"המאבק בין מדינות לתאגידים כמו גוגל ופייסבוק מגיע לשיא"

כוח האנושי - היכולת לעשות מניפולציות ולשלוט באופן עקיף בתודעת ההמונים - היה מאז ומתמיד מרכיב מרכזי בהנעת גלגלי ההיסטוריה. הכוח, כמו המידע, לא היה נחלת הכלל אלא מנת חלקם של מעטים בעלי מעמד או כסף. העידן הדיגיטלי ופלישת הרשתות החברתיות לחיינו אמורים היו להפוך את הידע והמידע לגלויים יותר. הרשת אמורה הייתה להיות שובר השוויון שלוקח את הכוח מידי המיעוט ומחזיר אותו לידי הציבור. היכולת לשתף ולהגיב מהר אמורה הייתה להיות הנשק של הקהל הרחב, ההזדמנות שלו להשפיע ולשנות. מהפכות קרו תודות לרשת, תאגידים התקפלו, פוליטיקאים נאלצו לדבר.

ואכן, על פניו יש היום לציבור יותר כוח. בהקשת מקלדת או בלחיצה על כפתור השיתוף אנחנו לכאורה מקבלים לידינו את הכוח שפעם היו שמור רק לאותם מתי מעט. המידע שנפרש בפנינו הוא עצום. אבל מה באמת יודע האדם הרגיל על הכוחות שמניעים את חייו היום? והאם הידע שממלא את חיינו הוא אכן אובייקטיבי כמו שאנחנו רוצים לחשוב, או שרובנו עדיין מונעים בסבך מניפולציות שבמידה מסוימת מסוכנות יותר מהעידן שבו ידענו שאנחנו לא יודעים? של מי הכוח באמת, ומה זה בכלל כוח?

אף שהכוח הוא אלמנט משמעותי בחיינו, ישנם מעט מאוד מדענים בעולם שחוקרים אותו באופן מסודר. אחת מהם היא פרופ' קרין נהון, שחוקרת הרבה שנים את הכוח, החיבור שלו עם טכנולוגיה והוויראליות ברשת.

"כשחושבים על כוח מיד חושבים על דבר שלילי, אבל אין יחסים בין אנשים ללא כוח", אומרת נהון. "ברגע שיש יותר מאדם אחד נוצרים יחסי כוח, גם חיוביים, למשל כוח שעובד על ידי אמון כמו עם מחנך. כשאומרים כוח בקונוטציה תקשורתית, זה נשמע כאילו מישהו מגיע עם אקדח ומאיים. אבל רוב סוגי הכוח המתוחכמים הם כאלה שלא רואים, שנעשים מאחורי הקלעים, בצורה רכה, באופן שלא יודעים לשים עליהם את האצבע.

"הרבה שנים אנשים אמרו, 'בטכנולוגיה אין בכלל פוליטיקה או כוח', 'טכנולוגיה זה דבר ניטרלי'. אבל היה לי ברור שעצם זה שהאדם יצר את הטכנולוגיה בדמותו ובצלמו עם ערכים מסוימים, הופך גם את הטכנולוגיה לבעלת ערכים מסוימים. האינטרנט נוצר כרעיון להעצים את המשתמשים, לתת להם כוח על חשבון הגופים הגדולים והריכוזיים - מה שהיום לא קורה, כי קורה תהליך הפוך למרות שהרבה אנשים משתמשים ברשתות החברתיות.

"בעידן האינטרנט אנחנו כאילו יכולים לראות את הכול. אדם יכול לבחור את המידע שלו בעצמו ומה הוא רואה. אבל כשמסתכלים על המספרים, מגלים שאנחנו נוטים להתרכז במנוע אחד לחיפוש ובפלטפורמה או שתיים לצריכת החדשות שלנו. אז נכון שפוטנציאלית יש אין-סוף מידע, אבל פרקטית האדם מתמקד במספר מצומצם של ספקי תוכן וטכנולוגיה, מה שנותן להם הרבה מאוד כוח ומאפשר להם להטות את צורת החשיבה שלנו, להשפיע על ההחלטות שלנו, לשנות העדפות ולקבוע את סדר היום".

"שינוי התודעה מתחיל ב'חתולים ופסנתרים'"

נהון היא ההפך הגמור מהאסוציאציה שעולה כשחושבים על המונח "כוח". היא רהוטה, זורמת, אינטליגנטית, ואין בה ולו קורטוב מההתנשאות שניתן היה לצפות שתהיה באשת אקדמיה שניפצה כמה תקרות זכוכית. בתוך שניות היא יוצרת תקשורת בלתי אמצעית, מדברת בפתיחות, ועדיין יש בה עוצמה ונחישות שאי אפשר לטעות בהן.

אנחנו נפגשות בבית קפה קרוב לשכונה שבה היא מתגוררת בגבעתיים, ובלי להתכוון אני מקבלת תצוגת תכלית לגבי האופן שבו כוח יכול להיות מופעל בלי שמי שהכוח מופעל עליו מרגיש בכך. נהון מזמינה לעצמה כוס מיץ תפוזים גדולה ומוזגת לי חצי כוס - ואני שותה לצד הקפה המסורתי שלי. מהר מאוד הופכת כוס המיץ לאמצעי המחשה.

"כוח", מסבירה נהון, "זה לגרום לך לשתות מיץ תפוזים במקום קפה. במקרה הזה הצלחתי באופן פיזי - שפכתי מיץ לכוס, נתתי לך, ושתית. לא התכוונת לשתות, אבל שתית בכל זאת. הפעלתי עליך כוח, אבל לא במובן שאת חושבת עליו. גרמתי לך לשנות את ההתנהגות שלך - וזה בדיוק כוח. היכולת לשנות התנהגות והחלטות של האחר, בניגוד למה שהוא רוצה או התכוון. הממד השני של כוח זה היכולת לקבוע את סדר היום. מי שקובע את סדר היום לא בהכרח חייב לשנות את ההתנהגות של האחר. למשל, אם הייתי אומרת לך שבבית הקפה הזה אין כלל קפה, רק מיץ תפוזים, בכלל לא הייתי צריכה להציע לך לשתות מיץ תפוזים. בעסקים למשל זה מאוד קריטי, כי מי שקובע את האג'נדה וסדר היום קובע גם מה מחוץ לו. אם סדר היום זה נושאים שקשורים לאיראן, אז מחוץ לו יש נושאים שקשורים לשסעים בחברה הישראלית.

"הממד השלישי והכי קריטי בבניית כוח זה היכולת לשנות את התודעה, הערכים הבסיסיים והנורמות. זה קשה יותר ולוקח הרבה זמן. אינדוקטרינציות במדינות טוטאליטריות הצליחו לעשות את זה כל כך טוב לנתינים, עד שכבר לא היה צריך לשנות סדר יום או לשנות החלטות.

"הממד של שינוי התנהגותי הוא מתעתע, כי אם התרגלת להזמין כל יום מיץ תפוזים, תהיה נקודה שבה כבר תזמיני מיץ תפוזים כי זה מה שאת אוהבת. אבל מה הנקודה שבה התודעה התעצבה באופן שבו את יודעת שאת רוצה רק מיץ תפוזים? ואני בכוונה נותנת דוגמה של מעשה מטומטם כזה, כי שינוי התודעה בעולם מתחיל ב'חתולים ופסנתרים' שמראים לנו בצורה ויראלית מהבוקר עד הלילה ומטמטמים לנו את המוח, ונגמר בדברים חשובים כמו את מי צריך לבחור בבחירות, מי נחשב עוכר ישראל ומי אוהב ישראל, מה בנורמה ומה לא - הדברים שאנחנו קוראים להם קונצנזוס. דעת הקהל".

- אם כך, מהי דעת קהל?

"זה מתחם של דעות שאנחנו מוכנים להכיל - שמישהו החליט שזה המתחם, הרי זה לא הגיע מהאוויר".

"פייסבוק זאת מדינה של 2 מיליארד איש"

נהון היא אדם עם אג'נדות ברורות, אך אי אפשר להגדיר אותה כאדם פוליטי, אף שחלק לא מבוטל מההכרה הבינלאומית שלה זכתה היה סביב מחקר שערכה על מערכת הבחירות בארה"ב ב-2008, כשעל תפקיד הנשיא התמודדו ברק אובמה ומיט רומני. זו הייתה אחת ממערכות הבחירות הראשונות שבה לאינטרנט היה משקל מכריע, ובין הדברים שנהון בדקה היה מה הפך להיות ויראלי.

"גילינו אז שכל המחקר על ויראליות מגיע מעסקים ושיווק, מה שלא התאים לתפיסה שלי שרואה בזה משהו שהוא לא רק עסקי, אלא חברתי, תרבותי, פוליטי".

- את מגדירה ויראליות כגורם משבש. למה?

"אם יש מאבקי כוחות מאחורי הקלעים, פתאום נכנס אירוע ויראלי כמו ויקיליקס ומשבש את כל מערכי הכוחות שקיימים מאחור וטורף את כל הקלפים מחדש. היתרון של ויראליות הוא בכך שהיא מחייבת מקבלי החלטות ומוסדות עם כוח - שלא אוהבים אור - להגיב, לטוב ולרע. הדי.אן.איי של מוסדות כוח אומר 'אככל שידעו פחות, יותר טוב. אנחנו שומרים לעצמנו את הזכות לעשות ספינים'. זה לא מרוע. המטרה של הפקידו*ת בשירות הציבורי טובה. הם סבורים שהאדם הפשוט יכול לשבש את מה שהם נועדו לשמור עליו. הם לא חושבים שלציבור יש יכולת וזכות לקבוע מה מגיע לו. היום יש יותר הבנה של כמה חשוב ערך השקיפות, היישום כבר יותר בעייתי. עדיין רוב המידע החשוב שיוצא החוצה זה דרך הדלפות ודליפות ותחקירים.

"הוויראליות ויכולת החשיפה שלה מייצרת כוח נגד של הציבור, שדורש ממוסדות הכוח להגיב, לדווח, לשאת באחריות ולפעול. השיווק שואל איך אפשר לעשות את התהליך יותר ויראלי, ואני באה מהיבט הפוך - להבין מיהם הכוחות שמבעירים תהליך ויראלי. אלה לא כוחות שאפשר להנדס ואי אפשר לחשוב על זה מראש באופן אסטרטגי. אנשים יכולים לתכנן וידיאו ויראלי, לשים את המרכיבים הנכונים, להעביר לכל בעלי העניין החשובים, אבל אם זה יהפוך לוויראלי או לא מודדים רק במבחן התוצאה כשאדם מחליט לשתף".

- אז אי אפשר לזקק את זה לכללי עשה ואל תעשה?

"לא, כי יש שני כוחות שגורמים לוויראליות: שומרי הסף כמו מבנה הרשת והדרך שבה הפלטפורמות עובדות, ומאפיינים פסיכולוגיים שמאפשרים לדעת מה גורם לאדם לשתף מידע - אבל אי אפשר לדעת מראש אם באותו רגע ובאותו הקשר הוא יחליט לשתף. גם התקשורת המסורתית היא חלק מאותה מערכת, כי היא מסקרת את מה שתקשורת האונליין עושה ונוצר גלגל שקשה לעצור. ולכן תנועות חברתיות משתמשות בכוח של הוויראליות. זה הגביע הקדוש שלהן".

- אז היום יש יכולת גבוהה יותר של הציבור לדעת, אבל גם יש יכולת גבוהה יותר לשחק לו בתודעה.

"אנשים יכולים לראות יותר מידע, אבל הם לא מבינים שעל כל מידע שהם רואים מתרחשים מאחורי הקלעים הרבה מאבקי כוח. בנוסף, יש הרבה כוח של התאגידים, כמו גוגל, פייסבוק, אפל, מיקרוסופט ואמזון, של קבוצות שומרי סף ייחודיות ברשתות החברתיות. ברשתות החברתיות 99% מתשומת הלב של המשתמש מרוכזת בידי ספק או שניים. הם קובעים מה יראו ומה לא, כמה אנשים כל אחד יראה בפיד ולמה דווקא אותם. כשמשתפים מידע הם קובעים מי יראה את השיתוף. מה זה אומר כשתאגיד כזה יכול להחליט מי רואה את המידע? מה זה אומר בתקופת בחירות?

"פייסבוק שנים אמרו שהם גוף ניטרלי, והיום הם כבר לא משתמשים במילה הזאת. אנחנו רחוקים מאוד מניטרליות כי לארגונים האלה יש ערכים, והערכים האלה קובעים מה נראה, איך נשתף ואיך אנחנו משחקים בתוך כללי המשחק שלהם. יש להם אינטרס, והוא להפוך מידע למשהו ויראלי כדי להגדיל את הטראפיק, וחומר חריג או קשה לצפייה הוא בדרך כלל מאוד ויראלי".

- אז בעצם יש להם אינטרס הפוך כמעט מהאינטרס האנושי.

"יש להם אינטרס הפוך מהאינטרס המדינתי. כי לכל מדינה יש חסמים ומערכת הגנות משלה, ופייסבוק קוראת תיגר על מערכת הנורמות האלה. בעצם היא אומרת 'אני על-מדינה', 'אני קובעת את הכללים שלי'. והשאלה אם לנו, הציבור שכלוא בתוך הסיטואציה, יש אפשרות להגיד משהו. פייסבוק זאת מדינה של 2 מיליארד איש. אנחנו עושים מעט מדי בעניין הזה. אנחנו צריכים להיאבק בתור ציבור שהתאגידים האלה יהיו יותר שקופים, ושתהיה לנו אפשרות להחריג את עצמנו ממהלכים מסוימים שלא נתנו את הסכמתנו להם.

"התאגידים האלה חיים על כך שהשירות שלהם ניתן בחינם, ואנחנו, אזרחי האינטרנט, הם המוצר עצמו. המידע עלינו הוא המטבע שעובר מסוחר לסוחר. נותנים עלינו את המידע עם קופסה שחורה בשני מובנים: הם אוספים עלינו כל דבר ולכן הם יודעים עלינו הרבה דברים עוד לפני שאנחנו יודעים על עצמנו. מה שכל אחד העלה לרשת בעצמו זה לא באמת כל הדאטה שיש לפייסבוק וגוגל ומה שהם יודעים על כל אחד מאתנו. אז צריך גם שהקופסה השחורה תיפתח ונדע מה יודעים עלינו, וגם שלמשתמש תהיה יכולת להחריג את עצמו".

- יש מי שיגיד שפייסבוק היא עסק פרטי שלא חייב דבר לאיש, ומי שלא רוצה לא חייב להשתמש בה.

"ברור שהיא כבר לא עסק פרטי. גוף שמכיל בתוכו 2 מיליארד איש מכל העולם זה משהו שדורש אחריות, ולהם נוח להתעלם מזה למרות שמדינות מנסות ללחוץ אותם, ואנחנו משלמים את המחיר. הציבור כלוא באמצע מאבקי כוחות בין התאגידים למדינות. המדינות רוצות יותר שליטה על המידע, כי מה שווה המידע אם לא שולטים עליו? אנחנו מייצרים מדי פעם כוח נגדי, אבל הוא לא קוהרנטי. הרי אם כל אותם מיליארדים היו מתאגדים ואומרים לפייסבוק 'אנחנו דורשים שכללי הקהילה בנושא בריונות/ הטרדה/הקצנה ישתנו' - ברור שהיא הייתה משנה. אבל הציבור לא מתאגד".

- אולי כי הציבור בכלל לא מבין כמה כוח יש לתאגידים האלה.

"גם כי הוא לא מבין וגם כי הוא מאוד מפוזר - מדינות שונות, תרבויות שונות וערכים שונים - אז אין ערך בסיסי אחד שעבורו אפשר להילחם".

"אנחנו נרקומנים של מידע, ולכן תלויים במתווכים"

"מאבקי הכוחות הם אלה שקובעים לנו את סדר היום, מה בסדר ומה לא", אומרת נהון, "ובתוך העולם הזה נכנסים גם פוליטיקאים עם הצעות חקיקה שהרבה פעמים מראות שהם לא מבינים את הניואנסים. למשל, הצעת חוק שדורשת מפייסבוק למחוק מידע אסור. עם כל הכבוד, כשמשהו הופך לוויראלי, הסיכוי שבפייסבוק יאתרו את זה הוא אפסי. לאחרונה, כשנחשפו מסמכים של פייסבוק, התברר שיש להם 7,500 עורכים ולכל אחד מהם יש 10 שניות להחליט אם למחוק פוסט או לא".

"גם אם תגדיל משמעותית את מספר העורכים, פייסבוק לא תהיה מסוגלת למחוק דאטה מיד. אז השאלה היא האם רוצים לדרוש דרישות לא הגיוניות או שרוצים שהיא תהיה יותר פתוחה ואחראית. שיתנו לנו, החוקרים, את הדאטה שלה, שנוכל לראות מה קורה שם. היום לא מוכנים לתת לנו לחקור לעומק את פייסבוק".

- הפלטפורמות אוהבות להסביר שמי שאשם תמיד זה האלגוריתם.

"אלגוריתם הוא מושג מטעה ופוליטי מאוד. לדוגמה, לארה"ב יש מערכת של בינה מלאכותית שאמורה לסייע לשופט לקבוע רמת מסוכנות עתידית של פושעים. האלגוריתם בודק את כל המאפיינים האנושיים, ומדרג מאחת עד עשר. על פיו נקבע, למשל, מי ייכנס למעצר ומי לא. האלגוריתם למד את כל השופטים הקודמים והחיל על עצמו את החוקים של החברה. הוא היטה את עצמו לפי ההטיות שקיימות בחברה.

"צריך לדעת את ההטיה כדי לנהל על זה בכלל דיון, ולכן השקיפות היא רק השלב הראשון. Echo של אמזון לומד את הבגדים של בעליו ואומר לו 'זה יותר מתאים לך ולכן אני מציע את זה'. אבל הוא גם שומר את כל המידע על מי שמשתמש בו וזה עובר 24/7 לאמזון. עוד לפני שמישהו בדיכאון או חולה - הוא יודע, כי זה עובד על בינה מלאכותית.

- איך נעשינו כל כך תלויים בפלטפורמות האלה?

"כמות המידע שאנחנו מקבלים בשנייה היא מטורפת. בכל שנייה נעשים חצי מיליון לייקים, עולים חצי מיליון פוסטים, מצייצים 45 אלף טוויטים וזה יוצר עומס מטורף. הפכנו לנרקומנים של מידע. אנחנו רוצים לדעת מה קורה בכל דקה, לכן אנחנו חייבים להיות תלויים בשומרי סף שיתווכו לנו את המידע, כי אנחנו לא מסוגלים להתמודד עם הכמות. והמתווכים האלה מוטים".

- מי מהתאגידים יותר מסוכן בעינייך - גוגל או פייסבוק?

"פייסבוק היא חברת תוכן. גוגל היא חברת טכנולוגיה. היא מפתחת בינה מלאכותית, כלים ומערכות הפעלה. השאיפות שלה טובות, אבל השאלה איפה הנקודה שבה הכוח והיכולות שנצברו הם כאלה שצריך לפקח עליהם, ואני חושבת שכבר הגענו לנקודה הזאת. גוגל זה לא רק חיפוש. זה המיקום של הגולש, תבניות ההתנהגות היומיומיות שלו, האהבות במוזיקה, המפות, הג'ימייל, מה גולש כותב לאנשים ומה אפשר ללמוד עליו מזה. זה הכרום, מערכת ההפעלה באנדרואיד. לפייסבוק יש כוח, אבל רק בממלכה שלה. גוגל נמצאת בכל מקום. חצי עולם משתמש באנדרואיד אז הוא כבר בכללי המשחק שלה. היא קובעת סטנדרטים בטכנולוגיה ומייצרת אותה. היכולות של אחרים להתחרות בה, נמוכות.

"בפרסום גוגל מחזיקה אחוז הכי גבוה שאפשר. בכל תעשייה מקומית היא לקחה אחוזים ניכרים. כוח של תאגיד כזה הוא בעיה. אתרים ישראליים למשל שעובדים עם פרסום דרך הבורסה של גוגל, אומרים שהם לא יכולים לשלוט במה שעובר דרכם גם אם זה נגד החוק בישראל, למשל דברים שאסור להעלות בתקופת בחירות. יש דברים שמעניקים לגופים האלה כוח על פני מדינות והערכים הלוקאליים של כל מדינה ומדינה. זה יוצר קונפליקטים לא פשוטים".

- ברמה הרגולטורית קשה מאוד לתת לזה מענה.

"נכון, חברות כמו גוגל ופייסבוק יכולות להגיד 'אנחנו שוברות את הכלים. אתם לא רוצים לשחק בכללים שלנו? אין בעיה. לא צריך את ישראל. זה בסך הכול 5-6 מיליון איש שגולשים. אתם תפסידו. לכו תסבירו לאזרחים שלכם למה חוסמים את פייסבוק ישראל'. זאת קיצוניות, אבל זה אפשרי. כי אנחנו מגיעים עכשיו לקליימקס של מאבק הטיטאנים בין מדינות לתאגידים. ואנחנו, אלה שיודעים, נמצאים על הטריבונה.

"האיחוד האירופי כבר כמה שנים דוחף לרגולציה של גוגל ופייסבוק, בכל הקשור לזכות להישכח. ועכשיו יש את הדיון בפרטיות של ילדים, והפלטפורמות מרגישות יותר עם הגב לקיר. המדינות דורשות יותר בגלל הטרור, וקשה להגיד איך המאבק הזה יסתיים. הפלטפורמות האלה עושות הרבה דברים טובים, אבל הן צברו המון כוח שלא הייתי רוצה שיהיה גם למדינות".

- מי צריך לפקח עליהן?

"לא בטוח שהמדינה צריכה להיות הרגולטור האולטימטיבי, כי האינטרנט חוצה גבולות ובינלאומי. ייתכן שצריך אסדרה עצמית עם עמותות גדולות שצריך להיות להן כוח שעוזר לפקח על התאגידים. או למשל לבנות טריבונל של הציבור, מעין ועדה מייעצת שתקבע כללים ומה מותר ואסור.

"זה עדיף מהמצב שקיים היום, שכל מדינה מתחילה באטרף של הצעות חקיקה שלפעמים הן לא מידתיות וגורמות לתאגידים האלה לצנזר יותר ממה שצריך. אנחנו לא רוצים להגיע לקיצון השני. אני מחפשת את האיזון ואולי זו רק משאלת לב שאי אפשר להגשים".

הבוטים של טראמפ

לא רק הכוח ההולך וגדל של התאגידים מטריד את נהון. גם עקומת הלמידה המהירה של פוליטיקאים וההבנה שלהם איך להשתמש ברשתות החברתיות כדי לשחק בתודעת הקהל ההדיוט, מטרידות אותה מאוד.

"פוליטיקאים למדו להשתמש ברשתות החברתיות לצורך מניפולציות, לנצל אותן לרעה", היא אומרת, "למשל השימוש בבוטים - תוכנות שהן חצי אנושיות, לפעמים אוטומטיות לגמרי, ועובדות על בינה מלאכותית. גולש יכול לתקשר איתם ולחשוב שהוא מדבר עם אדם אמיתי. על פי הערכות, 30% מהשיח ברשתות החברתיות בתקופת הבחירות בארה"ב נעשה על ידי בוטים. צריך להבין מה זה אומר לגבי הטיית השיח, ואם מבינים שכוח ושינוי התנהגות נוצרים מהטיית השיח, זה דרמטי. לטראמפ היו הרבה בוטים של שחורים והיספאנים, כי הוא ידע שהוא חלש באוכלוסיות האלה. שחור או היספאני שדיבר עם בוטים כאלה, היה משוכנע שהם אנשים כמוהו שחושבים אחרת ממנו ומשכנעים אותו. או שמישהו כותב על קיר של פוליטיקאי מסוים ורואה שכולם שם עם דעה הפוכה משלו - והוא בטוח שזה העם, חוכמת ההמונים. אבל זו לא חוכמת ההמונים, זה הכסף שקנה בוטים".

- הפוליטיקאים אוהבים לדבר על חוכמת ההמונים.

"זה מושג מטעה. היה מחקר שבו בדקנו את מה שקורה באתרים של חברי הכנסת בפייסבוק ובטוויטר. כל השיח בטוויטר, שהוא כלי חזק לפוליטיקאים ואנשי תקשורת, הוא בערך 4,200 איש. בפייסבוק לקחנו את ההיסטוריה של כל הח"כים מאז 2013 ובחנו את התגובות. מדובר על כ-700 אלף יוזרים שמתוכם 350 אלף מחו"ל. אז כשאומרים 'חוכמת ההמונים' צריך לזכור שאלה שרואים אותם בשיח פוליטי הם לא בהכרח העם, אלא כאלה שיש להם אינטרס - ממומנים על ידי פוליטיקאים או מי שרוצים להטות את סדר היום. צריך להיות מאוד ביקורתיים לגבי מי המשתתפים ומה המטרות מאחורי הקלעים. למשל, מתוך 350 אלף שהגיבו אצל הח"כים, 331 אלף נתנו תגובה אחת לח"כ. אבל אדם שכותב למעלה מ-10,000 תגובות? אדם שכותב ל-97 ח"כים במקביל? יש טרולים מקצועיים והשאלה היא מי הם הטרולים הכבדים האלה. רוב הציבור מתעניין בסרטי חתולים, בלשלוח תמונות מחופשה, בחברים. אין לו כוח לדבר פוליטיקה. מי שמנהל את השיח הפוליטי ברשתות זה אחוז קטן מאוד. אבל השיח מאוד הומופילי, מוטה לאהבת הדומה, למי שחושב כמונו. אנשים חושבים שהפיד שלהם מייצג את העולם, אבל כל פיד הוא מיקרוקוסמוס שהפלטפורמה והגולש רצו שהפיד ייצג. זאת בעצם הטיה כפולה ".

- ולתוך כל הבליל הזה נכנס גם הפייק ניוז.

"המושג פייק ניוז הוא שטחי ומבוסס על הנחה שיש שחור ולבן, אבל רוב המידע הוא לא זה ולא זה. פייק ניוז אמיתי מזהים מיד ומהר מאוד אפשר להזים את השמועות. דווקא מידע מורכב, שיש בו 50 גוונים של אפור, הוא המסוכן - כי אז האדם הממוצע לא יודע מה לעשות איתו".

- בבחירות בארה"ב ובישראל היה פייק ניוז בהגדרה שהציבור לא ידע לזהות.

"הבעיה עם פייק ניוז בזמן בחירות, מלחמה או משבר חריג, היא שאין זמן לעצור אותו ואז לעתים הוא כבר מוליד חדשות. למשל, תאוריות קונספירציה כמו המרתף בפיצרייה שהילארי קלינטון לכאורה מחזיקה בו ילדים כעבדים או המחלה שלה שהעלתה את מצב הבריאות שלה לסדר היום. זה היה פייק ניוז אמיתי. אבל רוב המידע הוא לא אמת מוחלטת, כי אמת זה נרטיב, דבר יחסי. זה אפור, פרשנות. ואז כל אחד יכול להפוך את מה שהוא מאמין בו לוויראלי. פוליטיקאים מנצלים את זה עד תום, החל מנאום נתניהו 'הערבים נעים לקלפיות' והמשך בהודעות של טראמפ. באתר מתמחה עשו ניתוח לגבי ההודעות של טראמפ, וגילו ש-16% מההודעות הן שקרים גדולים ו-32% הן שקרים בינוניים.

"פוליטיקאים מאז ומתמיד מחפשים דרכים לדבר להרבה קהלים. מה שהשתנה בעידן הרשתות החברתיות זה שפוליטיקאים חצו עוד קו אחד, והם מנצלים את הרשתות כדי לדחוף דברים שהם יודעים שהם לא מדויקים עד כדי שקר. אין דרך אחרת לחיות בדמוקרטיה בצורה טובה בלי להסתמך על עובדות ונתונים. אם אנחנו רוצים לחיות רק לפי אמרות שפר של פוליטיקאים, אנחנו מביאים עצמנו למקום לא טוב כי יש להם אינטרס שהשסעים החברתיים יגדלו, אחרת הם יאבדו קולות. כל עוד אחד נלחם בשני הם חיים מזה, וזה חלק מתיאטרון אבסורד".

- אבל מצד שני, הציבור לא אוהב את התקשורת.

"בשנים האחרונות יש פוליטיקאים כמו נתניהו וטראמפ שחרתו על דגלם את המלחמה בתקשורת, והרשתות החברתיות מאפשרות להם לעקוף אותה ולבקר אותה. לנתניהו למשל יש 5 חשבונות טוויטר שבהם הוא מדבר מעבר לתקשורת - בנוסף לעמוד הפייסבוק שלו. הוא לא צריך את התקשורת, כי היא ממילא תצטט את מה שהוא אומר ברשתות החברתיות. טראמפ בכלל עקף לגמרי את התקשורת המסורתית. זה מאפשר להחליש את התקשורת ולדרדר את האמון של העם בה.

"להחליש תקשורת, שהיא שומרת סף בעולם של רשתות חברתיות שבו המידע נזיל והתכנים נוצרים בקלות, זה מסוכן לכולנו, לדמוקרטיה, יותר מהרבה הצעות חוק הזויות. התפקיד של התקשורת מאוד חשוב בעידן של רשתות חברתיות, והוא השתנה - זה כבר לא רק להעביר נתונים, אלא גם לפרש אותם ולבדוק אותם. מצד שני, התקשורת גם נהנית מהמאבק עם הפוליטיקאים - זה עוד רייטינג וכותרות. אך הפוליטיקאים ממש מנצלים זאת לרעה, באופן שכולנו נשלם על זה מחיר".

"כל התאגידים הם אליטות זמניות"

במהלך כל פגישתנו, הארוכה מאוד, נהון לא מושיטה יד לטלפון הנייד. לא בודקת הודעות, לא עונה לשיחות - למעט פעמיים: כשהבן מתקשר להודיע שהוא בדרך לצבא וכשבן-זוגה מתקשר לבדוק אם היא רוצה שיאסוף אותה. בשני המקרים ארשת פניה של נהון משתנה לחלוטין, ואת מקום הנחישות וההתלהבות תופסת רכות שובת לב. למרות ההצלחה והעומס הגדול, נהון לא מתבלבלת ויודעת מה הכי חשוב לה בעולם: בן-הזוג, המשפחה והחברים.

את היכולת להניח את הנייד בצד היא סיגלה לעצמה אחרי שהבינה שהיא מכורה דיגיטלית. "אני לא מרגישה צורך להשתמש בטלפון כל הזמן, לא קופצת מכל צלצול. הבנתי שזה שולט לי על הרבה חלקים בחיים. הייתה נקודה שבה הרגשתי שאם אין לי טלפון אני קצת בלחץ, וזאת הנקודה שאמרתי 'סטופ'.

"הזמינות של המכשירים גורמת לכך שאין גבול בין הציבורי לפרטי. רוב המקצועות דורשים זמינות כל הזמן ויש טשטוש גבולות, אין נקודה שמתנתקים לגמרי. אם כל אדם ישכיל לבנות לעצמו את הפרקטיקות שלו איך להשתמש במכשירים - לא להתנהל, אלא לנהל - יהיה לכולם טוב יותר".

- קשה להקשיב לך ולא לפתח פסימיות.

"אני דווקא אופטימית, כי מאבקי כוח תמיד היו קיימים בחברה והיום היכולת לייצר כוח אלטרנטיבי לשלטון ולריכוזיות המדינה גבוהה יותר. גם כל התאגידים בעיניי הם אליטות זמניות. מי זוכר את אמריקה אונליין, שהיו הפייסבוק של היום? אני לא יודעת אם בעוד עשר שנים פייסבוק תהיה פייסבוק. תפקידי הוא למזער את מאבקי הכוח שקיימים, את הטיות הכוח מול הציבור, ולהגדיל את יכולתו להבין מה קורה סביבו. תמיד יהיו מאבקי כוח, השאלה היא רק איך עושים את זה".

פרופ' קרין נהון

תפקיד: חוקרת ומרצה בתחום פוליטיקה של המידע בביה"ס לממשל ולתקשורת במרכז הבינתחומי. נשיאת איגוד האינטרנט

אישי: בת 44, בזוגיות, אם לשניים, תושבת רמת גן

מקצועי: כיהנה כאשת סגל בכירה בבית הספר למידע באוניברסיטת וושינגטון, שם הקימה את המרכז למידע וחברה ועמדה בראש קבוצת המחקר לוויראליות של מידע. ספרה "Going Viral" זכה בפרס האגודה הבינלאומית למידע, ובפרס הספרנים לספרים אקדמיים מצטיינים. חברת ועד מנהל בעמותת ויקימדיה. בעבר ייצגה את ישראל בוועדת המדע והטכנולוגיה לפיתוח באו"ם וכיהנה כחברה בקבינט התקשוב הלאומי.

עוד משהו: לבנטינית בנשמה, לא מוותרת על הליכה פעם בשבוע לאורך הים בין יפו לתל אביב כדי לחדש את האנרגיות