חבילות הכסף הכבד

1. אחרי שיסתיימו החקירות, כשכל השמות ייחשפו, כשהחוקרים כבר טיפסו במעלה ההיררכיה, נגעו ואולי גם פגעו בקודקודים, כשכתבי האישום יוגשו, ככל שיוגשו - נישאר עם בור ענק, אפל, שאף אחד לא רוצה לגעת בו.

בעדינות קוראים לזה: בכירים לשעבר במערכת הביטחונית, שגוזרים קופונים נאים על עסקאות נשק. ובמציאות זה: חבילות הכסף הכבד, המוכר כ"דמי ייעוץ", "שכר-טרחה", "ייצוג", "שיווק" וכדומה, המתגלגל מכיס הציבור לכיס כמה "מתווכים", יוצאי מערכות הביטחון שמייצגים צד מקומי או צד זר - בעצימת עין של בכירי מערכת בפועל, המצפים למצוא עצמם בצד ממול, מיד אחרי שייפרדו מהמדים או מהחליפה.

2. בעסקאות רכישת נשק - הצבא ובכירי חילותיו הם המגדירים את הצרכים, מאפיינים את הכלים, מחליטים כמה צריך - ובפועל בוחרים את הכלים. את המשא-ומתן עם הספק, החלטה על אופי המכרז או ללא מכרז, תנאי התשלום ועוד - מבצעים בכירי משרד הביטחון. אין לדעת איפה מתחיל ונגמר צה"ל ואיפה מתחיל ונגמר משרד הביטחון. המציאות היא גם חיים בסימביוזה וגם סוג של ערפול וסודיות.

בעיקרון, מדובר בעסקאות בין ממשלות, G-G. הצבא מסמן צרכים, ראש הממשלה, שר ביטחון, מנכ"ליהם וכפופיהם בונים את תשתית הקשרים המדיניים; הדיפלומטיים את הקשרים האישיים. אבל המשא-ומתן עצמו מתקיים ומנוהל על-ידי "עובדי מדינה", פקידים בכירים, "משרתי ציבור". אלה מקבלים משכורת מהציבור וחייבים רק לו, אך רק לציבור! החובה שלהם היא לשקול שיקולי עלות תועלת, מקצועיים, ביטחוניים וגם מדיניים. רק זה.

3. במקרה הנוכחי של מערבולת הסחף והצוללות נשאלות שאלות: אם הכול נעשה מול ראשי הממשלות, הישראלי והקנצלרית, שאף החליטה על מענק כבד; אם הובילו את זה הפקידים הבכירים במשרד ראש הממשלה, במשרד הביטחון, בצבא ובמועצה לביטחון לאומי - למה בדיוק צריך היה את מיקי גנור, הנציג של טיסנקרופ בישראל, שנעצר אתמול, ואת הקשרים הסמיכים של עורך הדין שלו, דוד שמרון? ובמקביל - מי היה צריך ולמה את שייקה ברקת, הנציג הקודם והוותיק מאוד של טיסנקרופ?

למה הם נדרשו, על-ידי טיסנקרופ, להסתובב במסדרונות השלטון בישראל? על מה בדיוק הם קיבלו כל השנים עמלות, או דמי תיווך, או מחיר נציגות של 1.5%-1% (לברקת) ו-5%-2.5% לגנור, מעיסקאות השוות מיליארדים?

אגב: גנור היה קצין בכיר בחיל הים; שמרון הוא עורך דין וקרוב משפחה של נתניהו; ברקת היה קצין בכיר בחיל האוויר; אבריאל בר-יוסף מהמל"ל היה תת-אלוף בחיל הים; אליעזר מרום היה אלוף ומפקד חיל הים.

4. במילים אחרות: למה בעולם בו אנשי צה"ל ומשרד הביטחון - מקבלי השכר וההגנה מהציבור - מנהלים את הבחירה, החוזים והתנאים - נזקקים זרים להפעיל מתווכים?

על ברקת, המכונה "מר צוללות", אמר שגריר ישראל לשעבר בגרמניה, בראיון ל"מקור", ערוץ 10, 28.2.17, כי "היה מוברג היטב". ברקת אמר על מנכ"ל המספנה הגרמנית: "אני גידלתי אותו", "הוא חבר טוב שלי". והמנכ"ל עצמו אמר על ברקת: "הוא אחד משלנו". אז איך בדיוק, ולאיזה צורך, נבנית הפמיליאריות הזו? מדוע ספק זר, שקיבל הוראה מממשלתו לייצר צוללות, מרגיש חייב להחזיק סוכן משלו בישראל ולשלם לו עשרות מיליוני דולרים?

5. אם החובה של משרתי הציבור הבכירים היא לשמור על החוק, טובת וקופת הציבור, הרי בהחלט אסור להם לשמש משרת אישי או זרוע ביצוע לאינטרסים של זה או של אחר. לא של שרי ביטחון, לא של ראשי ממשלה. של אף אחד. שהרי בעבור האובייקטיביות הציבורית, העמידה על העיקרון - הם מקבלים את כל ההגנות האפשריות.

אז איך קורה שמגיע עורך דין, שפניו ושמו מוכרים כמי שקרוב מאוד לראש הממשלה (לא חשוב אם בידיעתו או לא), ואיכשהו מחליטים בכירי משרד הביטחון, למשל המנכ"ל דאז, דן הראל, והיועץ המשפטי דאז, אחז בן-ארי - לבטל את המכרז על הצוללות? מה, מספיק שמישהו יגיד "ביבי" כדי שיהפכו את דעתם? בשביל זה הם שם?

6. 2012. אהוד ברק, שר ביטחון; אודי שני מנכ"ל; אחז בן-ארי, יועץ משפטי. מוגשת הצעת חוק לתיקון "חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים", בפרק "חוק הסוכנים" משנת 1976, שחייב נציגי חברות נשק זרות לקבל אישור מנכ"ל המשרד על כל קבלת עמלה. משרד הביטחון מבקש לבטל את הסעיף. למה? כי "החיסכון האפסי בקיצוץ העמלות אינו מצדיק את המנגנון הביורוקרטי הכרוך", אמרו אז ראשי הביטחון.

7 ביולי 2014, שר הביטחון, משה (בוגי) יעלון; מנכ"ל הביטחון, דן הראל. ביטול חוק הסוכנים עובר בכנסת, בקריאה שנייה ושלישית. נימוק רשמי ביטחוני הפעם: "כי זה לא חוקתי"...

7. מאז, מנכ"ל המשרד כבר לא יודע כלום על עמלות סוכנים באופן רשמי וחוקי. הטיעון הרשמי: "משרד הביטחון אינו רוכש אמצעי לחימה בסיוע סוכנים ומתווכים, אלא מבצע רכש ישירות מיצרנים בארץ ובעולם. ברכש הצוללות וספינות המגן, משרד הביטחון לא העסיק סוכנים או מתווכים. משכך, משרד הביטחון לא שילם עמלה בעסקאות אלה ו/או בעסקאות אחרות".

אז מי משלם לסוכנים, מתווכים, נציגים, מאכערים (כמו גנור וברקת, במקרה הנוכחי)? החברות הזרות עצמן. רק שהמציאות היא שהכסף מגיע מהעסקה עצמה, ממחיר התשלום שישראל משלמת. אבל משרד הביטחון הרי ביקש וקיבל סמכות לא לדעת ולא להתערב.

8. 29.1.17. החשבת הכללית מיכל עבאדי-בויאנג'ו במסיבת עיתונאים לפרישתה. פרשת הצוללות הגרמניות כבר ברקע. מספרת שבאיזשהו שלב פנה אליה משרד הביטחון ושאל, בעניינה של עסקת נשק גדולה (לא סיפרה איזו), אם יש מקום לשלם דמי תיווך. "התשובה שלי הייתה חד-משמעית - לא. אמרתי לאנשי משרד הביטחון כי בעסקת G-G לא צריך לשלם דמי תיווך, גם אם הספק משלם דמי תיווך". ואז הוסיפה: "ביררתי, ובמשרד הביטחון נעשית כעת עבודה יסודית על כל נושא ה-G-G כדי לקבוע מסמרות".

שר הביטחון אז ועכשיו הוא אביגדור ליברמן, מנכ"ל המשרד אז ועכשיו הוא אודי אדם. אבל - אף אחד לא יודע על העבודה הזו. נעלמה, התפוגגה... אולי אף אחד לא רוצה "לקבוע מסמרות"?