מיליארדי שקלים מחכים לכחלון

 כחלון

1. אי אז בשלהי 2014 התקבלה עוד החלטת ממשלה, אחת מני רבות, שעדיין מחכה לביצוע. זו כמובן לא ההחלטה הראשונה והאחרונה שהתקבלה וכנראה לא תבוצע לעולם, אבל זו בהחלט אחת ההחלטות שאי-ביצועה עולה כסף רב כל כך; כסף שיכול היה להגיע לתקציב המדינה ולסתום כמה בורות. כמה כסף? מיליארדי שקלים לפחות, אפשר אפילו שיותר מ-10 ואף 15 מיליארד שקל. וזה כסף, עד כמה שהדבר נשמע מוזר, שאפשר יחסית בקלות לאסוף מן הרצפה.

במה מדובר? החלטת הממשלה דיברה על הנפקות בבורסה של חברות ממשלתיות, כך שהמדינה תישאר בעלת השליטה בהן. כלומר, מכירה של בין 25% ל-49% ממניות כמה חברות ממשלתיות בבורסה, כשהשליטה עדיין נשארת ממשלתית. החלטת הממשלה דיברה על חברת החשמל, התעשייה האווירית, רפאל, מקורות, חברת הדואר ונתיבי הגז הטבעי ועוד כמה חברות כמו נמל אשדוד - כולן היו אמורות להניב למדינה 15 מיליארד שקל בשלוש שנים. אפילו שקל לא נכנס מההחלטות היפות הללו. כולן נשארו על הנייר.

2. מה התשובה לאפס שקלים? איש לא נכנס בשערי הבורסה הישראלית? הסחורה לא מספיק אטרקטיבית? העובדים עושים בעיות? ההנהלות עושות בעיות? הכול תירוצים. הבורסה דווקא קמה לתחייה, החברות הממשלתיות, אף שחלקן לא יעילות, דווקא מציגות שיפור במדדים התפעוליים המצרפיים, והעובדים? עם קצת רצון טוב משני הצדדים - המעסיק (המדינה) וההסתדרות - אפשר לפתור גם את הסוגיה הזאת. אז מה הבעיה? הבעיה היא ביצוע. כשאורי יוגב, ראש רשות החברות הממשלתיות, מנהל קרב הישרדות ארוך מול שר האוצר (עכשיו כבר בוחרים לו מחליף), כשיש התעסקות חשובה אבל יותר מדי אובססיבית בנבחרת הדירקטורים, אין זמן להוציא את נבחרת החברות הממשלתיות לבורסה.

3. להנפקת מניות מיעוט של חברות ממשלתיות יש הרבה יתרונות:

■ זו לא ממש הפרטה, ובטח לא לאיזה בעל הון.

■ חברות תשתיות או ביטחוניות עדיין נותרות בידי הממשלה - היא לא מאבדת את השליטה בהן.

■ הנפקה היא גיוס הון וגיוס הון הוא יכולת מימון - מימון שעלול בהרבה מקרים ליפול על תקציב המדינה.

■ התמורה זורמת לקופת המדינה ויכולה לשמש למגוון יעדים כמו צמצום הגירעון או שירותים ציבוריים וחברתיים.

■ אחרי תקופה ארוכה של התייבשות, הבורסה הישראלית נכנסה לתלם ויש בה חגיגה לא קטנה של הנפקות אקוויטי ורעב לקבל עוד מניות. לכן צריך להכות בברזל בעודו חם.

■ הנפקה בבורסה פירושה שקיפות, שקיפות פירושה רמת חשיפה וגילוי גבוהים ובהכרח גם רמת ממשל תאגידי יחסית גבוהה (נפילות תמיד יהיו). שקיפות עשויה גם לשפר את ההתנהלות של החברות.

■ בעיית העובדים. אני לא חושב שהבעיה כזו גדולה שאי אפשר לפתור אותה. מקובל לשריין לעובדים מניות, השאלה היא רק כמה. בכל מקרה, לא צריך לקנות את הכותרות הפופוליסטיות על כניעה לעובדים. לא לסחטנות, אבל בהחלט כן לשיתוף עובדים מידתי. זה לא רק טוב לעובדים, זה גם טוב לחברות עצמן, במיוחד אם יש ערך נזיל למניות הללו. העובדים מצדם חייבים להבין שיחסי עבודה תקינים הם מפתח להצלחת החברה וגורם חשוב בהשבחתה.

4. אחת האפשרויות להפוך את ההנפקות לאטרקטיביות היא הפצת המניות לציבור במחיר הנמוך ממחיר הצפוי להנפקה בתוך הגבלת המניות שכל משתתף יכול לקנות (זה קרה באחד הבנקים הממשלתיים באוסטרליה). במצב כזה, משקי הבית נהנים מיד מהערך הגלום בהפרש שבין המחיר הנמוך למחיר השוק ובהמשך גם אפשר לשחרר את כל המניות לשוק.

5. מנהל רשות החברות הממשלתיות הנבחר אמור להיכנס מתישהו לתפקידו. לבוס שלו, משה כחלון, יש אפשרות לאסוף 15 מיליארד שקל לפחות בתוך שלוש שנים מהרצפה. הם מחכים לו שם בקוצר רוח, הוא רק צריך להוציא את התוכנית לפועל. מהי התוכנית? הנה היא בפרוטרוט:

■ לכל חברה יש הרי מערך חשבונאי וחלקן כבר מדווחות כמו חברות בורסאיות בגלל שהן גייסו באג"ח (כמו חברת החשמל, הרכבת והתעשייה האווירית). לכן, רואי החשבון ועורכי הדין יעבדו יומם ולילה כדי להכין תשקיף לצורך הנפקה.

■ אין צורך לחכות ל"שינויים מבניים", "רפורמות" ושאר סיסמאות, כי אותן "רפורמות" ואותם "שינוים מבניים" כבר מחכים לכמה חברות שנים רבות אם לא יותר מכך, ושום דבר לא זז.

■ חתימה עם הוועדים להקצאת מניות סבירה לעובדים כדי לשמור על שקט תעשייתי. כך הם יהיו שותפים ויהיה להם אינטרס מובהק בהצלחת ההנפקה.

■ לכנס את כל הנוגעים בדבר במשרד המשפטים משרד האוצר, רשות ני"ע והרשות לחברות הממשלתיות כדי לבחון אם נדרשים תיקוני חקיקה לחוקים הקיימים (כמו חוק החברות הממשלתיות).

■ לסמן את החברות שהמדינה חייבת להחזיק בשליטתה ושהחזקותיה לא יפחתו מ-51% (כמו רפאל למשל ועוד). בשאר החברות אפשר להגיע בשלבים להנפקות 100% מהמניות. לא צריך להיבהל מזה, כי פיזור המניות ימנע מצב נמכר גרעין שליטה לבעל הון (בין אם ממונף ובין אם לאו).

■ זהו, פחות או יותר, יוצאים לדרך.

אגב, זו, בתמצית, הייתה ה"תוכנית הרב-שנתית לביצוע הנפקת מיעוט של חברות ממשלתיות", החלטה מספר 2013, שהתקבלה ב-19 לאוקטובר 2014, בממשלת נתניהו הקודמת.

כלומר, צריך רק לבצעה כמה שיותר מהר שניתן ולאסוף מהרצפה 15 מיליארד שקל. כחלון, שמוכיח שהוא איש ביצוע ולא רק איש של דיבורים, הוא בהחלט האיש המתאים לכך.

eli@globes.co.il

 כחלון