התחקיר שנגנז ב"הארץ" על רונאל פישר

1. בשבוע שעבר סיפרתי לכם על ההתנהלות הבעייתית מאוד של עמוס שוקן, מו"ל "הארץ דה-מרקר", בהסדר הגישור שלו מול העיתונאי יואב יצחק. הכתרתי אותו כאירוע המשפטי של השנה בתחום התקשורת, והקליקה-ברנז'ה העיתונאית התנהגה כפי שצפיתי: צופפה שורות, סוככה על שוקן, גוננה עליו ואתרגה אותו כפי שהיא עושה זה שנים ארוכות. שוב הוכח שאלו שנושאים את שם הדמוקרטיה ואת חופש הביטוי, ומצטיירים כאבירי הדמוקרטיה, עושים בה שימוש ברוטלי וחוסמים מידע ציבורי חשוב על חברי הקליקה. אבל בעידן הרשתות החברתיות זה כבר כמעט בלתי אפשרי: רוב הציבור לא מעריך את הקליקה הזאת, לא מעריך את שוקן ואת עיתונאיו, ויודע היטב שהחבורה הזאת שלטה עידן ועידנים בברזי המדיה ותיווכה את המציאות לציבור באופן מגמתי ומעוות.

השבוע הגיע אליי מידע מעניין, השופך אור נוסף על התנהלותו של שוקן באותה פרשה. ראשית, תזכורת: ביוני 2015 פרסם העיתונאי העצמאי יואב יצחק ידיעה תחת הכותרת: "עו"ד רונאל פישר מסר: 'סחטתי את עמוס שוקן'". בגוף הידיעה נכתב כי פישר, שמשפטו מתנהל בחודשים האחרונים, מסר לגורם מקורב כי הוא כפה גניזת תחקיר נגדו שהוכן בעיתון "הארץ", לאחר שנפגש עם בכיר מאוד בקבוצת שוקן ואיים עליו: אם תפרסמו נגדי את התחקיר, אדאג לפרסם בתקשורת מידע שיפיל את עמוס שוקן. פישר שוחח עם גורם מסוים לפני הפגישה ושיתף אותו בכוונתו להשתמש ב"נשק יום הדין" כדי לכפות את גניזת התחקיר. לאחר פגישת הסחיטה, נכתב בידיעה של יואב יצחק, מסר פישר לגורם: המסר עבר, הם לא יפרסמו את התחקיר.

שוקן תבע את יצחק בגין לשון הרע ודרש פיצוי של חצי מיליון שקל, כולל הסדרת הפרסום, תיקון או הכחשה. הוא אף מיהר לחסום את פרסום כתב ההגנה של יצחק, גם באופן זמני - צעד חריג מאוד במיוחד למו"ל שמתהדר בהגנה על חופש הביטוי. בסופו של דבר העניין עבר לגישור שארך שנתיים כמעט, ובסופו שוקן הובס, נכנע והתקפל. הוא לא קיבל דבר מדרישותיו, לבד מהכנסת תגובתו שנעשתה בהתאם להזמנה הפתוחה שכתב יצחק בפרסום המקורי. בתגובתו טען שוקן כי ההחלטה שלא לפרסם את התחקיר של פישר התקבלה כי לא היה די בראיות שהיו בידי "הארץ" באותה עת, זמן רב לפני מעצרו של פישר, כדי לבסס את האמור בתחקיר, וזאת ללא כל מעורבות מצדו.

2. וראו זה פלא: יש מי שלחלוטין לא מקבל את גרסת שוקן לגניזת התחקיר על עו"ד רונאל פישר - והוא לא אחר מהעיתונאי התחקירן עצמו. בשבוע שעבר הגיע לידינו מכתבו של העיתונאי אמיר זוהר, עיתונאי ותיק ומוערך, שנמעניו הם שוקן ויצחק, באמצעות עורכת דינו שומרון אילנית. גם זוהר הוא עיתונאי עצמאי ומתחזיק בלוג הנקרא "פוסטה", העוסק בענייני חברה, חוק ופשע. זוהר, בפעם הראשונה, מוסר את גרסתו לאירועים והגרסה הזאת לא ממש תואמת את התגובה של שוקן.

"מרשי נדהם לגלות כי מר שוקן ביקש להוסיף תגובה מאוחרת ובה דיבה כנגד מרשי, ופגיעה נוספת במשלח ידו בעוד שהוא לא היה צד להליך", כותבת עורכת דינו של זוהר וממשיכה לתקוף את שוקן ותגובתו: "היא פוגעת במוניטין המקצועי של זוהר כעיתונאי חוקר, שכבר נפגע מעצם גניזת התחקיר ב-2008. מר שוקן, שהינו מו"ל 'הארץ', יכול היה לספק הסבר אחר בלי לחטוא שוב נגד זוהר באמירה מופרכת מיסודה..."

המשך מכתבו של זוהר מפנה באופן ישיר מאוד אצבע מאשימה לעיתון "הארץ" ובעקיפין גם לשוקן (כי הוא הרי נושא בסמכות ובאחריות כמו"ל). "מוטב למר שוקן לבחון, למשל", נכתב, "כיצד חודש לאחר גניזת התחקיר על פישר משך את ידיו עו"ד פישר משתי תביעות ענק בהיקף של 70 מיליון שקל שהוא הגיש נגד עיתון 'הארץ' בשם מעסיקו דאז, ארקדי גאידמק".

שימו לב לטענות של זוהר בהמשך מכתבו - טענות שראויות ללא ספק לדיון ציבורי רחב. זוהר מספק פרטים על התחקיר שכתב: "הוא בוצע בקיץ 2008 וכלל כ-15 פרקים, אולם במתכונתו הסופית הוחלט על שבעה פרקים שעברו עריכה ועיצוב גרפי, ואף היו בדרכם לדפוס". והנה שורת המחץ: "עד שנעצרו על ידי גורמים 'מלמעלה'. התחקיר כלל את כל הראיות העיתונאיות המקובלות, במסמכים רשמיים, כתבי תלונות, הקלטות וראיונות עם שלל 'נפגעי' עו"ד רונאל פישר, כפי שנהג זוהר לפרסם מטעם 'הארץ' ב-15 השנים שבהן עבד בקבוצה בשלל תפקידי כתיבה ועריכה".

מה שזוהר מספר לנו הוא דבר מדהים: התחקיר שלו, לדבריו, עבר כבר עריכה ועומד מבחינה גרפית. למי שאינו בקי ברזי העיתונות, נבהיר: התחקיר שלו, לדבריו, היה "מונח" כבר על העמודים, מוכן ומזומן להדפסתו בעיתון, אבל מישהו (שוב, לדבריו), "מלמעלה", החליט לעצור זאת ברגע האחרון. נזכיר שמי שהיה אז עורך העיתון הוא דב אלפון ועורך מוסף "הארץ" היה ניר בכר.

מעניין ש"הארץ דה-מרקר" מרבה לחלק ציונים לעיתונים ולעיתונאים אחרים שעושים דברים דומים. פתאום מישהו ותיק ומנוסה אומר שחבורת הצדקנים והטהרנים הזאת עושה בדיוק את מה שהחבורה זו מייחסת לאחרים. הייתכן? זה מה שזוהר אומר, וראוי להציף את טענותיו, ראוי לחשוף אותן בפני הציבור, כי זה בדיוק מה שעיתון "הארץ דה-מרקר" היה עושה לו היה מדובר בעיתון אחר, והוא היה עושה זאת במלוא העוצמה.

3. זוהר לא מסתפק רק בטענות כלליות. מכתבו מספק פירוט מרשים למדי של הראיות שהיו בידי "הארץ" במועד הרלוונטי, ומרביתן שמורות אצלו: הוא מתאר כיצד נחתם הסכם חשאי עם מתלוננת על הטרדה מינית (מפיקה בעיתון הלשכה שערך פישר) שבו פישר שילם כמה עשרות אלפי שקלים בלי להודות בטענות נגדו, ושהמתלוננת מנועה מפרסום הדבר או הגשת תלונה במסגרת אחרת. הוא מפרט ראיות שהיו בידיו על קשריו של פישר עם יאיר ביטון (שגם נגדו הוגש כתב אישום) וגם על קשריו של פישר בעיריית פתח תקוה ועוד. לכאורה, נראה שאכן היו לזוהר מספיק ראיות כדי לשחרר תחקיר שהיה מקדים את כולם על התנהלות פישר. למה הוא נגנז? שוקן טוען שלא היה מעורב ומערכת "הארץ" היא זו שפסלה אותו כי לא היו מספיק ראיות. זוהר אומר - להד"ם. היו גם היו.

4. במדינה שיש בה דמוקרטיה וחופש ביטוי, במדינה שיש בה כל מיני מגינים מטעם עצמם על חופש הביטוי הזה לכאורה (דן מרגלית, למשל), זוהר היה צריך לעלות מחר לשידור אצל קרן נויבך, לשמש נושא לתחקיר בתוכנית "המקור" של רביב דרוקר, לככב בכל אתרי הברנז'ה התקשורתית ולהפוך את נושא שוקן-פישר-"הארץ" לדיון ציבורי, בדיוק כפי שעשו במקרה של "ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום". אז זהו, שזה לא יקרה. חופש ביטוי? דמוקרטיה? נו, באמת.

מעמוס שוקן נמסר בתגובה: "עורך המוסף השבועי דאז, ניר בכר, החליט לא לפרסם את הכתבה לאור חוות הדעת שקיבל מפרקליטת העיתון, עו"ד טלי ליבליך, שאין בידי העיתון ראיות שמאפשרות לפרסם את הכתבה. בכל התהליך הזה לא הייתי מעורב ונודע לי עליו רק זמן רב לאחר מעשה".

גילוי נאות: ערוץ 10 הגיש נגד כותב שורות אלה תביעה אישית בהיקף של 200 אלף שקל בטענת לשון הרע, בעקבות מאמר שעסק בהלוואה שנטל הערוץ מהמדינה. כתב ההגנה טען מנגד כי מדובר בתביעת השתקה, והנושא הועבר לגישור. מאוחר יותר דרש הכותב להסיר מתוכנית "המקור" של רביב דרוקר, ברוך קרא ואיתי רום ארבע שקופיות שהתייחסו אליו בכתבה על אליעזר פישמן, בטענה כי הן הוצאת דיבה ולשון הרע חמורה ביותר. שקופית אחת הוסרה לאחר שהתבררה כשגויה לחלוטין, ועניינן של שלוש השקופיות האחרות יועבר להליך הגישור.

eli@globes.co.il