בפתח תקווה נזכרו במרכז העיר; "החצר האחורית של ת"א"

השבוע מלאו 139 שנים להקמת פתח תקווה, וכשמשוטטים ביום קיצי במרכז העיר התחושה היא של חזרה לעידן אחר. הבניינים נמוכים, קצת מוזנחים, ולמרות שיש לא מעט מבנים היסטוריים ונאים, אפילו קצת מבני באוהאוס, לא נראה שמישהו שמע כאן על שימור, בסגנון המפחלץ, התל אביבי. אין חנויות רשת עם מותגים או בתי קפה מעוצבים, אלא בעיקר חנויות קטנות עם חלונות ראווה מיושנים, ושמות כמו גלנטריה, חנות סידקית, גרעינריה וטקסטיל זול על המדרכה. במרחב הציבורי כמעט ולא רואים אנשים צעירים. גם אין הרבה ילדים.

שרון מרדכי וגבריאל ברוימן הם זוג צעיר המתגורר בשכונת רמת ורבר, בקצה המרכז של פ"ת. שניהם עובדים בת"א. הם מעידים שהם אוהבים את מרכז העיר, אך מתלוננים על כך שבשעות הערב אין מה לחפש שם, כי "העיר מתהפכת" והופכת שוממה וגם מפחידה. שרון, שהיא בת לאחת ממשפחות מייסדי העיר, אומרת שבדור של ההורים שלה המרכז היה עדיין מקום נחשק, אך לא עוד: "מי שחי שם זה אנשים שאין להם ברירה, מי שיש לו יותר אמצעים עבר לשכונות החדשות. בלילה זה טריטוריה מפחידה. אין שם שום דבר שפונה לאנשים כמוני".

עו"ד רמי גרינברג, חבר סיעת הליכוד במועצת העיר פתח תקווה ואופוזיציונר, קצת יותר תוקפני: "האזור הפך לחצר האחורית של ת"א ולמוקד משיכה למסתננים שמקימים כאן אלפי עסקים לא חוקיים, פאבים ואפילו כנסיות. האוכלוסיה הוותיקה ברחה ובאים מסתננים שגרים בדירות מחולקות. רק הבוקר היתה פה דקירה של מסתנן, וזה לא המקרה הראשון. היו פה עשרות מקרי רצח ודקירות. פחד להסתובב ברחובות והעסקים קורסים".

יותר מצלמות, אירועים ותאורה

בימים אלה מנסים בעיריית פתח תקווה להוציא לפועל תוכנית פעולה רב שכבתית להחייאת לב העיר.

האדריכלים עודד קוטוק ואיריס קשמן נקראו ע"י מהנדסת העיר, האדריכלית חוה ארליך, להציע תוכנית פעולה שתטפל במרכז ותעצים אותו. לדבריהם, לאף אחד לא היה לגמרי ברור מה טווח הפעולה, כלומר מהו "המרכז", ולאן לקחת את הדברים. צוות הפעולה כלל גם את השמאי אריה קמיל. קוטוק מסביר שבשלב מוקדם הבינו שלא מדובר רק בהתערבות תכנונית, אלא ב"מאמץ רב מערכתי".

לדברי קוטוק, היה להם ברור שמרכז פתח תקווה הוא מקום עם פוטנציאל: "הבדיקה שערך השמאי העלתה שיש מעט מאוד חנויות ריקות. במקומות מסוימים מחירי השכירות של המסחר דומים לדרום ת"א. מצד שני, רוב הסחורה זולה. הבנו גם שיש בעיית חניה, זה מוכיח שתמיד יש כאן אנשים".

קוטוק סבור שהנתונים האלה מלמדים על כך שהמקום תוסס. עם זאת, ברור לשני האדריכלים שהמרכז מנותק מהשכונות, והם מכנים אותו "עיר בתוך עיר": "כדי שעיר תהיה בריאה ושהמרכז שלה יהיה יותר חי, בר קיימא, צריך גם אוכלוסיות אחרות, לא במקום ולא על חשבון".

קוטוק וקשמן בדקו ומצאו שניתן לאתר מסלול בצורת הספרה 8, המהווה את ציר השיטוט המרכזי של האזור, ולאורכו פזורים כעשרים אתרים. הם החליטו להתמקד בהצעות המתייחסות לאתרים האלה. השניים בחרו שלא להציע תוכנית אחת פיזית, אלא סדרה של פעולות. כך למשל, בכיכר המייסדים, שכיום מתפקדת רק חלקית ויש לה דימוי ירוד, הם מציעים לייצר אזורי שהייה, להוסיף מקומות ישיבה ולייצר תמהיל אירועים עונתיים, אבל גם להוסיף מצלמות להגברת תחושת הביטחון. במדרחוב ההגנה הם מציעים לארגן ירידי אוכל שבועיים ולהוסיף גרלנדות (שרשראות תאורה).

את רחוב חובבי ציון הם מגדירים כ"רחוב ההיסטורי ביותר של העיר", שבו מספר גדול יחסית של מבנים שהוגדרו כמבנים לשימור. השניים מציעים להאיר ולסמן את המבנים החשובים, לצמצם חניות, להרחיב את המדרכות ולטעת עצים.

החידוש הגדול ביותר של מתווה הפעילות ששני האדריכלים מציעים הוא ההימנעות מאקט אדריכלי רדיקלי ובחירה להציע סדרה של שינויים נקודתיים, מינוריים לכאורה, ולפעמים אפילו בני חלוף, שניתן ליישם בהדרגתיות. קוטוק: "אנחנו הבנו שאדריכלות, סטטוטוריקה ותכנון ערים הם כלים מוגבלים ולכן, להשתמש בהם זה יהיה פספוס. עד שהם מגיעים לידי מימוש לוקח יותר מדי זמן". קשמן: "זאת גישה שהולכת ונהיית מקובלת באדריכלות - שחיי היום יום הם חלק מהשיח, ולא רק עמודות בפרוגרמה".

"צריך מרחב שיטוט"

למהנדסת העיר, חוה ארליך, חורה דימוי האפרוריות והמסכנות של העיר. היא מספרת שלרגל תפקידה היא עברה לפני שלוש שנים מחיפה, והיא חשה מאוהבת. "יש לפתח תקווה פוטנציאל שלא מצליח לעשות את הפריצה", היא אומרת, ומבהירה שתוכנית הפעולה היא יוזמה שלה.

- במבט מהצד זה עלול להיראות כמו סדרה של רעיונות חביבים שארוזים בצורה סקסית. זה מה שיציל את מרכז העיר?

"יש שתי קבוצות של בעיות: המרכז התדרדר מבחינה פיזית, נכנסו אוכלוסיות חלשות, המסחר התדרדר. קבוצה שנייה של בעיות נוגעת לזה שהמרכז לא רלוונטי לאוכלוסיות החדשות של הערים.

"הבנו שצריך מרחב שיטוט וזה נראה לנו אפשרי, כי יש לנו בסיס. השתדלנו לא להיות ועדת קישוט. חשבנו שצריך תכנון מולטי-דיסציפלינרי. לא רק החלפת ריצוף או קישוט של הרחובות, אלא גם מערכת של פעולות. מדובר בפרויקט ארוך טווח אך בביצוע מהיר".

- ומה בנוגע להתחדשות עירונית של המבנים, בסגנון תמ"א 38?

"במרכז ההיסטורי יש פחות התחדשות עירונית בגלל מבנים לשימור שאנחנו מקווים שיעברו תהליכי שימור, והיעדר מוסדות חינוך".

ברור לה גם שיש כאן מילכוד: "מה מניע גלגלים של פינוי בינוי? מחיר מכירה של דירה חדשה. המחיר למ"ר הוא כרגע נמוך ביותר. אנחנו צריכים לפעול כדי שזה יהיה כדאי".

לארליך חשוב להבהיר שהעירייה עושה מאמצי תכנון "רחבי היקף", הכוללים, "תוכנית מתאר כוללנית, שהגדירה רצועה להעצמת בנייה ואינטנסיביות שימושים, הכוללת את מרכז העיר". לדבריה, התוכנית מוכנה לדיון במוסדות התכנון.

עם זאת, מהנדסת העיר מודה שלא התקיים תהליך התייעצות עם הציבור, אבל "האדריכלים דיברו עם כל בעלי החנויות".

"ניסו מכל דבר והתוצאה היא דיסהרמוניה"

אורי מכנס הוא נכדו של אהרון לייב מכנס, איש העלייה הראשונה וממקימי פתח תקווה.

אורי מכנס היה חקלאי והתפרנס משדות כותנה, תפוחי אדמה, ובעיקר פרדסים, שהיו באזור שבו ממוקמת היום שכונת אם המושבות. רעייתו, מלכה מכנס, היתה יו"ר איל"ן בפ"ת. למרות גילם המבוגר, שניהם צלולים ואין בהם סנטימנטליות יתרה. ממרומי הפנטהאוז שלהם במגדל ישן במרכז העיר, הם כבר לא מריחים את ניחוח פריחת ההדרים, ובכל זאת, הם גאים ב"קפיצה" שעברה על פתח תקווה, ממושבה לעיר.

על שכונת אם המושבות הם אומרים, בשביעות רצון, שזו "עיר בפני עצמה".

יש להם, בעיקר למלכה, ביקורת על האסתטיקה של מרכז העיר: "ברח' חיים עוזר ומוהליבר יש מדרחוב עלוב שבעלובים. לא היה מזיק לעשות שם רוויזיה רצינית. המרכז נתקע. אנחנו מצפים שהמרכז יהיה מואר, מכובד". מפריע לה מאוד שאין גישה אחידה: "בכיכר המייסדים, למשל, איפה שפעם היתה מנגנת התזמורת של מכבי פ"ת, ניסו מכל דבר והתוצאה היא דיסהרמוניה. מצד שני, יש שיפור לגבי הגננות, יש ערוגות פרחים ויש אפילו שיחים גזומים בצורת חיות - זה קצת מוסיף".