איש הדלתות המסתובבות

"אבי גבאי, חיבוקי חביב שמראה פניו התמים והתמה מסתיר איש עסקים ממולח ומפולפל, יודע שתומכיו מסוכנים לאין שיעור מיריביו... לו אהוד ברק היה מדבר איתכם בגילוי לב, היא אומר בערך כך: 'גבאי חסר כל ניסיון. הוא בתול מדינית ופוליטית כמו שחקן בסרט אסקימו-לימון... לגבאי, להבדיל מעמנואל מקרון הצרפתי, היה מידע פנים על שלד בורסאי הנקרא מחנה ציוני ויחד עם תומכיו העשירים הוא הלך עליו... אם גבאי ייבחר, הוא עלול או עשוי להוריד את מפלגת העבודה לרצפה, להאיץ את פירוקה, חבריה ומצביעיה יתפזרו בין השמאל למרכז. זה טוב? זה רע? יקרא הציבור וישפוט"

(אמנון אברמוביץ', במאמר ל"ידיעות אחרונות" ביום ראשון השבוע)

1.

מי שחושב שבחירתו של אבי גבאי לראשות העבודה היא יום חג לדמוקרטיה, יום חג של חדש מול ישן, של פנים רעננות מול פנים ותיקות וממסדיות - משלה את עצמו. נהפוך הוא. בחירתו של גבאי היא שיבוש של הדמוקרטיה, שיבוש שיכול כנראה להתרחש רק בשלד בורסאי כמו המחנה הציוני, כפי שכינה זאת אברמוביץ' בשנינות האופיינות לו, עם עשרות אלפי מתפקדים בלבד ועם תומכים עשירים כפי שהיו לגבאי.

אין ספק, בפרס אחד גבאי יכול לזכות: פרס השיווק והמיתוג של השנה. הוא, יועציו ותומכיו הצליחו למתג איש חסר ניסיון לחלוטין, איש שהציבור אינו יודע עליו דבר, איש שבילה חודשים ספורים כשר, כאלטרנטיבה לבנימין נתניהו, כמועמד לגיטימי לראשות הממשלה. אבל הפרס הזה לא היה מגיע להם ללא ההתגייסות הטוטאלית (אברמוביץ' היה הקול היחיד באפלה ובערפול) של התקשורת, של אותה קליקה תקשורתית שהפכה את גבאי למשיח החדש וסיפקה לו ראיונות מחניפים, מאמרים נוטפי דבש על מעלותיו (אין הרי חסרונות, כי איש לא חיפש אותם), בלי שום שאלות מטרידות או קשות.

העובדה שהתקשורת הפכה למקדמת המכירות של גבאי היא אנטי-דמוקרטית ואנטי-עיתונאית. במקום חגיגה, היום הזה צריך להפחיד אותנו כי הוא ממחיש לנו כיצד קומץ ש ל עיתונאים יכול להחליט על גיבור פוליטי חדש, לשווק אותו כמושיע מכל בעיות מדינת ישראל, לנצל את הכוח התקשורתי שבידיהם כדי לקדם אותו ולפעול למעשה ללא ליאות לבחירתו, ובתוך כך לכופף את כללי הדמוקרטיה והעיתונות.

2.

גבאי הבין את כללי המשחק התקשורתיים מהר מאוד, הוא הרי איש עסקים ממולח. הוא הבין שאם הוא יתנהג כפי שמצפה ממנו הקליקה התקשורתית, היא תעטוף אותו בצמר גפן מתוק. הצעד הראשון היה להתנגד למתווה הגז בכובעו כשר להגנת הסביבה מטעם מפלגת "כולנו", לרמוז על שחיתות בלי כל הוכחה, ואז להתפטר ברעש גדול, במסיבת עיתונאים רבת ססמאות.

התגמול לא בושש לבוא: אוסף של מאמרים על אומץ לבו, יושרתו וערכיו הנעלים. אלא שחל שיבוש רציני בכל הסיפור המתקתק הזה: יושרה, אומץ לב וערכים - כל אלה רחוקים מהאמת. והאמת נחשפה במאמרו של אברמוביץ', יממה לפני הבחירות שבהן ניצח גבאי. אברמוביץ' כתב שהשבוע סיפרה לו חברת כנסת מ"כולנו" כיצד שכנע אותה גבאי ולחץ עליה לתמוך במתווה הגז, ולא רק אותה שכנע. "את חייבת להצביע בעד, אמר, אחרת הממשלה תיפול!".

אברמוביץ' כתב בהמשך שאילו היה כחלון חורג מנימוסיו הטובים ומאדיבותו ומתיר לעצמו קצת לפתוח, הייתה בכך תרומה למפלגת העבודה ולהגנת הסביבה. ואכן כך: בטנו של כחלון מתפוצצת מהתנהלותו של גבאי, מתקיעת הסכין בגבו, אבל לפחות כלפי חוץ שר האוצר מעדיף לשמור הכול בחללי בטנו ובמסדרונות מוחו.

 אבי גבאי / איור: גיל ג'יבלי

3.

אחת ממקדמות המכירות הבולטות של גבאי הייתה אילנה דיין. יומיים לפני הכרזתו על הצטרפותו למפלגת העבודה היא העניקה לו במה סופר-מפרגנת בתוכנית "עובדה". כתבתי אז שגבאי הפיל את דיין בפח, אבל קוראים רבים העירו לי אז שלא כך הוא: דיין התמסרה לגבאי מרצונה, והם צודקים. במקום תוכנית תחקירים, "עובדה" של דיין הפכה למשרד יחסי הציבור של גבאי. שום שאלה קשה, שום תהייה, שום ניסיון לתהות על קנקנו של האיש. שום ניסיון לעמת אותו עם עובדות.

4.

אני חוזר פה על תמצית התהיות שהעליתי אז בנוגע לגבאי ואיש לא טרח לבדוק או לשאול. גבאי ניהל במשך יותר משש שנים את מכונת המזומנים שנקראת הפעילות הנייחת של בזק, מהגדולות והמשומנות שצמחו פה, שחולשת על נתחי שוק שנעים שבין 50% ל-70% בתשתיות האינטרנט, בטלפוניה הנייחת ובשוק העסקי. היא מייצרת וייצרה בתקופתו תזרים מזומנים של יותר מ-2 מיליארד שקל בשנה ומרוויחה יותר מ-1.3 מיליארד שקל בשנה.

הרווחיות של בזק היא לא ממש בזכותו של גבאי (אף שהוא שיווק את עצמו בהצלחה רבה כמצליחן) או בזכות יכולת הניהול הפנומנלית שלו, אלא בעיקר בזכות היכולת המונופוליסטית של בזק בתוספת תהליכי ייעול שהנהיג עם ועד עובדים מאוד נוח. לכן גבאי, שמדבר גבוהה-גבוהה על יוקר המחיה, היה בעצמו חלק פעיל בהיווצרותו. את דיין ואת האחרים ששיווקו את גבאי זה לא ממש הטריד.

5.

גבאי צבר בבזק כ-60 מיליון שקל בעלויות שכר ב-6 שנות עבודה. כאמור, הוא לא הרוויח את זה בזכות יכולות ניהול יוצאות דופן, אלא בעיקר משום שכמנכ"ל בזק, והוא אומר את זה בשיחות סגורות - לא בפריים טיים בטלוויזיה - הוא ידע "לסדר" את הרגולציה. ולמה הוא ידע היטב איך לסדר את הרגולציה? כי דיין ושאר משווקיו של גבאי לא טרחו לספר את סיפורו במלואו: גבאי עשה את כל הקריירה שלו בחממות - חממות פרטיות וגם חממות ממשלתיות.

הוא החל את דרכו המקצועית באגף התקציבים כרפרנט לענייני תקשורת ומשם עבר ל... בזק, כמובן, שעליה פיקח במשרד האוצר. כבר בגיל צעיר מאוד עבר גבאי לשמש כעוזרו של מנכ"ל בזק הממשלתית דאז, עמי אראל, שהוא עצמו רב-אמן בפוליטיקה ארגונית - ומשם ידע לטפס במעלה סולמות הניהול עד ל"פסגה" כמנכ"ל בזק.

כל הסיפור הזה על הדלתות המסתובבות של גבאי, על החממות שבהן חנה, לא סופר. מה שסופר הוא שגבאי הוא מצליחן. איפה הוא הצליח? בשוק תחרותי? ממש לא. בחממות מונופוליסטיות תוך כדי "סידור" כללי הרגולציה שהיטיב להכיר. מה עוד לא סופר? שכדי "לסדר" את הרגולציה העסיק גבאי לאורך תקופה ארוכה את הלוביסט ישראל יהושע, אחד החשודים בפרשת "ישראל ביתנו" שבחשבונו נמצאו וחולטו כ-13 מיליון שקל. גבאי מכיר היטב את יהושע, כי הוא עשה לובינג (כלומר, "סידור" הרגולציה) לבזק בתקופת ניהולו, ויהושע היה מהלוביסטים היותר מקושרים, מי שידע ללחוש על אוזניהם של שרים, ובהם כנראה שרי התקשורת ומקבלי ההחלטות במשרד.

6.

אבל השיא של גבאי בשיתוף עם אילנה דיין הגיע ב"עובדה", כשגבאי ה"ערכי" העיף באוויר האשמות מופרכות לחלוטין, בלי שדיין בכלל ניסתה להתעמת איתו. גבאי אמר באותו ראיון שנגידת בנק ישראל, קרנית פלוג, סגרה עם נתניהו דיל: תמיכתה במתווה הגז תמורת תמיכתו במאבקה נגד הרפורמות בבנקים של כחלון.

זהו שקר גס מאוד, ועמירם ברקת, פרשן "גלובס", כתב זאת במפורש מיד לאחר שידור התוכנית. עמדת בנק ישראל נקבעה על ידי כלכלני חטיבת המחקר ולא על בסיס דעתה האישית של פלוג. בשיחות פרטיות שניהלה פלוג, עוד לפני המתווה, היא השמיעה דעות ברוח דומה מאוד לזו של עמדת הבנק הרשמית. הפצת האשמות כה מופרכות בתוכנית כה מרכזית, בלי תגובה ובלי עימות, איננה דמוקרטית והיא מעשה אנטי-עיתונאי מהמדרגה הראשונה. לשיטתו של גבאי והמחנה התקשורתי ששיווק אותו, כל דעה אחרת משלהם נגועה בשחיתות וכמובן לא לגיטימית . העובדה היא שמתווה הגז יצא לדרך למרות האשמותיו של גבאי. זה רק מראה איך המחנה של גבאי עובד, כפי שברקת כתב: בדרך לקידום האג'נדה שלהם, בדרך לשיווק עצמם כנקיי כפיים, כערכיים ואמיצים, הם דורסים ערכים דמוקרטיים בסיסיים.

7.

גבאי והמעטפת התקשורתית שלו הצליחו עם השלד הבורסאי שנקרא מפלגת העבודה. ספק אם זה יצליח לו עם חברה קצת יותר מוצלחת שנקראת מדינת ישראל בע"מ. קהל הבוחרים של מפלגת העבודה איננו הקהל הרחב של מדינת ישראל. בפראפרזה על דבריו של אברהם לינקולן: אפשר ל"סדר" חלק מהאנשים כל הזמן, אפשר "לסדר" את כל האנשים חלק מהזמן, אבל אי-אפשר "לסדר" את כל האנשים כל הזמן.

eli@globes.co.il