100 ימי חסד?

אומרים שצריך לתת למנהל חדש או לתאגיד חדש את 100 ימי החסד שלהם, אבל דווקא לתאגיד השידור שהתחיל לפעול לפני חודשיים צריך לתת הרבה פחות, משום שהוא עצמו יצר, באופן יומרני, את הציפיות לגוף שידור "אחר", "נקי", שוחר דמוקרטיה וחופש ביטוי, שהכול יהיה בו אך ורק למען האינטרס הציבורי.

זאת ואף זאת, התאגיד קיבל קמפיין פרסומי חינם אין-כסף, שבראשו עומד ראש הממשלה בכבודו ובעצמו, בנימין נתניהו. אמנם קמפיין שלילי, אבל גם אזכורים שליליים ועוד מראש ממשלה היו קרש קפיצה לרייטינג הרבה יותר משופר מרשות השידור שנסגרה.

עכשיו, תארו לעצמכם מצב שבו אחת מהחברות הממשלתיות סובלת מהדברים הבאים שקרו בתאגיד השידור:

■ מערכת חדשה שאמורה הייתה להתחיל לפעול מראשית יציאתו של התאגיד לאוויר איננה עובדת. הסיבה: תקלה. המחיר באובדן הכנסות: 12 מיליון שקל.

■ חבר בוועדה למבנה החדש של רשות החברות מקבל, באמצעות חברה פרטית שלו (רם לנדס) הפקות ל-3 תוכניות מהתאגיד בהיקף נאה של 16.5 מיליון שקל.

■ יש עדויות לא מעטות לשבטיות, מקורביזם, מחובריזם, נפוטיזם וחבריזם שפושות בתאגיד בדיוק כמו ברשות השידור הישנה, וגרוע מכל: תלונות על גזעניזם (אמיר אבגי, למשל).

נניח שכל זה היה קורה בחברת החשמל או בחברת מקורות? מה היה קורה לתאגיד כזה מבחינה תקשורתית? היו בטוחים: התקשורת הייתה מתנפלת על התופעות האלה כמוצאת שלל רב, דואגת לנפח את זה בכותרות מפוצצות וקוראות לבדיקת המבקר באופן מיידי.

מדוע זה לא קרה? משום שהתאגיד הוא אתרוג תקשורתי. לא צריך לחשוף את המחלות שלו, הן הרי רק מחלות ילדות, רק מחלות הקמה, צריך לתת להם לא רק 100 ימי חסד, אלא שנה-שנתיים של חסד - ותראו איך הם עוקפים בקלילות את ערוץ 2 וערוץ 10.

ובכן, הרייטינג לא ממש השתפר בחודשיים שחלפו. איכות התוכניות, לדעת לא מעט אנשי מקצוע, לא השתפרה באופן יוצא דופן. אין לי בעיה לאכול את הכובע בעוד חצי שנה, אם הרייטינג יטפס בעקביות, אבל אני מסופק אם זה אי-פעם יקרה. להוציא 700 מיליון שקל על רייטינג רצפתי שמשרת את האינטרס הציבורי של קבוצה מורמת מעם - זה מוגזם.

לצד הפרטת חברות ממשלתיות בבורסה, ייטב אם הממשלה תחליט להוציא לפועל תוכנית להפרטה בחלקים של תאגיד כאן לשחקנים חדשים, לא רק כדי לגוון את השיח התקשורתי - אלא גם כדי לחסוך סכום לא מבוטל שיכול להגיע לשירותים חברתיים נחוצים.