פייסבוק יודעת עליכם הכול: מה אומרת עליכם תמונת הפרופיל?

מאחורי הלייקים

נטיות מיניות, העדפות פוליטיות, יציבות רגשית, מוחצנות, פתיחות מחשבתית ואפילו מצפון. את כל זה ועוד אפשר ללמוד עליכם

אם בעבר, השאלה הפילוסופית הקלאסית עסקה בעץ שנופל ביער ואם אף אחד לא שמע זאת, האם הוא השמיע צליל; כיום, בעידן הפייסבוק, השאלה שעומדת על הפרק היא אם חוויתי רגע אינטימי ומאושר והעליתי אותו ולא קיבלתי עליו לייקים, האם הוא באמת היה רגע מאושר? "המצב שנוצר הוא שאנחנו צריכים תיקוף של הרגעים הכי אינטימיים באמצעות לייקים מהקבוצה שלנו", מסביר פרופ' יאיר עמיחי-המבורגר, ראש המרכז לחקר הפסיכולוגיה של האינטרנט בבית ספר לתקשורת בבינתחומי הרצליה.

כפתור ה-LIKE, מתנצלים מראש לנפץ את האשליה, הוא כבר מזמן לא תגובה תמימה או אינטואיטיבית; מדובר בפעולה שהפכה עם השנים למערכת משומנת של אינטרסים ושל כללי התנהגות, כאשר השאלה אם אנחנו מחבבים את התמונה שהעלה החבר הפייסבוקי או את הפוסט שכתב, כבר מזמן לא חשובה. מה שחשוב הוא יחסי התן וקח שעומדים מאחורי העניין. "אנחנו נותנים לחברים את הכוח להחליט אם אותו רגע היה שווה או לא שווה", אומר עמיחי-המבורגר. "ועוד לפני כן, העשייה שלנו עוברת מסננת אוטומטית אצלנו, בהתאם לאיזו תגובה אני חושב שאקבל. אנשים מורידים פוסטים אם הם לא זכו ללייק, כאילו זה קלון במרכז העיר. וזה מגיע לאבסורד של שיטות להעלות פוסטים כך שיקבלו לייק ושייר, כולל תזמון מסוים והפעלה של אנשים. אנחנו מודדים הכול במדדים של מארק צוקרברג".

"הלייק הפך ביטוי חיצוני של הפרסונה הדיגיטלית", הגדירה האנתרופולוגית קריסטל דקוסטה. וזו גם השורה התחתונה של מחקר ענק שנערך לפני שנתיים באוניברסיטאות קיימברידג' וסטנפורד בהשתתפות למעלה מ-85 אלף גולשים. המשתתפים בו התבקשו לענות על מבחן אישיות ארוך ומפורט ובמקביל, מכרים שלהם - חברים ובני משפחה - התבקשו להעריך את אופיים של הנסקרים. הלייקים שאותם משתתפים נתנו סווגו לאורך זמן במערכת ממוחשבת לתכונות אופי עיקריות, המתבססות על מודל "חמש התכונות הגדולות" שפותח בענף הפסיכולוגיה כבר בשנות ה-80: פתיחות מחשבתית, מצפוניות, נעימות, יציבות רגשית ומוחצנות.

איך האלגוריתמים עוקבים אחר התכונות האלה? החוקרים, וו יואו-יו, מיחל קוסינסקי ודייוויד סטילוול, הסבירו שפתיחות מחשבתית, למשל, מתבטאת בעיקר בתחומי העניין, העדפות וערכים, ובפייסבוק יש עדויות למכביר בעניין. מי שעשה לייק לתמונות של מדיטציה, לציורים של דאלי או להרצאות של TED סווג כבעל פתיחות מחשבתית. עוקבים של ליידי גאגא נטו להיות אנשים מוחצנים, והם גם הרעיפו לייקים לסטטוסים שעסקו במסיבות.

ככל שהמשתמשים הזינו יותר לייקים למערכת, כך היא הצליחה לסווג את אישיות המשתמש בצורה מדויקת יותר. סריקה של עשרה לייקים סיפקה ניחוש טוב יותר מקולגות לעבודה; של 70 לייקים - טוב יותר מחברים, של 150 - יותר מבן משפחה כולל הורים ואילו 300 לייקים סיפקו היכרות מעמיקה, לטענת החוקרים, אפילו יותר מבני זוג. ובמילים אחרות: פייסבוק מכירה אותנו טוב יותר מהאנשים שאנחנו חולקים איתם מיטה. "פייסבוק אוספת עלינו כל-כך הרבה מידע בכל-כך הרבה דרכים, שהיא מצליחה להפתיע אפילו אותנו בכמה שהיא מכירה אותנו", אומר ד"ר יובל דרור, דיקאן בית הספר לתקשורת במסלול האקדמי במכללה למינהל.

מחקר אחר, מוקדם יותר (מ-2013), שהוביל החוקר קוסינסקי, ניתח נתונים של 58 אלף משתמשים בפייסבוק, ומצא שניתן לדלות מהלייקים מידע אישי על המשתמש, שאותו לא מסר בעצמו. כך, למשל, מידע אישי ולייקים שהוזנו לתוך מערכת מבוססת אלגוריתם הצליחו לנבא העדפות מיניות של גברים ברמת דיוק של 88%, ולשם השוואה, פחות מ-5% מהמשתמשים שהתוכנה ניבאה שהם הומוסקסואלים השתייכו לקבוצות הומוסקסואליות ברשת; כן ניבאה התוכנה את צבע עורו של הגולש בדיוק של 95% ואת הנטייה הפוליטית ב-85%.

מחקר שנערך באוניברסיטת ברונל בלונדון ב-2015 בקרב מאות גולשים בדק את הקשר בין תכונות אופי לבין תגובות בפייסבוק. הנוירוטיים חיפשו אישור מתמיד מחבריהם בפיד וגם כשעדכנו את מערכת היחסים שלהם, המטרה הייתה בעיקר לקבל אישור חברתי. אם קיבלו תגובות - חשו שייכות לקבוצה ואם לאו, הרגישו מבודדים. המוחצנים, לעומת זאת, השתמשו בפייסבוק כפלטפורמה לפרסום ולתקשור אירועים חברתיים כמו מסיבות. אז, פחות התרכזו בתגובות שקיבלו ויותר בתוצאה - אותה אינטראקציה חברתית שעליה הכריזו ברשת.

מאחורי השיתופים

הגולשים משתפים תכנים שהם תופסים כמחמיאים אינטלקטואלית, אבל לא באמת קוראים אותם

לא מאוד מפתיע לגלות שמחקרים מראים כי עולם התוכן, כפי שהוא משתקף במה שהגולשים בוחרים לשתף, אינו באמת מייצג את מה שמעניין אותם לקרוא. סימוכין? מחקר שנערך על-ידי פלטפורמת המלצות התוכן אאוטבריין ופורסם ב-2016 סרק כ-2 מיליארד צפיות בכתבות ודירג את היחס בין המשתמשים שקראו את הכתבות לבין אלה שבחרו לשתף אותה בפיד. המסקנות? יותר אנשים משתפים כתבות בנושאים כמו חינוך, קריירה, ספרות ואסונות טבע מאשר כתבות בנושאי סקס, סלבס ושאר נושאים שעלולים להיחשב שטחיים או בוטים ואינם מוסיפים להם נקודות, ואילו קטגוריות שנחשבות מחמיאות ואינטלקטואליות זוכות ליותר שיתופים - אך למעט צפיות.

הנה כמה טעימות כחול-לבן שמצא המחקר, שנערך בין היתר גם בישראל (על-ידי ד"ר רועי ששון וד"ר רם משולם מאאוטבריין): כתבות בנושא "מחיר למשתכן" משותפות הרבה מאוד, אף שאחוזי הקריאה בהן ממוצעים, ואילו כתבות העוסקות בשערוריות ובקריסות של חברות נדל"ן קיבלו אחוזי קריאה גבוהים, אולם הן בעלות אחוזי שיתוף הנמוכים פי שלושה לעומת אלה שעסקו ברפורמה של השר משה כחלון.

גם כשנבדק נושא קליל ואופטימי יותר כמו חתונות, המגמה נותרה בעינה: בפועל, גולשים קראו הכי הרבה על תסרוקות החתונה של סלבריטאיות ועל ירח הדבש של אסי עזר, אך שיתפו מעט לגבי הנושאים הללו. לשיתוף זכו כתבות שעסקו במקומות עבודה שנותנים צ'קים גבוהים לחתונה, ובכמה ישראלים מוציאים על חתונה בישראל לעומת אירופה - אך אלה, כאמור, נקראו פחות.

מאחורי החברים

מה מספר החברים הווירטואליים אומר על המוח שלנו, ומה הפרמטר שעוזר לפייסבוק לנבא אפילו פרידה קרבה של בני זוג?

על הקשר הרופף בהחלט בין מספר החברים בפייסבוק לבין מספרם במציאות אין צורך להכביר מילים; כל משתמש יודע את זה, כולל השאלה - חברים של מי הם? של האני האמיתי שלי, או של האישיות שלי בפייסבוק. "אנחנו יותר מקושרים מאי פעם, אבל הבעיה היא שזה לא מספק את הסחורה", אומר עמיחי-המבורגר מהמרכז הבינתחומי. "חלק גדול בורח מהגרעין של האני האמיתי ויוצר בפיד שלו סוג של אינדיבידואל מסונתז ומזויף, שהתוצאות שלו הן בדידות וחוסר יכולת לחוות אינטימיות". מעבר לכך, מציין עמיחי-המבורגר, "הקבוצה נכנסת לכל אלמנט בחיים של המשתמש ואין לו יותר מרחב מוגן, כמו שבעבר אדם חזר הביתה, והיה לבד או עם משפחתו. לא בכדי יש עלייה אדירה בטרנדים דוגמת מיינדפולנס (לכתבה בנושא שפורסמה ב-G בשבוע שעבר, סרקו את הקוד) ומדיטציות, שמגינות על האינדיבידואליות שלנו. זה עדיין אזוטרי, אבל זה יתפוס ממדים גדולים יותר ויותר".

מפת הקשרים החברתיים האישית בפייסבוק מעוררת סקרנות בחוקרים רבים. אחד המחקרים בתחום פורסם ב-2013 ונערך באוניברסיטת קורנל על-ידי פרופ' ג'ון קליינברג ולארס בקסטורם (שלימים, עבר לעבוד בפייסבוק כמהנדס בכיר ופיתח את המנגנון "חברים שאתה עשוי להכיר"). השניים ביקשו לבדוק אם ניתן לזהות את בן או בת הזוג של משתמש על-פי ניתוח מפת הקשרים שלו, ויותר מכך - אם ניתן לחזות פרידה שמתרגשת ובאה.

השניים בחנו קשרים של 1.3 מיליון משתמשים וסך של 8.6 מיליארד קישורים בין הנבדקים ו-379 מיליון נקודות חיבור ועקבו אחריהם במשך שנתיים. דווקא מספרם של החברים המשותפים בין שני אנשים התברר כאינדיקטור חלש של יחסים רומנטיים ולעומת זאת, הפיזור (dispersion - כלומר המידה שבה החברים המשותפים אינם מקושרים בינם לבין עצמם) סיפק רמזים טובים לקיומם של יחסים כאלה. החוקרים טענו כי אלגוריתמים של פיזור שפיתחו, הצליחו לזהות בני זוג במידת דיוק של 60% וכן שליש מהמשתמשים שהגדירו עצמם כמי שנמצאים"In a Relationship" . לדברי החוקרים, לזוגות שפיזור החברים המשותפים שלהם היה נמוך, היה סיכוי גבוה ב-50% להיפרד בחודשיים הקרובים מאשר לזוגות עם פיזור גבוה.

מחקר אחר, שנערך ביוניברסיטי קולג' לונדון ופורסם גם כן ב-2013, מצא קשר בין מספר החברים בפייסבוק של אדם לבין גודלם של אזורי מוח מסוימים אצלו, ואף העלה את השאלה המבהילה האם פייסבוק יכול לשנות את המוח.

מוחם של 165 משתתפי המחקר, מאובזרים ב-300 חברים בממוצע, נסרק והם אף העידו על מספר הקשרים החברתיים שלהם בעולם הלא וירטואלי. המסקנה: לבעלי מספר רב של חברים ברשת יש נפח גדול יותר של חומר אפור בכמה אזורים במוח. בנוסף, נמצאה קורלציה חיובית בין נפח האמיגדלה, שאחראי על עיבוד זיכרון ותגובות רגשיות, למספר הקשרים החברתיים - הן הווירטואליים והן האמיתיים. לדברי החוקרים, מעניין יהיה לבדוק האם גודל המבנים הללו משתנה לאורך זמן, עם צירופם של חברים נוספים לפיד.

מאחורי התמונות

תמונת הפרופיל תגלה אם אתם אדישים, חברתיים, מסתוריים או הישגיים, ותמונת הרקע תיתן, כשמה כן היא, את הרקע עליכם

למקל הזה יש שני קצוות. את קצהו האחד ניתן לתאר בעזרת בקשה לאישור תביעה ייצוגית נגד פייסבוק, שהוגשה לפני חודשים ספורים בישראל, בסך חצי מיליארד שקל. התובע הייצוגי, אברהם ברק מרמת גן, טען כי פייסבוק פוגעת בפרטיות הציבור - אלה שנמצא בפייסבוק וגם אלה שלא - על-ידי פרסום תמונותיהם ללא הסכמתם. מאגר התמונות העצום של פייסבוק הוקם לטענתו ללא כל היתר והפך ל"מערכת השודדת לאור היום את המידע הפרטי של כל המשתמשים בה ושל אחרים, כדי לעשות בו שימוש מסחרי לצורכי רווח".

את הקצה השני מתארת ד"ר איריס וילנאי-יעבץ, מרצה בכירה במחלקה למינהל עסקים במרכז האקדמי רופין: "הנושא הוויזואלי הופך היום לחזק מאוד בפייסבוק, כשהמגמה העכשווית היא לעבור יותר ויותר לדימויים ויזואליים ופחות לטקסט", היא אומרת. "בשנים האחרונות עולות לפייסבוק יותר מ-350 מיליון תמונות ביום והכיוון הזה מתגבר".

מחקריה של וילנאי-יעבץ, יחד עם שותפתה למחקר, ד"ר סיגל תפארת, גם היא מרופין, עוסקים בניתוח תמונות פרופיל ותמונות רקע ברשתות החברתיות. "אנשים מציגים עצמם בתמונות שהם מעלים בצורה הכי חיובית ואטרקטיבית, במסגרת אסטרטגיות לניהול רושם שהם מנהלים", אומרת וילנאי-יעבץ. "מה שמעניין הוא המידע המובלע והחשוב שהתמונות מספקות, שלא תמיד מובן אפילו לאנשים שמעלים אותן".

במחקר של השתיים, שביצע סגמנטציה שיווקית של גולשים על-פי תמונת הפרופיל שלהם, נבדקו 500 חשבונות. החוקרות זיהו "חמש דרכים ליצירת רושם: בקבוצת 'האדישים' הכללנו אנשים שלא מחייכים בתמונה, לא בהכרח נמצאים בקשר עין (לא מסתכלים למצלמה או מרכיבים משקפי שמש) ולא מתאמצים במיוחד בלבוש. בקבוצת 'מביעי הרגש' נמצאים אלה שמחייכים או צוחקים ומביטים למצלמה. ה'הישגיים' הם אלה שלבושים במותגי אופנה יקרים, מצולמים בספורט אקסטרים, ליד האופנוע, או מטפסים על הר. בקבוצה של 'החברתיים' מופיע יותר מאדם אחד בתמונה. הקבוצה האחרונה היא 'המסתוריים' - בלי תמונה בכלל, או מציגים סמל כלשהו, גאדג'ט, תמונת רקע או קריקטורה".

החוקרות בדקו את הלייקים שעשו המשתתפים במחקר במשך שנה, במטרה לאפיין את ההתנהגות הצרכנית שלהם. "אלה שאופיינו כאדישים זוהו עם משקאות אלכוהוליים, סרטי אקשן, מוצרים שמאפיינים מוצרי תרבות גברית", כך וילנאי-יעבץ. "מביעי הרגש התמקדו בחוויות קנייה כמו טיפוח אופנה, ממתקים וחטיפים וקטגוריות שמוגדרות יותר כקנייה רגשית. אצל ההישגיים מצאנו מותגי הלבשת ספורט, משקאות קלים, בירה, דברים שמתאימים לסגנון חיים מהיר וצעיר יותר ואצל המסתוריים - גאדג'טים מסוג אלקטרוני. אצל החברותיים מצאנו מוצרים ממותגים מסוגים שונים כמו לבוש, חטיפים ומזון מהיר".

תמונת הרקע בפיד, לעומת זאת, נותנת את הרקע הרחב יותר על האדם והקשר תרבותי, חברתי או פוליטי. אצל מחצית מהנחקרים, מספרת וילנאי-יעבץ, כלל לא הייתה כזאת. בקרב היתר, שליש מתמונות הרקע הציגו אנשים נוספים - ילדים, משפחה, חברים, מסיבה. שליש שני נתן מידע משלים שאינו קשור לבני אדם כמו נוף, שלט פוליטי או תמונה שאהבו; משהו שמרחיב את הידע עליהם. את השליש האחרון כינו החוקרות "ממוקדי אובייקטים", כשהתמונות המדוברות הציגו מצלמה, מכונית או אופנוע.

מה לגבי עצם העלאת תמונות מחמיאות במיוחד, שגם מציגות עולם שמח ומאושר? וילנאי-יעבץ אינה מוטרדת מכך. "עצם העובדה שהפייסבוק היא רשת לא אנונימית אומרת שאדם לא יכול לזייף יותר מדי. הוא יודע שמי שמכיר אותו יזהה צרימה אם מה שהוא מציג יהיה רחוק מהמציאות".

מאחורי הפיד

פייסבוק נותנת למשתמש תחושה שהוא מנהל את התכנים בפיד שלו. בפועל, מדובר באשליה

המקום שאליו מתנקז המידע הוא כמובן ה-FEED המותאם אישית של כל משתמש ומשתמש. הפיד יודע לא רק לספר עלינו אינספור פרטים אינטימיים; הוא כבר הפך הרבה יותר מזה. יש לו הכוח להשפיע על תפיסת המציאות של בעליו ואפילו לעצב אותה, ולעיתים זוהי תפיסת מציאות מוטה ושגויה. בעידן שבו כל אחד הוא "העורך של עצמו", של התכנים שהוא מעלה, של אלה שאינו מעלה, ושל התכנים שאותם הוא משתף, בצירוף התופעה שאדם נוטה להיות חבר של אנשים שדומים לו - נוצרת לעיתים קרובות מציאות של בועות.

"התופעה הסוציולוגית שבה אדם מתחבר עם הדומים לו נולדה הרבה לפני מארק צוקרברג, אבל לפייסבוק יש הכוחות והיכולת להעצים אותה", מסביר יובל דרור מהמכללה למינהל. "אותה בועת מציאות שנוצרת בפיד היא למעשה אחת הדרכים של פייסבוק לממש את האינטרס המסחרי שלה, שאשאר כמה שיותר זמן ברשת ואייצר כמה שיותר אינטראקציות. פייסבוק מבינה שכדי שאנשים יישארו, היא צריכה לתת להם תחושה של בית שמאוד נעים להיות בו, ולכן בהדרגה היא יוצרת סביבי בועה.

"התוצאה היא שאנשים פועלים בתיבת תהודה; הם אומרים משהו וחוזר אליהם הד - אתה צודק, אתה צודק, אתה צודק... אז אם הם שמאלנים, הם יקומו כל בוקר ויראו בפיד שלהם פוסטים על זה שביבי רע לנו, ואם הם ימניים - על כך שביבי הוא מלך. כולם מעלים את אותם קישורים, ואז אני מרגיש שכולם מרגישים כמוני. אבל זאת תחושה מזויפת וזאת בועה מלאכותית. על פי רוב, הבועה הזאת לא משקפת שום דבר אמיתי שמתרחש במציאות ומייצגת רק חלק ממנה".

דרור מזכיר כי "פייסבוק קובעת מי ייחשף לתכנים שלי ולאילו תכנים אני איחשף. אנשים חופשיים להעלות מה שהם רוצים בדף שלהם, אבל הדרך שבה הם ישתקפו בעיני החברים שלהם תלויה באופן מוחלט בשיקולים של אלגוריתמים. פייסבוק היא שתקבע אם בכלל יראו אותי כל האנשים שהם חברים שלי, והיא במידה רבה הפילטר שבאמצעותו החברים שלי חווים אותי".

עמיחי-המבורגר מהמרכז הבינתחומי משתמש במונח פייק-סלף. "האינדיבידואל שמיוצג בפייסבוק הוא מסונתז, סוג של זיוף. נוצר כאן דיאלוג מרתק: מצד אחד הפייסבוק זה כלי לביטוי של האני, של האינדיבידואל. מצד שני, זה מאוד פרדוקסלי כי אני מגדיר את האני, ואנחנו לומדים להכחיד תכנים מסוימים ולהגביר תכנים אחרים, כשהגורם הכי משפיע הוא המשוב מהסביבה. הקבוצה הופכת להיות דומיננטית מבחינת התנהגות היחיד, וזה הדבר המרכזי שהפייסבוק מביא איתו בשנים האחרונות. במקום מיקוד שליטה פנימי אנחנו עוברים למיקוד חיצוני, וזה הופך להיות יותר ויותר דומיננטי. אחת הסכנות היום היא אימוץ האידיאל המזויף של האני".

מאחורי הסימנים | מה אומרים האימוג'ים

מה אומר שימוש באימוג'ים והנטייה לסימני פיסוק מרובים (!!!) או באיות לא קונבנציונלי (u במקום you)? מתברר שגם הם מוסיפים לניתוח האישיות. צוות חוקרים מפילדלפיה, בראשות ד"ר גרגורי פארק, פיתח שיטה לניתוח אישיות באמצעות אלגוריתמים המנתחים את השפה הטבעית בפוסטים. החוקרים ניתחו למעלה מ-15 מיליון הודעות שכתבו למעלה מ-60 אלף נבדקים במהלך שנתיים, ולטענתם, המודל מספק מידע תקף ואמין על האישיות, ועולה בקנה אחד עם שאלוני האישיות שמילאו המשתתפים. אנשים מוחצנים, למשל, נטו יותר לשבץ בכתיבתם מילים כמו "גדול" ו"אדיר", ואילו נרקיסיסטים, באופן לא מפתיע, נטו להשתמש תדיר במילה "אני".

מאחורי התיוגים אנשים ידידותיים מתויגים יותר

אנשים נעימים, ידידותיים ומהנים יותר מתויגים יותר בתמונות של אחרים ברשת - זו מסקנתו של מחקר שנערך באוניברסיטת ויסקונסין-מדיסון ב-2015. בנוסף לכך, לפי המחקר, זוגות צעירים שמבצעים פעולות משותפות בפייסבוק, כמו לתייג אחד את השני, להצטלם יחד או לשתף דברים על הקיר, משפרים באופן משמעותי את הסיכויים לכך שהקשר הרומנטי ישרוד למעלה מחצי שנה.

החוקרת ד"ר קטלינה טומה הסבירה שאנשים נוטים להאמין בדברים שהם משתפים עם הסביבה שלהם. אם אדם מצהיר, שחור על גבי הפיד, שהוא גבר נאמן - ככל הנראה הוא גם יאמין בכך, והתוצאה בהתאם.

מאחורי התדירות | המזג הנרקיסיסטי משתולל

מחקר של אוניברסיטת יורק, שפורסם ב-2010 ובדק עמודי פייסבוק של גולשים בגילי 18-25, מצא קשר ישיר בין העלאה תכופה ואינטנסיבית של סטטוסים ותמונות בפייסבוק לאגואיזם ולהערכה עצמית נמוכה. "יש משהו בפייסבוק שמאוד מחזיר את האדם לחוויה הנרקיסיסטית הראשונה של סיפוק הצרכים המיידי, המקביל לשלב הראשון של החיים: תינוק מצייץ וכל העולם מגיב", אומר עמיחי-המבורגר, שגם במחקריו מצא קשר ישיר בין נרקיסיזם לבין שימוש בפייסבוק. "את אומרת משהו, וכולם מגיבים, ואין לזה שום מקבילה אחרת בחיים. מכיוון שקבוצת החברים שלך מגיבה, התגובות הן בדרך כלל חיוביות ותומכות, מה שמאוד מחזק את הנרקיסיזם - האדם במרכז העולם, ונותן תחושת העצמה. הרבה אנשים עם מזג נרקיסיסטי פעילים מאוד ברשת".

עוד התברר ממחקריו של עמיחי-המבורגר כי "אנשים מוחצנים פעילים יותר באינטראקציות בזמן אמת, ואילו מופנמים משקיעים יותר במצג של איך הם נראים בפייסבוק. כשהם לא נמצאים באינטראקציות בזמן אמת, זה מאפשר להם הגנה מסוימת, והחרדות שלהם מבחינת איך הם מגיבים לא רלוונטיות".