יגרמן, גבעוני והבי יפצו בעשרות מיליוני ש' את קופת פויכטונגר

נושאי המשרה לשעבר בחברת פויכטונגר תעשיות מקבוצת פלד-גבעוני אחראים לנזקי החברה וקריסתה ויפצו את קופת הפירוק של החברה בעשרות מיליוני שקלים בגין הנזקים שנגרמו לחברה במסגרת "פרשת פלד-גבעוני" - כך קבע הבוקר (א') בית המשפט המחוזי מרכז, בתום הליך משפטי מורכב וסבוך שנמשך כ-8 שנים, וראשיתו באירועים שהחלו לפני כ-17 שנים.

בכך קיבל השופט השופט עופר גרוסקופף את התביעה האזרחית שהגיש רו"ח חן ברדיצ'ב, הנאמן על הסדר הנושים של חברת פויכטונגר תעשיות (היום אפקון תעשיות), נגד מי שהיו נושאי משרה בחברה - טל יגרמן, אריה גבעוני ודוד הבי.

פרשת פלד-גבעוני התפוצצה ב-2002, כאשר קבוצת של 8חברות ציבוריות, שנשלטה על-ידי פלד, יחד עם קבוצת משקיעים, ובהם גבעוני, הבי ויגרמן, קרסה והותירה אחריה בור של חובות בהיקף של יותר מ-800 מיליון שקל.

גבעוני, הבי ופלד שימשו בתפקידים שונים בחברות, ובין היתר היו בעלי השליטה בחברות הציבוריות משב תעשיות, פויכטינגר תעשיות ופויכטינגר השקעות. יגרמן, שנחשב רשמית ליועץ של החברות, היה המוציא והמביא בקבוצה, ולפי ההרשעה הוא זה שהגה את התוכנית הפלילית בפרשה.

הבי, גבעוני ויגרמן הורשעו בבית המשפט המחוזי בתל-אביב בכך שנטלו במרמה עשרות מיליוני שקלים מכספי הקבוצה, באמצעות העברות כספים לחברות הפרטיות, כספים שחלקם הגדול נועד לממן את רכישת השליטה בחברות נוספות או באלה שנרכשו קודם לכן. הם הורשעו בעבירות של גניבה בידי מורשה ועבירות נוספות.

המפכ"ל לשעבר רפי פלד לא הואשם וגם לא הורשע במעשים עצמם, אך הורשע במחוזי בעבירות של מירמה והפרת אמונים בתאגיד. זאת מכיוון שכיו"ר דירקטוריון פויכטינגר תעשיות ומשב תעשיות קירור, הוא ידע על המעשים, או היה אמור לדעת עליהם, אך לא דיווח עליהם לחברות בזמן ולא פעל בצורה מספיקה כדי לעצור אותם.

בינואר השנה דחה בית המשפט העליון פה-אחד את הערעורים שהגישו גבעוני, יגרמן, לד והבי, בפרשה, הן ביחס להכרעת הדין והן ביחס לחומרת העונש שהוטל עליהם. ההרכב, שכלל את השופטים יורם דנציגר, נעם סולברג ודפנה ברק-ארז, קיבל בנוסף את הערעור שהגישה המדינה בעניין עונשם של פלד ויגרמן והחליט להחמיר בעונשו של האחרון, כך שיושת עליו עונש של 6 שנות מאסר בפועל (במקום 4 שנים), וכן להגדיל את הקנס שיושת על פלד, כך שיעמוד על-סך של 200 אלף שקל, במקום 100 אלף שקל. כמו כן, נדחה ערעור המדינה על עונשם הבי וגבעוני, והם ירצו עונשי מאסר בפועל של שנה (הבי) ושנתיים (גבעוני), בצד מאסר על-תנאי וקנס כספי שהושת עליהם בבית המשפט המחוזי.

במקביל להליך הפלילי התנהל לאורך השנים הליך הפירוק של קבוצת פלד גבעוני, ואחת החברות בקבוצה שספגה את הנזק הקשה ביותר הייתה פויכטונגר. במסגרת הסדר נושים שאושר ב-2003, הסמיכה השופטת ורדה אלשיך את נאמן הקבוצה, רו"ח חן ברדיצ'ב, להגיש תביעה נגד בעלי השליטה ונושאי המשרה לשעבר.

ב-2009 הגיש הנאמן את התביעה בסך 75 מיליון שקל נגד בעלי השליטה ונושאי המשרה לשעבר בחברה ונגד כלל חברה לביטוח על הנזקים שנגרמו במסגרת פרשת פלד-גבעוני, והבוקר, כאמור, היא התקבלה. השופט גרוסקופף קבע כי נושאי המשרה אחראים לנזקים בסך עשרות מיליוני שקלים בגין כספים שהוצאו שלא כדין מהחברה.

במהלך ההליך התקשר הנאמן בהסדר פשרה עם חלק מנושאי המשרה הנתבעים - ובהם גם רפי פלד - במסגרתו הוסכם על תשלום פיצוי של כ-7 מיליון דולר. כעת קבע השופט גרוסקופף כי את יתרת הנזקים, בסך של יותר מ-23 מיליון שקל (בתוספת ריבית והצמדה), ישלמו יגרמן, גבעוני והבי. חלק מהסכומים שישלמו בהתאם לפסק הדין יועברו לקופת הסדר הנושים של החברה, ויתחלקו בין נושיה השונים.

במקביל להליך שנוהל כנגד מורשעי פרשת פלד-גבעוני, התנהלה התביעה האזרחית גם כנגד בעלי השליטה בחברת פויכטונגר - עזריאל פויכטונגר וחברת סלאלום פיתוח והשקעות בע"מ שבשליטתו. הנאמן של החברה העלה במסגרת ההליך טענות בנוגע לתפקודו ואחריותו של פויכטונגר בפרשה, לאחר שזה המשיך לכהן כמנכ"ל החברה למשך מספר חודשים לאחר מכירתה, תחת הקבוצה הרוכשת, וזאת עד אשר נסתיימה העסקתו. בעניינו - התביעה נדחתה באופן מוחלט, ובית המשפט אף חייב את הנאמן בתשלום הוצאות לטובתו בסך של 500,000 שקל.

פסק הדין דן על פני עשרות עמודים בשאלת אחריותו של עזריאל פויכטונגר ביחס לשתי טענות מרכזיות: האחת - הטענה כי מדובר ב"מכירה חובלת", המהווה הפרה של החובות שחב מר פויכטונגר, כבעל שליטה וכנושא משרה בקבוצת פויכטונגר בכלל, ובחברה התובעת בפרט; השנייה - התנהלותו של מר פויכטונגר לאחר החתימה על העסקה, עת המשיך לשמש כמנכ"ל החברה התובעת.

במסגרת זו נטען כי לאור העובדות שהתגלו למר פויכטונגר לאחר מכירת השליטה, יש לקבוע כי מעשיו ומחדליו, ובכלל זה עזיבתו את החברה מבלי להתריע על הסכנה הצפויה מבעלי השליטה החדשים, מהווה הפרה של חובות האמון והזהירות החלות עליו בתור נושא משרה.

בית המשפט דחה טענה זו, ובין היתר נקבע כי "התובע לא הוכיח את התקיימות אף אחד מהיסודות הדרושים על-מנת לשכנע כי אירעה מכירה חובלת: הוא לא עמד בנטל להוכיח כי אדם סביר במקומו של מר פויכטונגר היה צופה כי קבוצת פלד-גבעוני תנהג באופן פסול ותפר את חובותיה כלפי החברה התובעת, ואף לא בנטל להוכיח כי רכישת השליטה בחברה התובעת על-ידי קבוצת פלד-גבעוני הייתה צפויה לגרום לחברה התובעת נזק משמעותי. חשוב מכך, השתכנעתי כי מר פויכטונגר לא ידע על הסכנות האורבות לקבוצת פויכטונגר ואף לא היה אדיש להן, אלא עשה עסקה שנראתה לו בשעתן סבירה וראויה".

עוד נקבע כי "לא הוצגו ראיות לכך שמדובר היה בעסקה שתכליתה אינה לגיטימית, ואף לא ניתן לקבל את הטענה כי מר פויכטונגר ידע על פגם בכוונת הרוכשים או פעל בפזיזות" וכן כי "כלל לא ברור שבפועל כוונותיהם של הרוכשים עצמם היו פסולות במועד הרכישה."

כן נדחתה הטענה השנייה שהעלה הנאמן, אשר נוגעת לסיום תפקידו של פויכטונגר כמנכ"ל החברה ולחובות האמון והזהירות שלפי הטענה הפר. נקבע כי פויכטונגר לא יכול לא צריך היה לראות את הקטסטרופה העתידה להתרחש כשמכר את החברה; כאשר נוכח כמנכ"ל כי התנהלות קבוצת פלד גבעוני אינה מקובלת עליו מבחינה מקצועית, התריע על כך בפני הרשות הממונה עליו (יו"ר הדירקטוריון), וכשהתרשם כי הדבר אינו מועיל, עשה את הצעד המתבקש ועזב את החברה. בכך מילא, בשים לב למכלול נסיבות העניין, אחר החובות המוטלות עליו כמנכ"ל, ועל כן אין הוא נושא באחריות משפטית לאירועים שהתרחשו לאחר שעזב את תפקידו בחברה.

"בדיעבד כולנו חכמים ויודעים את אשר קרה וכיצד ניתן היה למנוע אותו. ואולם, אחריות משפטית יש להטיל על-פי המידע שצריך היה להיות בידי נושא המשרה בזמן אמת. על-פי מבחן זה אין להטיל על מר פויכטונגר אחריות לנזקים שגרמה קבוצת פלד-גבעוני לחברה לאחר עזיבתו", נכתב בפסק הדין. 

את הנאמן על הסדר הנושים ייצגו עורכי הדין נדב ויסמן, לירן בר-שלום, אדם שפירא ועדי קופל-אביב ממשרד מיתר ליקוורניק גבע לשם טל; את דוד הבי ייצג עו"ד אלי סומך; את טל יגרמן יצג עו"ד אילן מוריאנו; ואת עזריאל פויכטונגר ייצגו עורכי הדין בעז בן-צור ואברהם אברהמוף ממשרד בעז בן-צור ושות' ועוה"ד ד"ר ליפא מאיר ושי תמר ממשרד ליפא מאיר ושות'.