יש אנשים שמבלבלים בין כסף לקידום, בטוחים שאם ירוויחו יותר זו קפיצת קריירה. הם כמובן טועים. שכר גבוה יותר איננו בהכרח ביטוי לקידום, לעיתים אפילו להיפך, כפי שהצגתי בהרחבה בטור כסף זה לא קידום . הבעיה הגדולה היא עם אלה שבטוחים שמה שמניע אותם הוא קידום, אבל בפועל כל מה שמעניין אותם זה עוד כמה שקלים בחשבון הבנק. מדוע הם יותר בעייתיים? כי בעוד הראשונים יודעים מה הם רוצים- תוספת שכר- ופועלים להשיג אותה, הסוג השני לא עושה את הנדרש כדי להתקדם (מקצועית או ניהולית) ונותר קירח מכאן ומכאן. התוצאה היא תסכול מתמשך ותחושת תקיעות, המביאה אנשים לעיתים קרובות לטעויות קריירה מהותיות, כמו למשל ניסיונות כושלים להסבות מקצועיות מהסיבות הלא נכונות.
מתנהל כאחרון הפועלים
דוגמא טרייה מהשבוע האחרון, פיזיקאי עם תואר שני העובד כבר למעלה מעשור כאיש פיתוח בחברה טכנולוגית, מבקש לעשות שינוי כי איננו מצליח להתקדם לניהול. הוא בטוח שהחסם שלו פוליטי, שהאחרים מצליחים להתקדם בזכות קשרים, לא מבין שהוא לא קודם ולא יקודם כי הוא מתנהל כאחרון הפועלים. מבט מעט עמוק יותר העלה שהוא לא באמת מעוניין להפוך מנהל (שונא כמעט כל מטלה הכרוכה בתפקיד), שכל מה שמעניין אותו זו תוספת שכר. הבעיה היא שהוא משתכר בקצה העליון של הטווח המשולם לבעלי מקצוע עם הניסיון שלו, כלומר הסיכוי שלו לשכר גבוה יותר הוא קלוש עד אפסי והוא יודע את זה, לכן יצר במוחו פיתרון עוקף- קידום לתפקיד ראש צוות. רק שזה כנראה אף פעם לא יקרה, מה גם שהוא חף מכל יכולת ניהולית ואם חלילה יקודם הוא יכשל כשלון חרוץ. מה הוא צריך לעשות? כלום. הוא די מרוצה מהעבודה עצמה, ואפילו די מוערך יחסית למאמץ שהוא משקיע, הוא רק צריך להפנים שהגיע לתקרת השכר, ושבמגזר העסקי ותק הוא לא סיבה מספיק טובה לשכר להמשיך ולטפס. כל שינוי שהוא יעשה כרוך בסיכון מיותר, שהרי יותר כסף הוא לא יקבל, רק יסתכן בחברה פחות סובלנית "לפועלים".
הדוגמא הזו נפוצה הרבה יותר ממה שנדמה. רבים האנשים שלא מתאימים לניהול וגם לא באמת מעוניינים בו, חושקים בעיקר בתוספת השכר שבצידו, אם אפשר בלי כל המחויבויות. כמעט כולם סובלים מקוצר ראיה ארגוני וממודעות עצמית ומקצועית לא מפותחות במיוחד, וכתוצאה מכך רבים מהם יסתבכו במאבקים מיותרים ועקרים עם הממונים עליהם, לעיתים קרובות גם עם קולגות שזכו לקידום (כמובן שלא בצדק, לדעתם).
רק לאחרונה נתקלתי בגברת כזו, עובדת ותיקה מאד שכל כמה חודשים דואגת להתכתש עם הבוס שלה סביב סוגיית הקידום, כשכל מה שהיא באמת רוצה זו תוספת של עוד 2,000 שקל לשכר. היא מתעקשת להישאר בארגון למרות שאין בנמצא פוזיציית ניהול רלוונטית (בשל גודלו של הארגון והמבנה שלו גם לא תהיה), עוד הוכחה לכמיהה מזויפת לניהול, אחרת היתה מחפשת את הפיתרון בארגון אחר, הגם שנדרש מהלך דו שלבי. אך היא מעדיפה את הנוחות שבתפקיד הנוכחי, מביאה את יחסיה עם הממונה לסף משבר כל פעם מחדש, ומסכנת את פרנסתה.
בני 35 וטרם ניהלתם?
איך יודעים האם הכמיהה לניהול היא מזויפת או אמיתית? אחת הדרכים הפשוטות לזיהוי המוטיבציה העיקרית היא במענה לשאלה "האם אתם מוכנים להתקדם לניהול מבלי שהדבר יבוא לביטוי בתוספת שכר? אם התשובה חיובית יש סיכוי שהמוטיבציה היא קידום ולא רק שכר, אם היא שלילית אין ספק שהניהול הוא אמצעי ולא מטרה. איך יודעים אם אתם מתאימים לניהול? התשובה לשאלה הזו מורכבת, מאידך, אם הגעתם לגיל 35 וטרם ניהלתם רוב הסיכויים שאתם לא מתאימים, שזה כבר לא יקרה.
הכותבת היא מומחית לשוק העבודה. לתגובות: orna@rudi-cm.com
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.