אתרוג כזה עוד לא היה כאן

1. האלפיון חוגג. שוב הוכח היום (א') שגם כאשר מעשים של "בכירים" הוכחו חד-משמעית כפליליים, "מבחן בוזגלו" נקבר, ו"אנשינו" הנישאים על כתפי תומכיהם - חלקם מצד מריחת החמאה, חלקם סוגרים אג'נדות פוליטיות וחלק נגררים - זוכים בשפע "הנחות סלב".

2. השחרור המוקדם היום הוא המשך הדרך שבה ויתרו חברים לאהוד אולמרט. חתכו פה, ריחמו שם, הפעילו אינטרסים, הציפו יחסי ציבור כבדים, שלחו נציגים, בכו, צחקו וסיפרו סיפורי "שילם את חובו" ו"מידת הרחמים".

במלחמה הזו הכול היה כשר: זה התחיל בלהשפיל עד עפר את עד המדינה שמואל דכנר, את נושא מעטפות הכסף מוריס טלנסקי ואת שולה זקן (מה שהתברר כצעד היהיר והמטומטם מכולם); הגיע אחרי כמה שנים לצילום "מטושטש" לכאורה, שרואים בו היטב איש מבוגר, רזה וחולה אוכל מקערת פלסטיק עלובה - הכול כדי להסיט מהאמת וממיצוי הדין. שוב ושוב עוגלו פינות המציאות הפלילית, שוב ושוב עשו מהרחמים עסק ומהאמת שקר - שמטרתם לתת צ'ופר לזה שגרף כספים במעמדו הציבורי.

עכשיו גם נשיא המדינה ראובן ריבלין הולך לוותר לו, לתת לו חנינה. על מה? על איסור נסיעה לחו"ל, על התייצבות במשטרה פעם בשבועיים, על פגישה עם "גורם מקצועי" פעם בשבוע, ועיקר העיקרים: כבוד נשיא המדינה יוותר לאי-כבוד ראש הממשלה לשעבר על התנדבות בעמותת מזון ובעמותת סיוע לחולים.

למה לוותר? הרי למשטרה הוא יגיע ברכב-השרד שמחכה לו, ומחוץ לחדרו של "הגורם המקצועי" יעמדו כמה מאבטחים ויפתחו לו את הדלת; ובכלל למה שלא יראה במו-עיניו את האנשים שהתנהלותו פגעה בהם?

3. "החל מאמצע שנות ה-80, החל להיקשר שמו של אולמרט בשורה של פרשות פליליות". כך נפתח פרק הפלילים על-שם אולמרט בוויקיפדיה. פרשת בנק צפון אמריקה, פרשת ג'ו אלמליח, פרשת החשבוניות הפיקטיביות (שני גזברים היו לליכוד בבחירות 1988: אחד נמצא אשם, השני נמצא טהור. נחשו מי הטהור). פרשת האי היווני, פרשת בנק לאומי, פרשת כרמיה, מינויים פוליטיים במרכז ההשקעות, הטבות למקורב בייצוג מול המשרד, משם עברנו למעטפות הכסף, ראשונטורס, הולילנד, הזרע, שיבוש הליכי משפט, הדחה והטרדת עד; והלחישות בטייפ ההקלטה של שולה זקן שרעמו בבית המשפט...

באוגוסט 2009 הוגשו כתבי אישום ראשונים - ראשונטורס, מעטפות הכסף, מרכז ההשקעות ומירמה למבקר המדינה. ביולי 2012 נרשמה אחת מנקודות השפל העמוקות במערכת המשפט ואי-הצדק: בית המשפט המחוזי בירושלים מצא את אולמרט זכאי - על אף שעל אותם עניינים נמצאה ראשת לשכתו, שולה זקן, אשמה, ואף שהשופטים שוכנעו, וגם כתבו, שאולמרט אכן קיבל מעטפות כסף. אבל לטענתם, לא הוכח כי הכספים היו לשימושו הפרטי.

המערכת הבינה שהיא הולכת למשבר ציבורי, והפרקליטות ערערה לבית המשפט העליון על הזיכוי. הערעור התקבל. גזר הדין: 8 חודשי מאסר.

במארס 2014 הורשע אולמרט בפרשת הולילינד. שופט המחוזי בתל-אביב גזר עליו 6 שנות מאסר. הוגש ערעור לעליון.

בדצמבר 2015 קיבלו העליונים המורמים-מעם את ערעורו והפחיתו את המאסר ל-18 חודשים. ב-2016, אחרי חקירה נוספת על מעשים שנעשו תוך כדי החקירות והמשפטים, ביניהם הדחת עד בנסיבות מחמירות והטרדת עד, נחתם הסדר טיעון, ונגזרו עליו 6 חודשי מאסר. אבל שופטי ישראל, שוב, רחמנים בני רחמנים (רק שלא כולם זוכים למידת הרחמים הזו), קבעו כי 5 חודשים מהם יהיו חופפים לעונש הקודם.

כך קרה שהאיש החביב, רק למי שטוב לו להיות חביב, האיש שהשחית מדינה ועיר, זה שהצמרת העסקית, הפוליטית והתקשורתית מעריצה (כל צד מהאינטרסים שלו), ישב בכלא שנה ו-4.5 חודשים. בלבד. וכל 13 יום, בממוצע, קיבל ביקור של "עורך דין" (37 עורכי דין בסך-הכול), וזה מעבר לביקורי משפחה ולחופשות הניתנים לאסיר רגיל.

4. ואז הגיעה סאגת ועדת השחרורים. המערכת התומכת - עורכי דין, מקושרים, יחצנים, עיתונאים בתמיכת מכובדי האלפיון - עשתה מעל ומעבר למה שמישהו ציפה. החל מטענות על "רדיפה", עובר לקריאות פגיעה בדמוקרטיה, למידת הרחמים היהודית ששרתה על הנשמות הטהורות של השרים נפתלי בנט, איילת שקד ויובל שטייניץ; עובר לגיוס אמירות משפחתיות: הגיע הזמן ש"אהוד יחזור לחיק משפחתו ולנכדיו", "תנו לו לחזור לאיתנו, לאכול טוב" (איפה? בבית או בקלואליס?), ואפילו "השלום" הופעל ברגע הכמעט אחרון.

לפני כמה ימים כתב כאן ב"גלובס" ח"כ יואל חסון "דעת אורח", שנפתחה כך: "לפני מספר שנים שוחחתי עם בכיר מאוד לשעבר בפרקליטות והוא אמר לי: 'יואל, הגזמנו עם הרדיפה אחר אולמרט, לא מן הנמנע שבגללנו אין שלום'". מי הבכיר מאוד הזה? איך הוא לא קם הבכיר בפרקליטות שחשב שההתנהלות מול אולמרט לא תקינה - ואמר זאת בפומבי?

הכול נקבר תחת הלחץ על ועדת השחרורים. במערכת הביטחון טענו כי להם אין בעיה עם המסמכים המסווגים במיוחד, שיצאו ובאו, הוברחו, בתיקי "עורכי הדין" והתחמקו מעמדה חד-משמעית וברורה, הצנזורה הצבאית ברחה מהעניין, שירות בתי הסוהר הושפל, המשטרה החוקרת נבהלה מעצמה, הפרקליטות, בבואה להציג עמדתה לוועדת השחרורים, קיבלה החלטה שאיננה משפטית ואיננה מגובה בממצאים שמצויים בידה. הפרקליטות והיועץ המשפטי קיבלו החלטה "ציבורית" - יח"צנית.

גם החלטת ועדת השחרורים לא נקייה מפניות: בפרשת הספר, קבעו אנשי הוועדה, היו "רק" הפרות משמעת של האסיר. הפרות משמעת? - האם גם אסירים אחרים שהפרו את המשמעת זכו מהוועדה בשליש המיוחל?

5. "ראש הממשלה הכי טוב שהיה כאן". זו סיסמתו המתמשכת של האלפיון דלעיל. וכך נשכחה במכוון מלחמת לבנון השנייה, נשכחו הרוגיה, נפגעיה, חייליה ואזרחיה. הושכחו במכוון מאהלי המחאה של חיילי מילואים וציבור רחב שדרשו את התפטרותו.

גם דוח ועדת החקירה, "ועדת וינוגרד", נעלם-הועלם-נשכח. הדרג המדיני, זה שאולמרט עמד אז בראשו ואחז בו ביד שולטת, פעל בפזיזות, לא בחן חלופות שונות ולא פעל נכון עם הדרג הצבאי. הוועדה מצאה "כשלים בעבודת המטה בדרג המדיני", "כשלים חמורים ועמוקים שאסור שמלוא משמעותם והסכנות הטמונות בהם יטושטשו על-ידי אירועים שוטפים".

דבר אחד בטוח: "אתרוג" כזה עוד לא היה כאן, ו"מאתרגים" כל-כך בכירים לא ידענו.

6. בקרוב הספר. נקמה באהוד ברק, שאילץ אותו לפרוש בגלל שחיתות, ובבנימין נתניהו, האויב הגדול. והכי חשוב: אני צדיק, המתנגדים העלובים שלי הכשילו אותי, כי קינאו בי ופחדו ממני, ובכלל ההפסד כולו שלכם.

האם הספר יספר איך התעשר אולמרט? איך משולמים המיליונים הרבים מאוד לעורכי הדין, ליועצים, למומחים וליחצנים שליוו ומלווים אותו יותר מעשר שנים. כנראה, לא.

האם בתום 7 שנים של "קלון" נמצא אותו מתמודד שוב על ראשות הממשלה? למה לא. הוא ואהוד ברק ביחד. זה מול זה.