הקרונות החבוטים בממשל פלוג

בסוף השבוע החולף, ב"כנס אלי הורביץ לכלכלה ולחברה", הציגה נגידת בנק ישראל, ד"ר קרנית פלוג, את השקפתה ודעתה על הכלכלה בישראל. בלשון ציורית היא תיארה כלכלה זו כמבנה המפוצל לשתי כלכלות נפרדות, מעין רכבת שבחלקה האחד מצוי קטר חדיש ומופלא שמושך אחריו קרונות מיושנים ומקרטעים.

הצגה זו של כלכלת ישראל היא שטחית, רדודה, בעלת קורטוב של התנשאות פקידותית מול המגזר העסקי. על-פי הצגת דברים זו, 90% מהמועסקים במשק הם לא יותר מאשר קרונות חבוטים ומיושנים, שלא מצליחים לנוע בכוחות עצמם וזקוקים לקטר ההיי-טק, שכולם מתפעלים ממנו.

נכון, התפתחות מגזר ההיי-טק בישראל מרשימה ומעוררת הערצה בעולם. חברות, המצאות ומוצרים מתקדמים נמכרים בסכומים מדהימים. ההערכה העולמית להישגי הטכנולוגיה שיפרה את מעמדה של ישראל בעבר וממשיכה לשפר את מעמדה כיום.

עם זאת, ההיי-טק אינו כלכלת ישראל כולה, וגם לא יהיה. מי שאינו שייך לתחום ההיי-טק אינו קטר מקרטע ומיושן, כי אין לנו פה שתי כלכלות נפרדות. יש לנו כלכלה אחת, שמגזריה מזינים זה את זה, ובתוכם מצוי מגזר השופע כוח יצירה והמצאה, שמצוי בנבכי הטכנולוגיה המתקדמת בעולם.

האנשים המציינים מדי פעם את חשיבות מגזר הטכנולוגיה המתקדמת, יכולים להתבשם מהישגיה, אך אינם יכולים לטעון ש-90% מהמועסקים השייכים למגזר העסקי הם בבחינת קרונות מקרטעים. זהו עלבון ל-400 אלף עסקים קטנים ובינוניים הנאבקים קשות על קיומם בישראל, וכנראה שרובם לא יהיו חלק מעולם ההיי-טק ומאותה כלכלה מתקדמת; וגם אין צורך שיהיו חלק ממנה. יחד עם זאת, תרומתם לכלכלת ישראל, ליצירת מקומות עבודה וליצוא אינה נופלת מחלקו של מגזר ההיי-טק.

כשבכיר במשק מדבר על "הפיגור" של המגזר העסקי, זוהי גישה מתנשאת ומרתיעה של פקידות במגזר הציבורי, המשופעת בתנאי עבודה מצוינים, שלעולם לא התמודדה עם המציאות הכלכלית-העסקית הפרטית, כי היא לא עסקה בהקמת עסק פרטי. אנשיה מרשים לעצמם להתבונן ממרומי משרתם במידה מסוימת של זלזול כלפי רובד רחב מאוד של המגזר העסקי בישראל (שבעצם מפרנס אותם).

דימוי הקרונות המקרטעים אינו הצגת אמת של כלכלת ישראל, והוא בא ממקום של חשיבות עצמית והתנשאות. יש לנו מגזר רחב של עסקים ושירותים המוענקים באופן אישי ללקוחות - חנויות למגוון רחב של מוצרים שונים, רשתות של מסעדות ובתי-קפה, מקומות בידור, מרכזים לאימונים גופניים, מכבסות, בוטיקים, חנויות אופנה, מסחר רחוב קמעונאי, ועוד רבים וטובים, שכולם אינם חלק ממגזר ההיי-טק, ואין צורך שיהיו.

כלכלת ישראל אינה מורכבת רק מעולם ההיי-טק, ואין פה פער בין שתי כלכלות. קיים איזון של פעילויות המשלימות זו את זו לצורכי החברה כולה. ניקח לדוגמה נתון אחד: היצוא של ישראל, שהוא 95 מיליארד דולר, התפלג בשנת 2016 כך: מוצרי תעשייה - 50%; חקלאות - 1%; יהלומים ואבנים יקרות - 8%; יצוא שירותים - 41%. מאחר ש"יצוא יהלומים" הוא סחר ביהלומים וכבר לא פעילות ייצור להשבחת היהלומים, חלקו של מגזר המסחר והשירותים ביצוא הישראלי, הוא כמעט 50%.

חלק גדול מיצוא השירותים אינו בתחום ההיי-טק, וכנראה גם לא יהיה בו. לדוגמה, חברות ספנות, חברות תעופה, ייעוץ הנדסי, ייעוץ משפטי, שירותי תיירות ועוד. אמנם לשירותי התוכנה והמחקר יש חלק חשוב ביצוא השירותים, אבל הם אינם מהווים יותר ממחצית ממנו; והמדינה לא תוכל לוותר על יצוא השירותים, שאינו שייך לאותו קטר מתקדם, לפי דימויה של נגידת בנק ישראל.

יתר על כן, ספק רב אם אותו קטר (היי-טק) יוכל להתפתח ולנוע חלק קדימה על המסילה, בלי כל השירותים התומכים הניתנים לו כשירותים מסורתיים מקובלים. ואם לעסוק בדימויים, ההיי-טק אינו קטר המושך קרונות מקרטעים. הוא מטוס סילון מתקדם המתרומם למרום, בעוד החיים על פני האדמה נמשכים כרגיל, גם אם ממרום מבטו של טייס האווירון האנשים על הקרקע נראים לו קטנים ממנו.

במקום להפחית בערכם של העסקים, הייתי מציע לבנק ישראל ולנגידת הבנק, להשקיע יותר מאמצים בבדיקת ובהבנת הסיבות - מדוע מספר העסקים הבינוניים והקטנים, שנאלצים לסגור את עסקם, הוא כה רב. שבבנק ישראל יתפנו לערוך מחקר מעמיק כולל מונחי עלות וזמן של העומס הרגולטורי והמיסוי המוטל על מגזר זה, שאותו הם רואים כנחות, אך שואבים ממנו הרבה מאוד.