האמריקאים באים

חובבי היסטוריה היפך-עובדתית, ממשפחת "מה-היה-קורה-אילו", אינם צריכים להתלבט כלל בחשיבות התאריך הזה. אם מישהי מצליחה לתפוס טרמפ על מכונת זמן, ורוצה לשנות את ההיסטוריה של 100 השנה האחרונות במידה שתקשה על הכרתה, אין היא צריכה אלא לקפוץ אל 1917, ולמנוע בכוח, או בקסם, את נשיא ארצות-הברית וודרו וילסון מלהכריז מלחמה על הקיסרות הגרמנית.

הקיץ לפני 100 שנה, ב-26 ביוני 1917, הגיעו ראשוני החיילים האמריקאים ליבשת אירופה, כדי להצטרף אל מלחמת העולם הראשונה. יעברו ארבעה חודשים לפני שהאמריקאי הראשון יירה את הירייה הראשונה. תעבור עוד שנה לפני שהמארינס יקצרו תהילה בקרב החשוב הראשון של צבא ארצות-הברית על אדמת אירופה, ביער בלו (Belleau), בצפון-מזרח צרפת. ביער ההוא התחילה להתחוור לגנרלים הגרמניים תבוסתם.

צרפתים ובריטים מתו בהמוניהם בחפירותיה של מלחמת העולם הראשונה, במספרים שהדעת אינה תופסת. 162 אלף צרפתים נפלו בקרב אחד ויחיד, בוורדאן, 1916. מצביא בריטי היה להוט במידה כזאת לנצח לפני בואם של היאנקים, שהטיל את מלוא כוחו אל קרב אחד ויחיד, פאשנדייל (בלגיה), בנובמבר 1917. הבריטים, על-פי הערכותיהם הרשמיות (שהועמדו אחר כך בספק), איבדו רבע מיליון חיילים ויותר.

כל בעלות בריתה של ארצות-הברית במלחמה ההיא גם יחד ("מעצמות ההסכמה") איבדו 4.8 מיליון חיילים. ארצות-הברית איבדה 53 אלף. זה כמובן הרבה. זה פחות או יותר מספר החיילים שהיא איבדה ב-7 שנות מלחמת וייטנאם. אבל זה מספר בטל בשישים לעומת בית המטבחיים של אירופה.

ואף על פי כן, כניסת ארצות-הברית למלחמה טרפה את הקלפים. עם עתודה עצומה של כוח אדם ועם עוצמה תעשייתית ופיננסית, גרמניה שותתת הדם והמרוששת לא יכלה עוד להחזיק מעמד. היא הניחה את נשקה חמישה חודשים וחצי לאחר הקרב ביער בלו, שהיה כנראה העקוב דם ביותר בתולדות ארצות-הברית. המארינס איבדו בו 5,000 לוחמים. אבל "הם הצילו את צרפת", כותב ג'ון מוסייר ב"מיתוס של מלחמת העולם הראשונה".

שוו בנפשכם את מלחמת העולם הראשונה מסתיימת בניצחון גרמני, או לפחות בתיקו בחזית המערב. הגרמנים ניצחו במזרח בתחילת 1918, כוננו הגמוניה במרכז אירופה ובמזרחה, והרחיבו את השפעתם עד שערי פטרוגרד (פטרבורג). רוסיה כרעה תחתיה, והפכה, לשעה קלה, לגרורה גרמנית. אוקראינה וגרוזיה הפכו לשטחי חסות גרמניים.

המטכ"ל הגרמני קיווה להכריע את המלחמה בחזית המערב באביב 1918. זמן קצר אומנם היה נדמה שהצבא הקיסרי יגיע לפריז לפני האמריקאים. כישלונו הוציא את הרוח ממפרשיו. אפשר שהוא היה נכשל גם אלמלא התערבו האמריקאים. אבל התוצאות לא היו מוכרחות להיות כה דרמטיות. אפשר להעלות על הדעת שביתת נשק בנובמבר 1918, שהייתה כוללת אולי נסיגה גרמנית לגבולות 1914 במערב, אבל מבלי לוותר על הנכסים הטריטוריאליים העצומים במזרח.

אפשר להעלות על הדעת סיום כלשהו של המלחמה, וכינון שלום כלשהו באירופה, בלי ועידת ורסאי, וממילא בלי "התכתיב של ורסאי", מקור השפלתה של גרמניה, מקור השראתו של היטלר. מחשבה לא נעימה: בלי האמריקאים אולי לא היה היטלר, ולא הייתה שואה.

תל אביב הייתה שכונה של שרונה

ואילו ניצחה גרמניה במלחמה? או-אז המאה ה-20 הייתה הופכת ל"מאה הגרמנית", בלשונו של ריימון ארון, הפילוסוף היהודי צרפתי המפורסם. זאת אומרת, גרמניה הייתה מכוננת הגמוניה על פני אירופה שהייתה רחבת ממדים ובטוחה יותר מזו של נפוליאון, או של קרל הגדול, או של הרומאים. אירופה הייתה מתכסה אז במדינות-חסות גרמניות תחת שלטונם של נסיכים גרמניים.

ישראלים רשאים להתעניין בשאלה מה היה קורה למדינה היהודית שבדרך, ומי היה מצהיר הצהרת בלפור בהיעדר הבריטים. לוח השנה ייתן לנו בעוד כמה חודשים את ההזדמנות לדון במקורות ההצהרה ובנסיבותיה. אחת הסיבות לנתינתה הייתה חששם של הבריטים שהגרמנים והטורקים עומדים להצהיר הצהרה דומה.

האומנם מדינה יהודית הייתה מצליחה להופיע ב"מאה הגרמנית"? אולי כמדינת חסות, עם איזה דוכס גרמני בראשה? קצת קשה להאמין בזה. סביר להניח שב-1948 היו בארץ ישראל יותר יישובים גרמניים מיהודיים. שרונה הייתה גדולה מתל אביב, עם קייזר וילהלמשטראסה במקום רחוב קפלן, ולשון ההוראה בטכניון הייתה גרמנית.

אמריקה תחילה

המאה הגרמנית הייתה מונעת, או מעכבת, את המאה האמריקאית. לא היה שום דבר בלתי נמנע בהצטרפות ארצות-הברית למלחמה. בבחירות לנשיאות של 1916, הנשיא וודרו ווילסון השתמש בסיסמא המוכרת "אמריקה תחילה", והבטיח שארצות-הברית תישאר ניטרלית. מיליוני אמריקאים היו ממוצא גרמני ואירי, ולא היה להם כל חשק לשלוח את בניהם להילחם לצד הצרפתים והבריטים. כיוצא בזה הייתה אהדה ציבורית מוגבלת מאוד לרוסיה הצארית, התגלמות הריאקציה עלי אדמות. איש לא ידע כמובן שמהפכה ממשמשת ובאה ברוסיה.

אמריקה ניטרלית באירופה הייתה מפנה את מעייניה לאסיה ולאמריקה הלטינית, ואולי מחדשת את התפשטותה הטריטוריאלית על חשבון שכנותיה הדרומיות. היא הייתה מספחת את קובה, חלקים נוספים של מקסיקו, ארצות קטנות במרכז אמריקה ואיים בים הקריבי. אולי היא הייתה מתאחדת עם קנדה. סביר להניח ששאיפותיה באסיה היו מביאות אותה בסופו של דבר להתנגשות עם יפן, אולי אפילו באותו הזמן ובאותו המקום. אולי מלחמת קרה הייתה מתפתחת בינה ובין גרמניה.

מספר המשתנים במשוואה הזו הוא כה גדול עד שאין טעם להעמיד פנים שידועה לנו התוצאה המלאה. אבל כל שעשוע בהיסטוריה חלופית מעניק לנו הזדמנות להיזכר ששום תוצאה אינה בלתי נמנעת: שום ניצחון ושום הפסד.