לנשיא אין רוב, ולרוב אין משמעת

בלילה שבין יום שני לשלישי השבוע התמוטטה רפורמת הבריאות של דונלד טראמפ. שני סנאטורים רפובליקאים, מן האגף הימני הנוקשה של המפלגה, הודיעו שאין היא מספקת אותם, והם יצביעו נגד עצם הדיון בה. בזה אבד הרוב הזעיר של מצדדי הרפורמה.

מנהיג הסיעה הרפובליקאית בסנאט, שיש לה 52 מ-100 מושבים, ניסה את כוחו בטכסיס אחרון. הוא הודיע שיציע למליאת הסנאט לבטל את חוק הבריאות הקיים, זה המכונה "הביטוח של אובמה" (Obamacare), מבלי להחליף אותו בחוק אחר. הביטול יושעה לשנתיים, ובמרוצתן יוכן בנחת התחליף. במרוצת יום שלישי הודיעו שלושה סנאטורים רפובליקאים שיצביעו נגד ביטול-ללא-החלפה. בזה הקיץ הקץ על תוכניות הבריאות של הנשיא ושל מנהיגי מפלגתו.

מחר ימלאו ששה חודשים לנשיאות טראמפ. הוא קיווה לציין את התאריך הזה בטפיחה עצמית על השכם. במרוצת מסע הבחירות שלו, ומאז השבעתו, הוא חזר והבטיח להציל את אמריקה מן "הכישלון של ביטוח אובמה". הכישלון, בעיני מבקריו, התגלם בהתמוטטות הדרגתית של שוק המבטחים. חברות ביטוח פרטיות, שבהן תלוי השוק, התחילו לפרוש בזו אחר זו מ"מירכזות הביטוח" שבהן הוזמנו אמריקאים לרכוש פוליסות. התוצאה היא האמרה בפרמיות, לפעמים עד כדי הכפלתן במספר מסוים של מדינות.

לא רק טראמפ הבטיח לסיים את ביטוח אובמה. זה מה שעשה כמעט כל מועמד רפובליקאי לכהונה ארצית מאז 2010.

שבע שנים הם הבטיחו, ובשנה השמינית ניתנה להם ההזדמנות בריבוע: בפעם הראשונה זה 12 שנה, האמריקאים העניקו לרפובליקאים שליטה מלאה על כל מוקדי הכוח הפוליטיים בוושינגטון. הקריעה לגזרים הייתה בהשג יד - אבל היד יבשה בדרך אל הקריעה.

אנשים חזקים ושיטה חלשה

זה סיפור מעניין על טיבה של הפוליטיקה האמריקאית, החורג הרבה משאלות של רפואה ושל ביטוח. זו פוליטיקה עם הרבה אנשים חזקים, אבל עם חולשה בסיסית. לנשיא יש הכוח החוקתי להרוס את העולם מספר לא ידוע של פעמים - אבל אין לו בהכרח רוב פרלמנטרי. למנהיגי הרוב הרפובליקאי בשני בתי הקונגרס יש הסמכות הבלבדית לקבוע את סדרי היום, כוח שאולי אין דומה לו בשום משטר דמוקרטי אחר, אבל אין להם היכולת לאכוף משמעת סיעתית.

ממשלה ללא רוב פרלמנטרי ורוב פרלמנטרי ללא משמעת אינם מבטיחים יציבות או יעילות. 22 השנה האחרונות בחיי אמריקה, מאז 1995, חוזרות וממחישות מה דיספונקציונלית היא השיטה הפוליטית. הפרדת רשויות היא רעיון מהולל, אבל לא כשהוא מוביל רשויות לעקר זו את כוחה של זו.

זה נכון כמובן כאשר שתי מפלגות שונות שולטות ברשות המבצעת וברשות המחוקקת. מאז 1995 עד תחילת 2017, רק במשך שבע שנים הייתה למפלגה אחת שליטה בשתי הרשויות: ארבע וחצי לרפובליקאים, שנתיים לדמוקרטים. 2017 מביאה את הדיספונקציונליות אל שיא חדש: הרשויות מנטרלות זו את זו אף כי שולטת בהן אותה המפלגה. מה אם כן הועילו חכמים בתקנתם.

50 מיליון מחוץ למעגל

שאלת ביטוח הבריאות מנסרת בחללה של הפוליטיקה האמריקאית לפחות מאז מלחמת העולם השנייה. שאלות מעטות השפיעו יותר ממנה על המהלך האלקטורלי. כל אימת שהשאלה הזו מוצגת, אמריקה נזכרת, כי במה שנוגע לבריאות הציבור היא מזדנבת סמוך מאוד לסוף הליגה של הדמוקרטיות התעשייתיות.

רק בשנות ה-60 היא התחילה להציע ביטוח בריאות לקשישים ולמעוטי יכולת. אבל 18% של האוכלוסייה, או 50 מיליון אמריקאים, בהם עשרה מיליון ילדים, לא נהנו משום ביטוח בריאות עד בוא הביטוח של אובמה. גם לאחר חקיקת אובמה, 28 מיליון אמריקאים, או עשירית האוכלוסייה, עדיין נמצאים מחוץ למעגל. עד אובמה, ביטוח רפואי לבני 64 ומטה עבר דרך המעסיק. כמעט 180 מיליון אמריקאים מבוטחים באמצעות מקום העבודה שלהם.

חקיקת אובמה התאפשרה מפני שלדמוקרטים היה רוב מסיבי בסנאט ורוב יציב בבית הנבחרים. אף רפובליקאי אחד לא הצביע לטובת הביטוח של אובמה, ומאותו יום ואילך, ההבטחה לבטל את החקיקה נחרתה על לוח לבם של הרפובליקאים. חמתו של הימין בערה בו להשחית בעיקר מפני שהחקיקה כללה אכיפה חסרת תקדים: היא חייבה כל אמריקאי לבטח את עצמו דרך "מירכזות ביטוח", שהחקיקה יצרה, או להסתכן בקנס. ההיגיון היה ברור: בהיעדר אכיפה, מיליוני צעירים בריאים יימנעו מלרכוש ביטוח. ריבוי קשישים וחולים יחייב את המבטחים להעלות פרמיות לשיעורים אסטרונומיים.

אבל הימין האמריקאי, אויב "הממשלה הגדולה", רבת התקציבים ורבת הסמכויות, דחה את ההיגיון הזה על פניו. פוליטיקאים אינם יכולים לחייב אזרחים לרכוש שום דבר.

הלקח של 2010

עשרה חודשים לאחר אימוץ החקיקה בקונגרס, הדמוקרטים איבדו את הרוב שלהם בבית הנבחרים, אף כי הסנאט נשאר בידיהם ארבע שנים נוספות. שש שנות נשיאותו הבאות של אובמה עמדו בסימן חוסר יכולתו להשפיע על מהלך החקיקה. הקשר בין האופי החד-מפלגתי של חקיקת הבריאות לבין אובדן הקונגרס לא היה מקרי בהחלט.

הרפובליקאים לא למדו את לקח 2010. הם ניסו להחליף את הביטוח של אובמה מבלי לקבל תמיכה אפילו מדמוקרט אחד בשני בתי הקונגרס. בהתחשב ברוב הקטנטן שלהם בסנאט, החד-מפלגתיות לא הספיקה. יתר על כן, החד-מפלגתיות הזינה תנועת התנגדות לרפורמה הרפובליקאית. צירי קונגרס וסנאטורים שנסעו הביתה לפגוש בוחרים נתקלו בקהל עוין באשר הלכו.

שתי המפלגות הן קואליציות רחבות, שבמשטר פרלמנטרי נוסח ישראל, עם שיטת בחירות יחסית, היו מתפרקות לשתיים או שלוש מפלגות נוספות. במרוצת עשרים השנה האחרונות, הרוחב הקואליציוני הצטצמם: הרפובליקאים פנו ימינה והדמוקרטים פנו שמאלה. אבל גם כאשר כל אחת מן המפלגות נעשתה יותר אורתודוקסית, נשארו בכל אחת מהן כיסים הטרודוקסיים.

איו כמעט ספק, שהימין השמרני, בייחוד זה המזוהה עם תנועת "מסיבת התה" (שקמה ב-2009 כדי להיאבק ברפורמת הבריאות של אובמה), ינסה להעניש את המתונים הרפובליקאים. האמצעי הבדוק יהיה לתמוך כספית וארגונית במועמדים ימניים רדיקליים בבחירות המקדימות של השנה הבאה. בקיץ 2018, שתי המפלגות יבחרו את מועמדיהן לקונגרס. בחירות "אמצע הקדנציה" (זאת אומרת, הקדנציה של הנשיא) יתקיימו בנובמבר 2018. שוב, בפעם החמישית ברציפות, הרפורמה של אובמה תאפיל כמעט על כל עניין אחר.

רק שמונה שבועות

הנשיא טראמפ ניסה אתמול להעמיד את כישלון מאמציו בהקשר היסטורי. לאובמה נדרשו "שבעה עשר חודשים" כדי להעביר את הרפורמה שלו, הוא הזכיר. "הילארי קלינטון ניסתה וניסתה וניסתה ולא הצליחה", ב-1993, כאשר הייתה הגברת הראשונה בבית הלבן. "אנחנו מנסים בעצם רק שמונה שבועות", הוא אמר.

הוא שכח לציין, שניסיונותיהם של אובמה ושל קלינטון היו שיקוי רעל למפלגתם. כישלון מאמציהם של הקלינטונים העביר את השליטה בשני בתי הקונגרס לרפובליקאים ב-1994, והתחיל עידן של בכורה רפובליקאית שנמשך מני אז, עם הפסקה של ארבע שנים באמצע. הצלחת אובמה ב-2010 סיימה את ארבע השנים, ועלתה למפלגתו בשליטתה בבית הנבחרים.

הדמוקרטים בוודאי מקווים שהנשיא צודק בהשוואה ההיסטורית; שהמאמץ הרפובליקאי המתארך יניב אסון אלקטורלי למפלגה, וישנה את משוואת הכוחות בוושינגטון. מה יהיה על מערכת הבריאות? היא תוסיף לפעם כדיבוק במערכת הפוליטית עוד שנים רבות.

*** רשימות קודמות ב-yoavkarny.com. ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny