האויבת

ה"וושינגטון פוסט" עתה זה פירסם תחקיר על תגובת ממשל אובמה להתקפת הביון הרוסי על מחשבי המפלגה הדמוקרטית ועל ניסיון הרוסים לפגוע בתקינות ההצבעה בבחירות לנשיאות. הקוראים מוזמנים לעיין בתחקיר הזה, או לצפות בגרסת הווידיאו שלו, ב-http://tinyurl.com/wp-obama-russia.

התחקיר מצדיק הערכה מחודשת של נשיאות אובמה, ובוודאי בחינה ביקורתית מאוד של התנהלותו בחודשי כהונתו האחרונים. הוא מצטייר במלוא רפיונו, משותק מחמת שיקולים טקטיים ותחמנות פוליטית. שורה של מקורות ממשל וביון אומרים, שלא לייחוס, כי הנשיא לא עמד במשימתו.

איש ממשל אלמוני אחד מצוטט: "במרוצת כהונתי לא היה עניין אחד, שעליו קשה לי יותר להגן. אנחנו פחות או יותר איבדנו את עשתונותינו".

"התערבות רוסיה", כותבים תחקירני העיתון, "הייתה הפשע של המאה, התקפה חסרת תקדים ומוצלחת באופן כללי לערער את הדמוקרטיה האמריקאית". משעה שהתגלתה "היא נפתרה חיש קל, ועקבות הקרמלין התגלו באמצעות טכניקות של זיהוי פלילי קיברנטי".

אף על פי כן, העונש המתאים בושש לבוא. רק 23 יום לפני תום נשיאותו, אובמה הורה על סנקציות, שהיו ביטוי של מורת רוח סמלית יותר מאשר גמול על מה שראש סגל הבית הלבן תחת אובמה, דניס מקדונואו, חושב להתקפה "על לב מערכתנו".

העונש אינו הולם את הפשע

אחד משגריריו של אובמה במוסקבה, מייקל מקפול (McFaul), היסטוריון של רוסיה, אומר: "העונש אינו הולם את הפשע. רוסיה הפרה את ריבונותנו, התערבה באחד האקטים המקודשים ביותר שלנו כדמוקרטיה - בחירת נשיאנו. על הקרמלין היה לשלם מחיר גבוה בהרבה על ההתקפה ההיא".

הנשיא ואנשיו לא היו מוכנים להעניש, או אפילו לחשוף את חומרת ההתקפה הרוסית, אלא בתמיכה מלאה של הקונגרס ושל מדינות הברית. הקונגרס נמצא מאז 2014 בשליטה מלאה של המפלגה הרפובליקאית. כיוצא בזה, השלטון בשני שלישים של 50 המדינות נמצא בידי הרפובליקאים.

ממשל אובמה נתקל בחומה בצורה. הרפובליקאים סירבו להאמין, גם כאשר ראשי קהילת הביון תדרכו אותם בכל התוקף של סמכותם המקצועית.

השר לביטחון פנים בקבינט של אובמה נדהם, כאשר מזכיר המדינה הרפובליקאי של ג'ורג'יה (מזכירי מדינה במדינות הברית הם המופקדים בדרך כלל על תקינותם של הליכי הבחירות) דחה את הצעתו לסייע בהגנה על טוהר ההצבעה. הסיבה: זו תהיה פגיעה ב"זכויות המדינות". וזאת יש לדעת: העמידה על "זכויות המדינות" עמדה ביסוד ההתנגדות לביטול העבדות, באמצע המאה ה-19, ולשיווי זכויות האזרח של השחורים במדינות הדרום, באמצע המאה ה-20.

"דמוקרטים בולטים נדהמו מתגובת הרפובליקאים ואמרו נואש לנוכח נכונותו של הבית הלבן להניח לאופוזיציה הרפובליקאית לסכל כל מהלך", כותב ה"וושינגטון פוסט".

לבסוף, בשבעה באוקטובר, חודש אחד לפני ההצבעה, הבית הלבן הודיע, כי "קהילת הביון של ארה"ב סמוכה ובטוחה, שממשלת רוסיה הורתה על חשיפה של דואר אלקטרוני מאישים ומארגונים בארה"ב, כולל ארגונים פוליטיים". טיוטות מוקדמות של ההודעה הטילו את האחריות במפורש על הנשיא פוטין, אבל שמו הושמט "שמא זה יסכן מקורות מודיעין ושיטות איסוף".

ממשל אובמה גמר אומר להימנע מ"פוליטיזציה" של הפרשה, אבל התוצאה הייתה הפוכה: "הוא הניח לפוליטיקה לעצב את תגובת ממשלו במקום לנהוג בעניין אך ורק כאיום על הביטחון הלאומי".

כישלון אובמה אינו צריך להסיח את הדעת מן העיקר: עצם מעשיה של רוסיה.

הוראות ספציפיות מפוטין

תחקיר ה"וושינגטון פוסט" כולל את הגילוי שהביון האמריקאי מצא "הוראות ספציפיות מפוטין על יעדי המבצע". החדירה הרוסית התחילה בקיץ 2015, והגיעה אל שיאה ב-22 ביולי 2016, כאשר וויקיליקס פרסמה 20 אלף מסרי דוא"ל, שנגנבו ממחשבי המפלגה הדמוקרטית. באותו הזמן נרשמה עלייה פתאומית במספר אשרות הכניסה, שרוסיה ביקשה בשביל "משימות קצרות טווח" במתקנים רוסיים על אדמת ארה"ב. הנפקת האשרות עוכבה עד לאחר הבחירות.

באותו הזמן, הבולשת הפדרלית (FBI) התחקתה אחרי ניסיון רוסי לחדור אל מערכות מיחשוב הבחירות של 21 מ-50 המדינות. זה היה האקט המסוכן ביותר, מפני שנבע ממנו פוטנציאל של פגיעה בעצם תהליך ההצבעה. טראמפ חזר והאשים במהלך מסע הבחירות שלו, כי הדמוקרטים זוממים "לזייף" את התוצאות. לאמיתו של דבר, הרוסים הם שזממו.

החקירה המתנהלת עכשיו בוושינגטון נוגעת לחשדות, שמטה הבחירות של טראמפ שיתף פעולה עם הרוסים. היא אינה נוגעת לעצם הניסיון הרוסי לשבש את תהליך הבחירות. גם אם מטה טראמפ ינוקה מכל חשד, רוסיה תוסיף להיות חשודה במעשה כה חמור שאין מנוס מלתאר אותו כאקט מלחמה.

חוסר החשיבות האובייקטיבית

ב-40 שנות המלחמה הקרה, מסוף שנות ה-40 עד סוף שנות ה-80 של המאה ה-20, הביון הרוסי ניסה את כוחו בחתרנות. סוכנים רוסיים הצליחו לחדור אל מערכות אמריקאיות. סוכנים רדומים הושתלו, וחלקם אל נכון עדיין פועלים. אבל בכל שנות המלחמה הקרה לא נרשם אף ניסיון אחד בהיקף כזה לפגוע בדמוקרטיה האמריקאית.

נראה בעליל, כי רוסיה של פוטין איבדה את רוב עכבותיו של המשטר הסובייטי. העזה אינה בהכרח ביטוי של כוח. אדרבא, לא פעם היא חושפת חולשה. ברק אובמה רמז לחולשה הזו, כאשר גירש 35 דיפלומטים רוסיים, ב-29 בדצמבר 2016. "הרוסים אינם יכולים לשנות אותנו, או להחליש אותנו באופן ממשי", הוא אמר. "ארצם קטנה יותר (הוא לא התכוון לגודל הגיאוגרפי). ארצם חלשה יותר. כלכלתם אינה מייצרת שום דבר שמישהו רוצה לקנות, חוץ מנפט, גז ונשק".

הוא אמנם נגע באחד ממקורות התסכול המפורסמים ביותר של פוטין: חוסר החשיבות האובייקטיבית של רוסיה. היא חשובה סובייקטיבית אם מביאים בחשבון את מספר הטילים הבליסטיים שלה, או את יכולתה לחולל תוהו ובוהו באמצעות התפרקות מעכבות. אבל את זה יכולה לעשות גם צפון קוריאה. את זה יכלה לעשות גם ברית המועצות הקורסת בימיה האחרונים, אף כי התוצר המקומי הגולמי שלה ב-1990 לא היה גדול מזה של פורטוגל.

הגבול בין העזה להרפתקנות

התנהגותה של רוסיה בזמן הבחירות בארה"ב מקרבת אותה אל קו הגבול הקצת מטושטש בין העזה להרפתקנות, בין נחישות לאובדן שיקול הדעת.

בימים האלה מוטב לקוות שמישהו יניח לפני ולדימיר פוטין את נוסח ההערה המיוחסת, אולי על דרך המיתוס וההפרזה, לאדמירל יאמאמוטו, האסטרטג היפני הגאוני שתכנן את התקפת הפתע על פרל הרבור ב-1941, והוציא אותה אל הפועל.

"אני חושש כי כל מה שעשינו הוא להעיר ענק רדום, ולמלא אותו נחישות איומה", אמר (או לא אמר) יאמאמוטו. הנשיא רוזוולט פקד על הצי האמריקאי לחסל את האדמירל, והפקודה הוצאה אל הפועל שנה וארבעה חודשים לאחר פרל הרבור. הענק אמנם התעורר. אבל אז כמובן היה רוזוולט.

רשימות קודמות ב-yoavkarny.com. ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny