כל ההתחלות קשות: פתיחת חשבון בנק - לא מה שחשבתם

הגעתם לבנק בתל-אביב או ז'נבה, וביקשתם לפתוח חשבון. פעם זה היה פשוט - הפקיד היה מקבל את פניכם בסבר פנים יפות, מתקתק במחשב ומבקש מכם לחתום. והיום? היום זה כבר לא כל-כך פשוט.

בשנים האחרונות, עם הגברת המאבק בהלבנת הון והעלמות מס בעולם, בעלי עסקים מקומיים או זרים המחזיקים בחשבונות בנק בחו"ל, ומבקשים לפתוח חשבונות בנק נוספים בישראל או בעולם, מגלים שאותו פקיד שבעבר קיבל אותם בשמחה, מערים עליהם קשיים נכבדים. כולם תולדה של רגולציה הולכת וגוברת, אשר הביאה לשינוי המגזר הפיננסי מעולם סגור ואנונימי לעולם שקוף כמעט לחלוטין.

המלשינים של אמריקה

מאיפה הגיע השינוי? מהמאבק לצמצום ההון השחור. בשנת 2014 חוקקו האמריקאים את FATCA (Foreign Account Tax Compliance Act). ה-FATCA, אשר נחקק במטרה למנוע מתושבי ארה"ב להתחמק ממס באמצעות השקעות מחוץ לארה"ב, קבע כי על גופים פיננסיים שאינם אמריקאים, להעביר לרשויות המס בארה"ב מידע על חשבונות מנוהלים על-ידי אמריקאים. כדי "לחייב" שיתוף פעולה, נקבע כי ארה"ב תוכל לנכות 30% מכל תקבול ממקור אמריקאי שיועבר. כך, במחי חקיקה, הפכה ארה"ב את כל המוסדות הפיננסים בעולם ל"מלשינים" של אמריקה.

ישראל, ידידתה הגדולה של ארה"ב, נענתה וחתמה על הסכם ליישום החוק, ולפיו מצד אחד ישראל תעביר לרשויות בארה"ב מידע על חשבונות של אמריקאים בארץ, ואילו במקביל, ישראל תקבל מארה"ב מידע אודות חשבונות המנוהלים בארה"ב על-ידי ישראלים. כדי לוודא שההסכם אכן יוצא לפועל, ביולי 2016 אף חוקק תיקון לפקודת מס הכנסה המחיל על המוסדות הפיננסים את החובה החוקית להעביר את המידע הנדרש.

בינתיים באירופה אימץ ה-OECD סטנדרט דיווח דומה ל-FATCA, בכך שקבע תקן דיווח אחיד בין מדינות CRS - Common Reporting Standard. הסטנדרט שנקבע על-ידי ה-OECD מפרט כיצד ייאסף המידע שיועבר על-ידי מדינות ה-OECD לרשויות המס. ישראל צפויה לאמץ את ה-CRS לקראת סוף 2018 במסגרת הגל של השני של המדינות המאמצות תקן זה.

וכך, בתהליך מתמשך שהולך ונרקם לנגד עינינו, הבנקים, שעד לא מזמן היו למוסדות שומרי אמונים ללקוחותיהם, הפכו במרוצת השנים ל"שומרי הסף" של הרשויות שבמקום לשרת לקוחותיהם, משרתים את המחוקקים ואת רשויות המס.

כך תיזהרו בבואכם לבנק

אז מה עושים? קודם כל מגלים ערנות.

1. על תאגיד או יחיד המבקשים לפתוח חשבון בנק, לקחת בחשבון כי המידע שיגלו הינו שקוף לחלוטין - לא רק כלפי המוסד הפיננסי, אלא גם כלפי המדינה (או המדינות) שבה מתקיימת הפעילות העסקית. לכן, יש להיעזר בגורמים מקצועיים בשאלה "מהו המידע הנדרש לבנק ומהם הכלים שבאמצעותם ניתן יהיה לאמת את האינפורמציה שנמסרה", מבלי לחשוף סודות מסחריים ונתונים פיננסיים/מיסויים.

2. יש לדעת שהמידע שנמסר ישמש את רשויות המס בכל הליך משפטי ואף יכול להשליך בעתיד על חבויות המס ועל חובות הדיווח במדינה. לכן גם רצוי שתהיה התאמה בין המידע הגלוי לרשות המסים במסגרת הדיווחים השוטפים, למידע שנמסר לבנקים ושיגיע לרשויות המס - בארץ ובעולם.

3. בעת פתיחת חשבון בנק ישראלי או זר, על המוסד הפיננסי להעביר את הלקוח בהליך בשם KYC - Know Your Customer. במסגרת ההליך, יהיה על הלקוח ל"התפשט" מול הבנק, וזה יבצע בדיקה מעמיקה בה תיבדק זהותו ומיופי כוחו, מקורותיו הכספיים, יירשמו פרטי זהותם של נהנים ובעלי השליטה בתאגיד ויידרשו הסברים על מקור הכסף, לרבות האם שולמו המסים הנדרשים ועוד. במידה שיתגלה כי מקור הכסף אינו ברור, הבנק לא ייקח סיכון ויהיה רשאי לסרב לפתוח את החשבון.

לכן, מומלץ שלא לחתום על המסמכים של הבנק ללא בדיקה משפטית שתקבע אם קיימת חובת דיווח, אם קיימת חובה לחתום על הטפסים ומהן השלכות הטפסים, לרבות לעניין חובת ניכוי מס במקור והתאמתם של הצהרות להצהרות שכבר נמצאות ברשות רשויות המס.

*** הכותבת שימשה כנציבת מס הכנסה וכיום שותפה במשרד ירון אלדר-פלר שורץ ושות'; הכותב הינו שותף במשרד המתמחה במיסוי בינלאומי