שבועתו של "ההודי המעופף"

נרנדרה מודי הוא "ההודי המעופף", בהלצה שהתחילה להישמע עוד בימי כהונתו הראשונים, לפני שלוש שנים ויותר. "מדוע נרנדרה מודי תמיד באוויר?" שאל הבי.בי.סי בנובמבר 2015.

הפעילות הסילונית שלו עוררה מפעם לפעם ביקורת בהודו - אבל הוא הראה כי יש לו ציפוי טפלון. מפלגתו מתחזקת והולכת. בחודש אפריל היא עלתה לשלטון במדינה הגדולה ביותר של הודו, אוטאר-פראדש. כל הסימנים מעידים שצפוי לה ניצחון בבחירות הכלליות הבאות, באביב 2019. נשיא המפלגה אמר פעם, לפני שהסביר שלא התכוון, כי המפלגה זקוקה לשלטון רצוף של 25 שנה, כדי לתקן את קלקולי קודמיה.

על פי אתר הרשת שלו (http://narendramodi.in), בחודש יוני בלבד מודי ביקר בארבע ארצות, כולל רוסיה וצרפת; ובמאי הוא ביקר בשלוש, כולל גרמניה וספרד. בשנה שעברה הוא ביקר בחמש ארצות באפריקה, וכן ביפן, באיראן, בערב הסעודית, בקטאר, באפגניסטן, בווייטנאם ובמקסיקו.

על פי ויקיפדיה, מודי הספיק לבקר ברבע המדינות החברות באו"ם. הוא ביקר פעם אחת ב-37 ארצות, פעמיים בתשע ארצות, שלוש פעמים בשתי ארצות (צרפת ורוסיה) וחמש פעמים באחת (ארה"ב). מטוסו הרחיק עד פיג'י ועד מאוריציוס (מדינות איים עם קהילות הודיות גדולות מאוד). יש לו לוח מסעות צפוף מאוד בשנה וחצי הבאות, שיכלול השתתפות בוועידות בינלאומיות בסין, בגרמניה, בפיליפינים, בקזחסטן, בדרום אפריקה, בארגנטינה, בסרי לנקה ובברזיל.

הוא אורח מבוקש ופופולרי, אף כי האנגלית שלו רצוצה למדי, והוא מעדיף לדבר הינדית (אומרים עליה שהיא מעולה, ונקייה מן הז'רגון המכונה "הינדוסטנית"). צופי טלוויזיה בישראל יכלו להבחין בזה, בראיון שמודי העניק אתמול לערוץ 2, באמצעות מתורגמן. צריך להודות שלא פעם קשה להבין מה הוא אומר באנגלית. אבל הוא אוהב לאהוב ולהיאהב, ונוהג להשפיע דברי חלקות על מארחיו.

אותיות טל ומטר

הצהרתו המשותפת עם בנימין נתניהו, ערב הגעתו, הייתה מדהימה כמעט מכל בחינה שהיא. היא חצתה את הגבולות המקובלים של כוונות דיפלומטיות, והתברכה בגינוני חן של שבועת אמונים, או של כתובת נישואים. לרוע המזל, ההיסטוריות שלה לא הובנה די הצורך בארץ. עליבות הסיקור המקדים בעיתונות הישראלית הדהימה אותי. מחוץ ל"ישראל היום", שום עיתון בלשון העברית לא הזכיר את הביקור בעמודו הראשון.

עצם נחיתתו של מודי הופיעה במרתף אתר הרשת של "הארץ", באותיות טל ומטר. הקורא מוזמן לעיין בצילום מסך בעמוד הפייסבוק שלי (modi-no-http://tinyurl.com/haaretz).

נדמה לי שלפחות בעיתונות האנגלית של הודו ובערוצי הטלוויזיה באנגלית, הביקור קיבל את הסיקור הראוי לו. הוא הופיע בעמוד הראשון של רוב העיתונים עוד אתמול (ג') בבוקר; ושלט בהם הבוקר (ד'). מי שרוצים לדעת איך מאייתים "ישראל" ו"נתניהו" בלשון הטאמילית, או בלשון הקאנדה (המדוברות בדרום הודו), או בהינדית (המושלת בצפונה), מהרו נא להציץ בעיתוניהן.

ערוץ הטלוויזיה הפופולרי NDTV, המשדר באנגלית, הקדיש משדר מיוחד לביקור, כולל שידורים חיים מן הארץ. אחת השקופיות שחזרה והופיעה על המרקע אמרה בפשטות "יחסי הודו-ישראל יוצאים מן הארון". שגריר הודו בישראל התראיין, ואמר, "אנחנו איננו מתביישים עוד ביחסינו". פרשן ערבי אמר בעצב: "אנחנו הערבים צריכים לשאול איך איבדנו את הודו" (אפשר לצפות בשידור של הרשת - israel-modi-http://tinyurl.com/ndtv).

הפיל ההודי והשאלה הסינית

מה מביא את הודו אל חיקה של ישראל? התשובה מורכבת, וניסיונות להעמיד אותה על עניין יחיד, למשל "חזית משותפת נגד האיסלאם", היא פשטנית עד כדי חוסר רצינות. הודו כמובן חוששת מפני איסלאמיזם קיצוני, גם זה המיוצא אליה מארצות כמו פקיסטן ואפגניסטן, אבל יותר מזה היא חוששת מפני קיצונים מתוצרת בית. בהודו יש לפחות 160 מיליון מוסלמים, ואפשר שהמספר גדול במידה ניכרת.

אבל איום שווה משקל על שלומה של הודו בא מצד סין. והוא בא משם ביתר שאת בימים האלה ממש.

מה מעניין שעיתוני הודו, לפחות אלה בלשון האנגלית, דיווחו על מסע מודי לארץ, בכותרות בולטות בעמודיהם הראשונים, לצד כותרות בולטות עוד יותר על החמרה ביחסים עם סין.

עיתון אחד, "ניו אינדיאן אקספרס", הכתיר את עמודו הראשון במלים "עימות במזרח [אסיה], ידידות במערב אסיה" (ההודים מעדיפים את המונח "מערב אסיה" על פני "המזרח התיכון").

ה"עימות במזרח" נוגע לסכסוך גבול נושן עם סין, החוזר ומתלקח מפעם לפעם, בדרך כלל ברטוריקה, לפעמים בחיכוכים פיזיים. פעם אחת, לפני 55 שנה, הסכסוך הגיע עד מלחמה של ממש. הודו הובסה, ואיבדה שטח הגדול מזה של מדינת ישראל. הפצע עדיין לא הגליד.

סין אוהבת לריב

סין להוטה להתקוטט עם שכנותיה על "גבולות היסטוריים". הארץ הענקית הזו מאמינה, שמעצמות המערב והמזרח חזרו ורימו אותה (הן אמנם עשו כן לא פעם), והיא עומדת על תיקון כל עוול טריטוריאלי, קטן כזעיר כמיקרוסקופי. היא תובעת למשל בעלות על מדינה שלמה של הפדרציה ההודית, הימאצ'אל-פראדש, שהייתה לדעתה חלק מטיבט. טיבט עצמה היא כמובן חלק מסין, בעיני סין, ואבוי למי שיעזו לחלוק על תביעת הבעלות.

לאורך גבול טיבט-הודו, הסינים פעילים בסלילת דרכים ובהצבת דגלים. עכשיו הם מאשימים את הודו ב"פרובוקציה חמורה": חיילים הודיים מנעו סלילת קטע מכביש, שנועד להקל על תנועת צבא סיני אל שטח השנוי במחלוקת בין סין לממלכת בהוטן הזעירה.

השבוע התפתחו חילופי דברים לא נעימים מעיקרם בין שתי הארצות. שר ההגנה של הודו הזכיר כי עוצמתה הצבאית של ארצו "אינה מה שהייתה ב-1962", כאשר הסינים היכו אותה שוק על ירך.

דובר משרד החוץ הסיני גמל בצריחה: "גם אנחנו איננו מה שהיינו ב-1962, ונדאג לאינטרסים שלנו".

טבלואיד סיני, הידוע בהטפה למדיניות חוץ אגרסיבית, האשים שהודו עשתה את ה"פרובוקציה" בגבול, כדי לשאת חן בעיני ממשל טראמפ. ראש הממשלה מודי ביקר בוושינגטון בשבוע שעבר, וזו הייתה מתנתו למארחיו, לפי הסינים.

אגב, סין פעילה מאוד בקריאות תיגר. היא הזניקה השבוע מטוסים וספינות נגד משחתת אמריקאית סמוך לאי בים סין הדרומי, שהיא תובעת בעלות על 85% ממנו.

מודי יטוס בסוף השבוע מישראל לגרמניה, להשתתף בוועידת הפסגה של 20-G. מזומנת לו שם פגישה עם נשיא סין, שי ג'ינפינג.

ישראל מוצאת את עצמה במשוואה מעניינת ומסובכת. היא לא הייתה רוצה לבחור בין שני הענקים האסיאניים, אבל אין זה מן הנמנע שיום אחד לא יהיה לה מנוס. ומכל מקום, גם אם לא תצטרך לבחור, הודו היא משקל נגד כבד לסין. יום אחד, ריסון תאבונה האסטרטגי של סין יהיה צורך חיוני גם במזרח התיכון.

■ רשימות קודמות ב-yoavkarny.com. ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny