שחרור מוצדק

שחרורו המוקדם של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט מהכלא לא יכול ולא צריך להשכיח שאולמרט רימה את כולנו. שהוא מעל באמוננו, שלקח שוחד, שקיבל מזומנים ושמר אותם במעטפות סודיות, ששיבש הליכי משפט ושפעל בניגוד עניינים בנושא שקשורים היו בחברו, עו"ד אורי מסר.

שחרורו המוקדם של אולמרט גם לא מעניק לו לגיטימציה ציבורית להטיף מוסר, למתוח ביקורת על מנהיגים אחרים או לשמש דוגמה למשהו, וודאי שהוא לא צריך לסלול את דרכו חזרה לחיים הציבוריים.

אבל כל זה לא אומר שאולמרט צריך היה להישאר בכלא. וכל זה לא אומר שההחלטה לנכות שליש מתקופת מאסרו הייתה מוטעית. כפי שנכון היה שמערכת המשפט תנהג באולמרט כעבריין רגיל, תעמיד אותו לדין ותשלח אותו למאסר לצד עברייני צווארון לבן "רגילים" - כך נכון היה לקבל את בקשתו לניכוי שליש, כמו שנוהגים בעבריינים רגילים.

בפסק דינו האחרון, שניתן לפני כחודש, ושבו קבע כי יש להגדיל את שטח המחיה של האסירים בבתי הכלא, כתב שופט בית המשפט העליון בדימוס, אליקים רובינשטיין, דברים שהם יפים גם לענייננו: "מן האסיר, גם אם יושב הוא על-פי דין ומטבע הדברים אינו נמנה על ל"ו הצדיקים, נשללת בראש וראשונה זכותו לחירות, אליה מצטרפות הגבלות נוספות הנובעות מתכלית המאסר ומטיבו; ואולם אין האסיר מתערטל מזכויותיו כאדם, ואין הוא מאבד את החירויות הנתונות לכל אדם באשר הוא אדם, אלא אם הדבר נדרש לשם תכלית המאסר. כתלי בית הסוהר אינם 'חור שחור נורמטיבי', שמעבר לחומותיו אין זכויות".

ואחת הזכויות המוקנות על-פי חוק לאסיר, לכל אסיר, גם אם היה ראש ממשלה, היא להגיש בקשה לניכוי שליש מתקופת מאסרו. ולאחר שוועדת השחרורים מצאה כי אין ממש בטענות על התנהגותו של אולמרט בתקופת המאסר, לא הייתה סיבה שלא להיענות לבקשתו לשחרור מוקדם.

הרצון לנקום בראש הממשלה שהפר את האמון שנתן בו כמעט כל אחד מאיתנו הוא אולי טבעי; השאיפה לראות את אולמרט משלם מחיר יותר כבד על מעשיו היא אולי נורמלית, אבל חברה שפועלת משיקולי נקמנות אינה חברה בריאה. יתרה מכך - חברה שמערכת המשפט שלה מפלה לרעה אדם ספציפי בשל סיבה כלשהי היא חברה מושחתת. זה שאולמרט מושחת - לא אומר שגם אנחנו צריכים להיות מושחתים.