להתכונן מראש לדמנציה

מהפכה עצומה התחוללה לאחרונה בעולם המשפט בכל הקשור למינוי אפוטרופוסות ויכולת השליטה של כל אדם בחייו לאחר אובדן כשירותו המשפטית. באופן תמוה, על אף שנושא זה כל-כך חשוב ונוגע כמעט לכל אחד מאיתנו, הוא לא תפס כלל את תשומת-הלב התקשורתית והציבורית.

העלייה המשמעותית בתוחלת החיים הפכה את מחלת הדמנציה כמעט למגפה. על-פי נתוני משרד הבריאות אחוז הסובלים מדמנציה מעל גיל 65 עומד על כ-10%, ואילו מעל גיל 85 ההיקף עולה ל-30%.

אחוזים אלה צפויים לעלות משמעותית במהלך השנים הבאות, והמשמעות היא שכבר בדורנו אנשים צריכים לתכנן מראש לא רק מה יקרה לרכושם לאחר מותם - אלא גם למצב שבו לא יהיו כשירים לשלוט בנעשה ברכושם, שנים רבות טרם לכתם לעולמם.

לפי המצב המשפטי ששרר עד עתה, ההליך הסטנדרטי היה שקרובי משפחתו של קשיש מבולבל היו פונים לבית המשפט בבקשה להכריז עליו כחסוי, ואכן מדי שנה התמנו בממוצע כעשרת אלפים אפוטרופוסים. מרגע קבלת החלטת בית המשפט על המינוי, שיקול-דעתו של הקשיש הוחלף בשיקול-הדעת של האפוטרופוס, אשר החליט עבורו ובמקומו מהי טובתו, ובהתאם ניהל את נכסיו של הקשיש ובמידה רבה אף את אורח חייו.

תיקון חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופוסות ביטל באופן גורף את המושג "חסוי", ומעתה יש לומר "אדם שמונה לו אפוטרופוס". השינוי אינו סמנטי בלבד, אלא יורד למהות תפיסת האדם שאיבד את כשירותו, מתרחק מהגישה הפטרנליסטית שמתייחסת אליו כאדם חסר בינה, ומורה לאפוטרופוס לתת עדיפות גבוהה מאד לדעותיו ולרצונותיו של האדם עבורו הוא מונה.

המהפך הגדול בא לביטוי גם במתן אפשרות, שלא הייתה קיימת קודם לכן, לכתוב "צוואה בחיים", שתיכנס לתוקף כאשר האדם עוד חי, אך אינו צלול וכשיר משפטית, עקב דמנציה, מחלת נפש או כל מצב אחר, ובו מורה האדם כיצד הוא רוצה שינהגו בגופו וברכושו כאשר ימונה לו אפוטרופוס.

קיימים שני מסמכים שונים שניתן לערוך, כדי לתת הוראות למצב של אי-כשירות משפטית. הראשון נקרא "ייפוי-כוח מתמשך", במסגרתו מורה האדם מי הוא רוצה שימונה כאפוטרופוס עבורו אם יהפוך לחסר כשירות, ואת מי אותו אפוטרופוס יצטרך ליידע כשהמינוי יכנס לתוקף, למעשה ללא צורך בפנייה לבית המשפט. בנוסף ניתן לתת הוראות לאפוטרופוס העתידי כיצד הוא מתבקש לנהוג במגוון נושאים הקשורים לגופו של האדם (מאילו טיפולים רפואיים או נפשיים הוא רוצה להמנע למשל) ולרכושו (האם למכור את דירתו למשל, להעבירו למוסד וכיוצ"ב) ועוד.

אפשרות נוספת היא לערוך "מסמך הבעת רצון", והוא נועד לקרובי משפחה, בדרך-כלל הורים, של אדם מוגבל, שמשמשים כבר עתה כאפוטרופוסים עבורו. מטבע הדברים הורים אלה מודאגים מהשאלה מה יקרה לחסוי שנמצא תחת השגחתם אם וכאשר הם עצמם יהפכו לבלתי כישירים משפטית לדאוג לו. באמצעות החוק החדש ניתנת להורים האפשרות להשאיר הוראות לגבי זהותו של האדם שהם היו רוצים שימונה כאפוטרופוס מחליף במקומם וכן הנחיות פעולה לממונה.

מדובר בתהליך מורכב שדורש מחשבה ותכנון רבים למגוון רחב מאד של מצבים, אך אם ייושם כהלכה, יוכל למנוע הרבה אי-הבנה וסבל בעתיד, כולל מאבקים משפטיים סביב נושא האפוטרופוסות.

חשוב לדעת כי בניגוד לצוואה הרגילה שנכנסת לתוקף לאחר המוות, שניתן לערוך במגוון דרכים, כולל בכתב-יד - את "ייפוי-הכוח המתמשך" ואת "מסמך הבעת הרצון" ניתן לערוך ולהפקיד רק בדרך המובנית בחוק, ברובה ממוחשבת, ואף דורשת את מעורבותו של עורך דין אשר עבר הכשרה מיוחדת כדי להיות מוסמך לערוך הוראות אלה.

■ עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי, מנהלת פורום דיני משפחה ב"גלובס", מומחית לדיני משפחה וירושה, בעלת אתר www.divorceinfo.co.il