צעד אמיץ, ראוי ומתבקש

הקמת הוועדה לשינוי מבני במשרד האוצר היא צעד אמיץ, ראוי ומאוד מתבקש. לא ייתכן שהמשרד שקובע את סדר-היום הכלכלי במדינה, שמכתיב מהלכי רפורמה ושינויים מבניים בכל פינה במגזר הציבורי, שקובע כללי משחק בכל ענף כלכלי, ימשיך להתנהל כמעט מעצמו, ללא יד מכוונת ובלי שהמבנה הניהולי שלו נבחן אי פעם באופן מקצועי ועמוק.

החסרונות והמשגים שליוו את הקמת הוועדה, כמו ההרכב והזמן הקצרצר שהוקצב לעבודתה, הם פגמים טקטיים, שאינם מעיבים על נחיצותו האסטרטגית של המהלך.

מבקר המדינה, השופט בדימוס יוסף שפירא, שיגר ביום חמישי שעבר (29.6.17) מכתב לשר האוצר משה כחלון, שבו שפירא מתריע/מבהיר/מזהיר מפני האפשרות שהקמת ועדה לשינוי מבני באוצר תפגע במעמדם המקצועי והא-פוליטי של האגפים המקצועיים במשרד. מכתבו של המבקר בא על רקע יריבות קשה בין מנכ"ל האוצר שי באב"ד, לאגף התקציבים ולעומד בראשו אמיר לוי.

באב"ד התקשה להסתיר את רצונו העז להתמנות לממלא-מקום הממונה על התקציבים, אחרי פרישתו של לוי ב-1 באוגוסט הקרוב. כתב המינוי של הוועדה נחתם על-ידי שר האוצר, אך כחלון מתרחק מכל אמירה בנושא, בעוד שבאב"ד מעורב בהסברת עבודת הוועדה עד צוואר. ההשערה - שלא אומתה - היא, שהוועדה הובטחה לבאב"ד על-ידי כחלון כפיצוי על כך שבאב"ד לא יקבל את מבוקשו, ולא ימונה לתפקיד חלומותיו. רבים סבורים, כי באב"ד מבקש לחסל חשבונות עם האגף (התקציבים) שלא רצה בו, ובאב"ד עצמו אינו מתאמץ להפריך את הסברה.

כחלון הקציב לוועדה פחות מ-3 חודשים להגיש את המלצותיה, תקופה קצרה מדי לנוכח העבודה היסודית והרצינית הנדרשת, במיוחד אם חברי הוועדה לא יוותרו על כמה ימי חופשה בלהט הקיץ.

באב"ד היה זה שבחר את יו"ר הוועדה יוסי קוצ'יק, ואת חבריה, אחרי ששוחח איתם והתרשם מתפיסת עולמם. מנכ"ל האוצר (באב"ד) לא יהיה מעורב בשום דרך בעבודת הוועדה, אבל היועץ-המשפטי של האוצר, עו"ד אסי מסינג, יהיה חבר בה. מסינג מנהל מאבקים להכפפת הייעוץ המשפטי של רשות החברות ורשות שוק ההון אליו - ואי אפשר לשלול את האפשרות שינצל את הוועדה לקידום האג'נדה הזו.

אך יחד עם כל הפגמים, הקמת הוועדה היא צעד שיש לברך עליו משלוש סיבות לפחות. הראשונה היא - שהגיע הזמן למהלך כזה. המשרד שמכתיב מהלכי שינוי מבני (באגף התקציבים מכנים זאת "התייעלות") לכל המגזר הציבורי, לא עבר בעצמו תהליך כזה מעולם. הסיבה השנייה היא מעמדו הבלתי אפשרי של מנכ"ל המשרד. זו משרה נטולת סמכויות בחוק, למעט כל הקשור לניהול האדמיניסטרטיבי של המשרד. רבות כבר נכתב על הבעייתיות של משרת מנכ"ל האוצר, כולל בדוחות מבקר המדינה, אך נדמה שדי בעצם העובדה שכל המנכ"לים האחרונים של האוצר סיימו את תפקידם בתחושת החמצה ותסכול - כדי להצדיק את הצורך בהגדרת התפקיד בצורה ברורה.

הסיבה השלישית היא כוחו המופרז של אגף התקציבים. במצב החוקי הנוכחי ישנן פרצות רבות, כמו זו המאפשרת לסגן-ממונה בן 30 וקצת לסגור סיכומים תקציביים במאות מיליארדי שקלים, בלי שיהיה חייב לשתף בכך את הנהלת האוצר ואת האגפים המקצועיים האחרים במשרד. סיכום כזה, שהושג עם מערכת הביטחון ב-2015, אך תוקן בדקה ה-91 בזכות התעקשותם של החשבת הכללית והממונה על השכר דאז - הוא מצב בעייתי שמחייב הפקת לקחים.

גם בהתנהלות היומיומית, סובלת הנהלת האוצר מכך שכל ראש אגף מוסמך לנהל מדיניות עצמאית, ללא צורך אפילו לעדכן בכך מראש את המנכ"ל. משימתה של הוועדה היא לפתור את הכשלים האלה בלי לפגוע בעצמאות שיקול הדעת המקצועי של ראשי האגפים. הכיוון שאליו היא צועדת הוא חיזוק מעמדו המקצועי של מנכ"ל המשרד, משרה הנחשבת מסורתית למינוי פוליטי, אף שלרבים מהמנכ"לים הקודמים לא הייתה זיקה פוליטית לשר (למנכ"ל הנוכחי באב"ד, יש ויש).

השורה התחתונה היא, שאם אכן הוועדה תצליח במשימתה, יתרום כחלון יותר מקודמיו לחיזוקו של משרד האוצר.