היועץ המשפטי לממשלה, ד"ר אביחי מנדלבליט, התייחס אתמול (א') להפגנות ליד ביתו, ובעיקר לשלט בהפגנה האחרונה שבו נאמר כי "ביבי אשם עד שתוכח חפותו". על כך אמר היועץ כי "אף אדם איננו חסין מחקירה, גם אם הוא ראש ממשלה. אולם לכל נחקר יש זכות להליך הוגן, גם אם הנחקר הוא שר או אפילו ראש ממשלה".
דברים יפים, אבל לחלוטין לא מיצגים את המציאות. מה זה הליך הוגן? והאם כל אדם באמת מקבל אותו? על כך למנדלבליט ולפרקליטות אין תשובה טובה, אם בכלל.
מהו "הוגן"?
האם לסחוב תיק במשך חודשים ושנים, גם לאחר שהחקירות בו כבר הסתיימו - זה הליך הוגן? מה שמעורר שאלה אחרת - הוגן כלפי מי? כלפי ראש הממשלה, או כלפי האינטרס הציבורי?
נעזוב רגע את החקירות הנערכות בחודשים האחרונים בתיקי נתניהו השונים. מה עם תיק המעונות? המשטרה הודיעה כבר לפני יותר משנה כי החקירות בתיק זה הסתיימו. כל מה שדרוש זו החלטה הוגנת של היועץ המשפטי. והיועץ אינו מחליט. כבר למעלה משנה, כאמור!
אני בטוח שנתניהו חושב שזה מאוד הוגן מצדו של מנדלבליט. אבל תפקידו של מנדלבליט הוא להיות הוגן כלפי החוק והציבור - לא כלפי נתניהו. כלומר, הדברים של מנדלבליט אינם יותר מסיסמאות ריקות ממעש.
הכי קל זה לדבר. ועוד יותר פשוט לדבר בסיסמאות שאינן מגובות במעשים והוכחות. מנדלבליט, וכמוהו פרקליט המדינה שי ניצן, מרבים לאחרונה להשתמש במכתמים כאלה בכל כינוס וראיון: "כולם שווים בפני החוק; לא ניכנע ללחצים; לא נוותר על המקצועיות שלנו". כאילו שזה מה שאנחנו רוצים מהם. אנחנו מצפים למעשים, וכאלה אין מספיק. הדיבורים נשארים לעתים יתומים מביצוע. לפחות כאשר מדובר באנשים פוליטיים בכירים, ובראשם ראש הממשלה (ורעייתו).
לא הוכחה חפותו
באמת לא יפה לומר שאדם אשם כל עוד לא הוכחה חפותו. אבל מי גרם לאנשים לומר זאת, אם לא אתה, מנדלבליט, וגם אתה, ניצן. לא הוגן לומר לומר שנתניהו אשם בתיקים שבהם הוא מעורב, מבלי שהורשע. אבל כאשר גוררים את התיקים והחקירות חודשים ושנים, וכאשר ברור בעליל שאין לכך הצדקה, מה יחשבו אנשים? שיש דברים בגו, כלומר בתיקים.
ובמצב כזה מה רוצים אנשים? שהיועץ והפרקליט הממונים על ביצוע החוק יאזרו אומץ ויזכרו שהם משרתים של הציבור, לא של נבחרי הציבור. ואם היועץ והפרקליט עושים הכל כדי לא להגיע לבית המשפט - אז כן, כך נוצר החשש שנתניהו אשם. וכל עוד מנדלבליט מתמהמה להחליט, לא נוכל לדעת אחרת.
כתבות
ני"ע
