קשה להאמין שבנימין נתניהו אינו מבין את המשמעויות של הכניעה לחרדים בסוגיות כמו הכותל וגיור. שופכים עליו קיתונות של ביקורות, מזכירים לו שיש פה עסק עם יהדות ארה"ב הגדולה שאנחנו עדיין זקוקים לה, אם חפצי חיים אנחנו. העניין הוא שביבי מכיר נתונים אלה טוב יותר מרבים מאלה המטיחים אותן נגדו.
אז למה ביבי עושה זאת? לא אכפת לו שהיהודים מארה"ב יתרחקו מהמדינה, שיפסיקו לתרום, שלא יבואו לבקר, שלא יזמינו אותו לטיולי הרצאות שהוא כל כך אוהב? זה הרי לא מתיישב עם ההיגיון. בוודאי שהוא לא מעוניין שכל הדברים הללו אכן יתרחשו. בוודאי שהוא משתוקק לקשר חזק עם הציבור היהודי בתפוצות. בוודאי שהוא מבין את החשיבות של קשר כזה.
אפילו לא מאיימים
אבל אם כך, למה הוא עושה זאת? למה הוא נותן לחרדים את מבוקשם, ועוד בקלות כזאת? מה גם שאין מצדם כוונה כלשהי לעזוב את הקואליציה; הוא מבין טוב מרבים מאתנו שבעניין זה אין לו מה לדאוג. החרדים אפילו לא ממש מאיימים; וגם אם היו, ביבי יודע שאלה איומי סרק. אז למה?
מבחינה הגיונית נראה כי הסיבה היא שביבי לא ממש מאמין שהוויתורים שלו בתחום הכותל והגיור יקרמו עור וגידים מעשיים. הוא כנראה בטוח למדי שההחלטות שלו ייפלו באיזה שהוא מקום. הכי הגיוני שזה יקרה בבג"ץ. אבל זה גם יכול לקרות בתחום הפוליטי, אולי אפילו בתוך ביתו הפוליטי.
אין ספק שיהדות ארה"ב לא תשתוק. גם היא יודעת להפעיל לחצים, לא פחות טוב מהמפלגות החרדיות. וגם החרדים כמובן לא מעוניינים במשבר עם יהדות ארה"ב, כי זה עלול גם לפגוע בהם.
הפריץ והכלב
בקיצור - במקום לריב עם החרדים, ואולי גם להכעיס אותם, ביבי כנראה מנהל מהלך של "או שהפריץ ימות או שהכלב ימות". ואז ביבי ימשוך בכתפיו ויוכל לומר לחרדים: ניסיתי, אבל עיניכם הרואות, זה לא הולך.
יהיו שישאלו, זאת מנהיגות זאת? ככה מובילים מדינה?
לפני שמשיבים על שאלה לא פשוטה זו, כדאי לחשוב קצת. לכאורה, ברור שזו נראית התנהלות פחדנית ומניפולטיבית. לא מנהיגות, אלא הישרדות.
מצד שני - האם יכולה להיות מנהיגות ללא הישרדות? האם הישרדות היא לא אחד האלמנטים החשובים ביותר של מנהיגות? כי מה שווה המנהיג, מבחינתו, אם הוא לא שורד? כמובן שהכול תלוי בכך שהכוחות האמורים לבלום את יוזמות הכותל והגיור יעשו את תפקידם.
כתבות
ני"ע
