מה קורה בחצרות רבנים ומלמדים

אתמול (ג') כתבתי כאן על הנטייה של שופטים להקל בעונשם של עבריינים, גם כאלה שמועדים לחזור לפשע מרגע יציאתם מהכלא. ביקשתי לדעת למה לא לתת לכאלה את המאסר המקסימלי הקבוע בחוק. אני מקווה שהתשובה תינתן בבתי המשפט, שחייבים להבין כי יש פושעים שכל דקה נוספת שלהם בכלא היא רווח נקי לחברה.

כאן אני רוצה להתייחס לתופעה דומה, אבל במגזר הדתי-חרדי. אנחנו מכירים כמובן את הפרשיות של רבנים, בהם נשואי שם, האונסים ומטרידים תלמידים שאותם הם אמורים ללמד תורה ומצוות; וגם אנשים, בעיקר נשים, הבאים לבקש מהם נחמה במצוקתם, ומקבלים מצוקה נוספת. לדעתי זה לא פחות גרוע, אולי יותר, ממעשיו של ריקו שירזי, שעליו כתבתי אתמול. נכון שמעשי שירזי כרוכים באלימות, לעתים קטלנית. אבל האם הרבנים העבריינים לא עושים את אותו הדבר לנפשם של האנשים הנתונים לחסדיהם?

המורה ליסון

שבע שנות מאסר בפועל ושנתיים על תנאי נגזרו הבוקר על אהרון שלמה ליסון, תושב ביתר עילית, בן 34, בגין מעשים מגונים בשלושה אחים שלמדו אצלו בתלמוד תורה. אדם חרדי, מאמין באלוהים, שומר מצוות - גם של תעשה וגם של לא תעשה. בבית המשפט הוא הכחיש והאשים את הילדים ובני משפחתם בשקרים. אני חושב שרק על זה הוא היה צריך לקבל את העונש המקסימלי, כי התנהגות כזאת גם היא גורמת לפציעת נפשות התלמידים. אבל בית המשפט החליט: שבע שנים.

הזעקה שהשתתקה

לצערי, אנחנו לא שומעים את הזעקה שהייתה צריכה לצאת מתוך הציבור הדתי-חרדי נגד הרבנים הללו, שמעלו בכל אמון ובכל אמת מידה מוסרית, שלא לדבר על דתית. אני רוצה, אני דורש, להבין מדוע הרבנים המורשעים ממשיכים להיות רבנים. אני מכיר רק מקרה אחד בו הרבנות הראשית שללה את התואר והסמכות מרב. זאת, כאשר יש עשרות, אולי כבר מאות רבנים שנמצאו אשמים כמעט בכל סוגי הפלילים: אונס, גניבה, רמאות, ביגמיה וכיו"ב. למה עבריינים אלה ממשיכים לשאת בתואר רב? כי לציבור החרדי-דתי לא באמת אכפת?

חקירה יסודית

על רקע הריבוי בעבריינות זו, אני חושב שעל המשטרה, או גוף כלשהו, לערוך חקירה יסודית על המתרחש בחצרות רבנים, אצל מלמדים, בבתי כנסת ובתלמודי תורה. לא כדי להעניש, בהכרח, אלא בעיקר כדי להציל ילדים ונערים, אברכים ונשים מנפשם הפושעת של רבנים ומלמדים. אני מקווה שהציבור הדתי-חרדי יתמוך בדרישה זו. אחרי הכל מדובר בהם ובבני משפחותיהם.

ג'וב בשביל שקד

בעניין זה איילת שקד יכולה למלא תפקיד מועיל - במקום להתעסק כל הזמן עם הפוליטיקה של הדת.