איך זה קרה לנו, לכל הרוחות? לנו? אנחנו, שהיינו מופת של הצלחה דמוקרטית, הפכנו למדינה מבודדת, דוחה, בזויה.
את השאלה הזו הציג בשבת שעברה אדם מיכניק. הוא היה אחד המתנגדים הנועזים והמפורסמים ביותר של המשטר הקומוניסטי בפולין בשנות ה-70 וה-80. לאחר שהתמוטטה הדיקטטורה, הוא יסד עיתון ליברלי רב מוניטין, "גאזטה ויבושצ'ה".
הקורא אינו מוכרח להתעניין בפוליטיקה של פולין, כדי להתעניין בחשבון הנפש המר של מיכניק. השאלה מדוע דמוקרטיה מאבדת את החשק להוסיף ולהיות דמוקרטיה נוגעת לכל אחד מאיתנו. הקלות שבה "מופת של דמוקרטיה" הופך לחרפת הדמוקרטיה צריכה למלא אותנו פחד. איש אינו מחוסן, ואת תבנית השקיעה של הדמוקרטיה הפולנית אנחנו רואים גם במקומות אחרים, מהם קרובים מאוד.
ב-15 ביולי, ערב ההצבעה בסנאט הפולני על ביטול ההפרדה בין רשויות השלטון, ועל סיום עצמאותם של בתי המשפט, מיכניק ויתר על פרשנות מעמיקה. תחת זאת הוא כתב רשימה רגשנית של ייאוש תחת הכותרת "מסריח כאן. הבה לא ניחנק!". איך זה קרה, הוא שאל. לאן נעלמו כל האנשים, שבזכותם הייתה לפולין דמוקרטיה במשך 25 שנה, על אף פגמיה? האם קצ'ינסקי ואנשיו "ישליכו את פולין אל חור שחור של נסיגה ושל אטימות?".
ירוסלב קצ'ינסקי הוא מנהיג מפלגת החוק והצדק (PiS, בראשי התיבות הפולניים שלה). אף כי אין הוא מחזיק בתואר רשמי, הוא האיש החזק של פולין. הוא היה ראש הממשלה זמן קצר לפני 10 שנים. הוא נשלח אחר כך ל-8 שנים באופוזיציה.
היא, האופוזיציה, הייתה קשה כספחת. הוא גמר אומר להבטיח, שהוא לא ימצא את עצמו נודד בישימוניה עוד לעולם. כאשר מפלגתו חזרה לשלטון, באוקטובר 2015, היא הודיעה שבדעתה לטלטל את אמות הספים. היא לא תרשה עוד ל"אליטות" הליברליות להכתיב את הקצב. על הכוונת עמדו מערכת המשפט וכלי התקשורת הממלכתיים. לפרק, לטהר, להחליף, להחליש, לעקר.
ביום שבת הצביע הסנאט של פולין לטובת חקיקה חדשה, שתעניק לממשלה את הסמכות לפטר את כל שופטי בית המשפט העליון. יהיו הסיבות והנסיבות אשר יהיו (מערכת המשפט של פולין אמנם זקוקה לרפורמות), הנסיגה המאורגנת של פולין משלטון החוק הדהימה את עמיתותיה באיחוד האירופי. נציבות האיחוד הזהירה עוד לפני שנה וחצי, כי אין היא בטוחה שפולין עומדת ב"ערכי היסוד" של הדמוקרטיה האירופית.
היא אינה מוכרחה לשנוא
פולין בהכרח מעוררת אסוציאציות. משטרה הפרלמנטרי העניק השראה לרבים ממיילדיו של המשטר הפרלמנטרי הישראלי. זה היה כמובן לפני 90 שנה, וכל-כך הרבה השתנה. חוץ מזה שפולין חוזרת עכשיו אל הרגליה הפוליטיים הנפסדים משנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20. גם אז היא התחילה דמוקרטית מאוד, עם זכויות רחבות למיעוטים. היא סיימה, 20 שנה אחר כך, עם דיקטטורה למעשה.
מדוע ההיסטוריה חוזרת, לפחות במידת מה? הלוא פולין משגשגת. היא חברה בכירה באיחוד האירופי. היא חברה בנאט"ו. נשיאי ארצות הברית מבקרים בה. אין בה עוד מיעוטים, ולפיכך אין היא מוכרחה לשנוא איש.
רשימתו של מיכניק עוררה תגובות. אחד המגיבים הזכיר, כי הרבה פולנים פקפקו בערכה של הדמוקרטיה מלכתחילה. בבחירות הדמוקרטיות הראשונות, 1989, שליש מהפולנים הצביעו לטובת הקומוניסטים. ערכי הדמוקרטיה מעולם לא דיברו אל לבם.
פולין אינה היחידה המתרחקת מן הדמוקרטיה. הונגריה מתנערת מרוח הדמוקרטיה וממעשיה זה שנים אחדות, בנסיבות דומות ומכאיבות. כמו קצ'ינסקי בפולין גם ויקטור אורבן של הונגריה הפסיד את השלטון פעם אחת, בילה 8 שנים באופוזיציה, וחזר לשלטון נחוש בדעתו לשים קץ לדמוקרטיה הליברלית.
הפוליטיקה ההונגרית פגשה באחרונה את הפוליטיקה הישראלית בצומת ג'ורג' סורוס. הדיפלומטיה הישראלית ניסתה למלא את ייעודה ההיסטורי והמוסרי בהגנה על זכויות האזרח של יהודי הונגריה מפני סטריאוטיפים אנטישמיים. אבל היא מיהרה להיזכר שהיא בעצם שונאת את סורוס לא פחות מממשלת אורבן.
תוקף אידיאולוגי
מסעו של בנימין נתניהו למרכז אירופה הפגיש אותו במכה אחת עם מנהיגיהן של שלוש הארצות הפחות דמוקרטיות באיחוד האירופי. הוא עשה שם כמובן לטובת האינטרסים של ישראל, ואין כל סיבה שלישראל לא יהיו אינטרסים כאלה. אבל מה פתטי הוא מצב העניינים, המסמיך את ראש ממשלת ישראל אל מנהיגי פולין, הונגריה וסלובקיה גם בחזית האידיאולוגית.
פולין והונגריה מעניקות עכשיו תוקף אידיאולוגי לנסיגתן מן הדמוקרטיה: לפירוק שלטון החוק, לפגיעה בזכויות המיעוטים, לחתירה תחת עצמאותה של התקשורת, להתקפה על החברה האזרחית, לניסיון לצמצם את מרחב הפעולה של עמותות.
תהייתו של מיכניק על התאבדותה של הדמוקרטיה הפולנית יפה גם להונגריה, ואולי מתקרבת לממשות רלוונטית גם בישראל. רבע מאה לאחר שהתמוטטות הקומוניזם הסובייטי הפיחה תקוות רמות בכל העולם, עקבות התמורה הגדולה של הימים ההם מתחילים להימחק בארבע יבשות.
לפני 71 שנה, ווינסטון צ'רצ'יל נשא נאום היסטורי באוניברסיטה קטנה במערב התיכון של ארצות הברית. הוא דיבר בו על נפילת מזרח אירופה בידי סטלין. "משטטין אשר על הים הבלטי ועד טרייסט אשר על הים האדריאטי, מסך ברזל ירד על היבשת", אמר צ'רצ'יל. נאום מסך הברזל הגדיר את 40 השנה הבאות. ב-1989 פולין והונגריה, הן עצמן, התחילו להרוס את מסך הברזל באומץ ובחוכמה.
מה גדולה הטרגדיה של הימים האלה, כאשר פולין והונגריה סוללות את הדרך אל עידן חדש של עריצות. הן אינן יכולות להטיל את האשמה על נוכחות צבא כיבוש זר. האשמה היא כולה שלהן.
כתבות
ני"ע
