת המשפט. לומר שהחלטה של הממשלה היא חסרת תוקף משום שאני, הרבנות או כל מוסד אחר, לא מסכימים איתה - זו אנרכיה.
"ברור" שאינו ברור
מה שהרב הראשי אומר, למעשה, הוא שיש במדינה שתי מערכות חוקים. האחת חילונית, של הכנסת. והשנייה של הרבנות, בנושאי הלכה. מי החליט על הסידור הזה? אף אחד, כמובן. אז מכוח מה נוטלת הרבנות לעצמה את הסמכות הזאת? מכוח ה"ברור". כפי שנאמר במכתב: "ברור שאסור להתיר טקסים אלה בכותל". ברור למי? ברור על סמך מה?
אם יש משהו ברור, אלה ההחלטות של הממשלה ושל בג"ץ. ולגופים אלה, המוסמכים להחליט, הדבר הזה ממש לא ברור. למעשה הם קבעו שההפך הוא הנכון. העובדה שהרבנות מסרבת לציית לגורמים השלטוניים לא הופכת את עמדתם למשהו "ברור". זה רק הופך את הרבנות לגוף חתרני המבקש להכפיף את המדינה לחוקי ההלכה.
הייצוג בבג"ץ
סוגיה נוספת היא שאלת הייצוג בבג"ץ בעניין זה. "היועץ המשפטי לממשלה איננו מוסמך 'לשקול' את עמדת הרבנות הראשית, הרבנות הראשית היא הגורם המוסמך במדינה להכריע בסוגיות דתיות הלכתיות, ולפיכך על היועץ המשפטי לממשלה לאשר לרבנות ייצוג עצמאי כדי שתוכל להביע את עמדתה כראוי".
ברור? אנחנו מחליטים מה מותר ואסור ליועץ המשפטי; אנחנו הגורם המוסמך; והשלב הבא, אליו חותרים הרבנים: אנחנו המדינה. האם הממשלה בהרכבה הנוכחי מסוגלת לעמוד מול כוונות אלה? ישיב על כך כל אחד בעצמו ולעצמו.
כתבות
ני"ע
