דעת אורח// יש לאסור בחוק עסקאות בעלי-עניין

מי שעשה עסקה או שתיים בחייו יודע שנדיר שניתן להיות משני צדדיה של אותה עסקה. אדם לא יכול למכור לעצמו סחורה שכבר נמצאת בבעלותו. נשמע הגיוני, נכון. אך לא תמיד בבית-ספרנו. ברוכים הבאים למדינת ישראל, שבה השוק התאגידי דווקא כן מאפשר לבצע עסקאות כאלו.

איך זה קורה? כדי לאפשר ביצוע עסקה שבה הצד המעוניין נמצא למעשה בשתי החזיתות, הומצאה פרוצדורה שאמורה לפתור כביכול את ניגודי-האינטרסים החריפים שבין בעל-השליטה בחברות ציבוריות לבין יתר בעלי המניות. במסגרת אותה פרוצדורה, מוקמת "ועדה בלתי-תלויה" שתפקידה לבחון את העסקה ולדמות עסקה "בתנאי שוק", כשלאחר מכן דרוש אישור משולש של מוסדות החברה: ועדת הביקורת, הדירקטוריון והאסיפה-הכללית.

אלא מה? הפרוצדורה המגוחכת הזאת היא למעשה "ישראבלוף". הרי הוועדה "הבלתי-תלויה" היא תלויה גם תלויה, מאחר שהמידע שהיא מקבלת מגיע בדרך-כלל מהחברה שנמצאת בשליטתו של בעל-השליטה; ואם זה לא מספיק, אנשיו של בעל-השליטה הם לרוב גם אלה שמפקחים מקרוב על פעילותה של הוועדה.

עסקת בזק-yes שנמצאת ביום בכותרות, היא דוגמה לאותו "בלוף". על-פי הפרסומים, את החברה המייעצת לוועדה בחרה בזק, את הנתונים לחברת הייעוץ מסרה בזק; ובזק הייתה גם זו שדחפה למתווה העסקה. ומעל כל הקומבינה שנקראה בשם "עבודת הוועדה", ניצחו ופיקחו כל העת אנשי בזק.

עסקאות בעלי-שליטה הן אחד מהאמצעים העיקריים שדרכם מעבירים בעלי-השליטה משאבים מהציבור היישר לכיסם. מסקנה זו עלתה גם במסגרת דיוניה של "ועדת הריכוזיות", שם הובאה גם דעת-המיעוט של הממונה לשעבר על התקציבים באוצר, גל הרשקוביץ. הבכיר באוצר הציע לאסור על עסקאות עם בעלי-שליטה בשל הנימוקים הללו - ולאפשר אישור של עסקאות כאלו רק על-ידי בית-המשפט.

לא צריך להיות מומחה כלכלי כדי לדעת שעסקה של חברה ציבורית עם בעל-שליטה, טובה רק לבעל-השליטה ונועדה למטרה אחת - להעשיר את כיסו על-חשבון הציבור. אין שום סיבה לאפשר עסקאות כאלה, בוודאי בשוק הישראלי, שבו קיימת ממילא ריכוזיות גבוהה, והשליטה בחברות ציבוריות רבות נתונה בידי מספר קטן של בעלי-שליטה.

ישנם בעלי-שליטה רבים שביצעו מינופים גדולים ומתוחכמים, כדי לרכוש את השליטה בחברות (נוחי דנקנר ב"עסקת גנדן תיירות ואיי.די.בי", אלי אלעזרא ב"עסקת אלבר-הכשרה ביטוח), ואז הם מחפשים דרכים שונות כדי לסחוט מאותן חברות כספים לשם החזר ההלוואות. הבעיה היא, שכמעט כל המנגנונים התאגידיים המסובכים שהומצאו כדי לאפשר ביצוע עסקה "נקייה" כביכול, לא יועילו, כי כולם יודעים מהו רצון בעל-השליטה ולשם יכוונו הרוב, ושום ועדה או פרוצדורה לא יוכלו לפתור את זה.

הגיע הזמן לקרוא לילד בשמו, ולהבין שאותן ועדות הן רק כסות ודרך "להלבין" עסקה שטובה בראש ובראשונה לבעל-השליטה. חשוב גם להבין, שבעלי המניות מקרב הציבור חסרים את העניין והיכולת לנתח עסקאות אלו, בשל פערי מידע מהותיים בינם לבין בעל-השליטה, והאישור שהם נותנים לעסקאות כאלו הוא חסר ערך.

בזק חשבה שכדאי לרכוש את חברת yes? יואיל נא מר שאול אלוביץ' למכור את מניותיו ב"יס" בשוק החופשי, ואז בזק תיבחן אם מדובר בעסקה אמיתית ולא מדומה.

* הכותב, עו"ד, מתמחה בליטיגציה מסחרית.