"כשאלוהים ישאל מה עשית בחייך - מה אגיד? שקניתי ומכרתי מניות?"

את הריאיון פותח ניל קורני (Neil Corney), מנכ"ל סיטי ישראל (ראו מסגרת), בהתנצלות קטנה. "אני עדיין מתקשה לקרוא בעברית", הוא מודה - 27 שנה אחרי שעלה לישראל החמה מאנגליה הקרה, לבד כשהוא בן 22. "להנאתי, לא אקרא בעברית", הוא אומר בחיוך ובמבטא בריטי שעדיין מורגש. ולמבטא הזה, כפי שהוא יספר בהמשך, היה יתרון קטן כשהיה ילד.

- 27 שנה. התאקלמת?

"לא ממש. מחוץ לעבודה, 99% מהחברים שלי הם אנגלו-סקסים. אצל הילדים שלי זה אחרת, כמובן. ואני גר ברעננה, שזו עיר של אנגלו-סקסים. בבית הכנסת שלי, לפחות 90% הם כאלו".

קורני נולד בשכונת אדג'וור (Edgware) שברובע בארנט (Barnet) שבצפון לונדון להורים ילידי אנגליה. "גדלתי במשפחה יהודית-טיפוסית-מסורתית".

- שזה אומר...

"בישראל, או שאתה דתי או שאתה לא. באנגליה יש באמצע כלומר ממלאים חלק מהמצוות. הולכים לבית הכנסת בשבת אבל נוסעים באוטו. אוכלים כשר בבית אבל בחוץ פחות".

- ייתכן שהוריך מילאו מצוות כדי להשקיט את המצפון?

"אני חושב שהם עשו את מה שעשו כדי להיות חלק מהקהילייה. כשאתה יהודי שחי בחו"ל, כל מה שקשור ליהדות בא לידי ביטוי בקהילייה שאתה חלק ממנה. כמו כן, אבא של אבא שלי היה בן אדם יותר דתי".

- ואז בגיל 22 עלית לארץ, ולבד. למה?

"עליתי עם החברה שלי שהפכה לימים לאשתי. החיבור שלי לישראל החל בגיל 13, כשהגעתי לכאן לחצי שנה במסגרת תוכנית לימודים של 'גבעת וושינגטון' (כפר נוער הסמוך לקבוצת יבנה, ט.צ). בלונדון למדתי בבית ספר יהודי ובעקבות אותה חצי שנה, התאהבתי בישראל. כשחזרתי ללונדון, אמרתי להוריי שאני רוצה לעלות. הם אמרו: 'קודם תרכוש השכלה אקדמית באנגליה, ואז תעשה מה שאתה רוצה'".

- עד כמה היה קל או קשה ללמוד בבית ספר יהודי בלונדון?

"לא היה פשוט. מגיל 11, בית הספר שלי היה ברובע קמדן (Camden) שבמרכז לונדון וסביבו היו בתי ספר שבהם למדו ילדים לא ממש נחמדים. בסוף כל יום, חלקם נהגו להגיע לבית הספר שלי עם סכינים ומקלות והיו מתנכלים לנו. הם היו עבריינים מקומיים שלא בדיוק ידעו מה פירוש יהודי ורק האמינו שיהודי זה משהו מוזר. אפילו כשהגעתי לאוניברסיטה, פגשתי אנשים שחשבו שליהודים יש קרניים".

- פחדת מהם?

"כן, קצת. הייתי בן 11 ולא הייתי גבוה וחזק".

- אתה בעצמך נפגעת פעם?

"כן, אבל לא משהו רציני. הם לא הרגו מישהו. היה לי חבר שפעם קיבל מכות ממש חזקות ואושפז למשך כמה ימים בבית החולים. ליד בית הספר שלנו תמיד הייתה נוכחות של משטרה".

- אתה מדבר על זה כאילו זה לא אמור לקומם. אני אפילו מרגישה שאתה קצת מצדיק את אותם ילדים.

"לא ולא, אני רק אומר שזו לא הייתה אנטישמיות. זה כמו בכדורגל: ארסנל וטוטנהאם הן שתי יריבות מושבעות בכדורגל האנגלי. טוטנהאם ידועה כקבוצה של היהודים. תשאלי אותי למה? אני לא יודע. אוהדי טוטנהאם לפעמים מגיעים למשחקי הקבוצה עם דגל של ישראל וכשהיא משחקת מול ארסנל, אוהדי ארסנל יקללו את היהודים. ואנשים מתייחסים לזה כמובן מאליו, כמו משחק של בית"ר ירושלים מול אחת הקבוצות מהמגזר הערבי".

- ההורים ידעו מה עובר עליך?

"לא ממש. הם ידעו באופן כללי מה קורה בבית הספר אבל אני לא חושב שאי פעם ישבתי איתם ודיברנו על זה. הייתי צריך לקחת 2 אוטובוסים ורכבת כדי להגיע לבית הספר, והנהלת בית הספר הייתה שולחת להורי התלמידים מכתבים בהם ציינה את הבעיה ואת הצורך להיזהר. ובכלל, לא הייתי מדבר עם ההורים שלי על כל דבר שקורה לי. כל חיי, עם אבא שלי הייתי מדבר על 2 נושאים: ספורט והחינוך שלי".

- הם עצמם חוו אנטישמיות?

"לא. אבא שלי היה בריטי ג'נטלמן כזה. הוא אפילו לא חבש כיפה. השם המקורי שלו היה חיים והוא שינה אותו להיים שזה נשמע בריטי יותר".

- למרות שלדבריך לא מדובר היה באנטישמיות, החוויה הזו עוררה בך רגשי נחיתות על היותך יהודי?

"כן, אני חושב שבנקודה מסוימת זה גרם לי להבין שעתידי לא באנגליה. הסתכלתי על בית הספר שלי כאילו היה ישראל שמוקפת במדינות אויבות".

- מפריע לך שלא שרתת בצבא?

"קצת... אבל אני חי את החוויה הזו דרך הילדים שלי, שאגב צוחקים עליי בקטע הזה. שניים מהם כבר סיימו את השירות, וכל פעם שהייתי מדבר איתם לא הייתי מבין על מה הם מדברים. נגיד, חמשוש... רק עכשיו הבנתי מה זה. לפני שהתגייסו, הייתי מנסה לייעץ להם וכדומה והם היו אומרים לי בצחוק: 'מה אתה מבין? אתה אפילו לא יודע להחזיק נשק'".

- יש לך 7 ילדים. יש לך זמן לתת תשומת לב לכל אחד?

"כן. אף פעם לא האמנתי לאלו שאומרים שאם יש לך יותר מדי ילדים, אתה לא יכול לתת תשומת לב רבה לכולם. תמיד האמנתי במשפחות גדולות. כשהתחתנתי, אשתי אמרה לי שהיא רוצה לפחות 4 ילדים ואני אמרתי לכל היותר 4. כמו תמיד, האישה קובעת... (צוחק)".

כמו שהתאהב בישראל, קורני התאהב בתעשיית הפיננסים, בריגוש שהיא מספקת לו, ובעיקר בשוקי ההון. "יש לי הפרעת קשב וריכוז. אני תמיד מחפש אתגר". לפני שעלה לארץ עבד בנציגות של בנק לאומי באנגליה, ונדלק על חדר העסקאות. כשהגיע לארץ, חיפש עבודה דומה באותו בנק אך קיבל רק הצעה להיות יועץ השקעות באחד מסניפיו. "לא רציתי. ידעתי שאשתעמם די מהר". בלאומי הוא לא מצא את דרכו וכך הגיע למתחרה, בנק הפועלים וליתר דיוק - לחדר העסקאות של הבנק.

- במקרה שלך, מה זה אומר הפרשת קשב וריכוז?

"אני לא יכול לעבור שעה מבלי לעשות משהו. אני לא אשב וסתם אגלוש באינטרנט".

- אז התכונה הכי גרועה שלך היא חוסר סבלנות?

(צוחק) "לא, אני תמיד מאחר. לא מגיע בזמן. ההורים שלי היו סופר דייקנים. הם תמיד היו מגיעים שעה לפני. כנראה בגלל זה אני ההיפך".

- תסביר: מה מרגש בחדר עסקאות?

"זה פשוט עושה לי את זה. בחדר עסקאות, אין 2 דקות שהן אותו דבר וזה מאוד מתאים להפרעת הקשב והריכוז שלי. קשה לי לקרוא מסמכים ארוכים שלא לדבר על ספרים. אני תמיד רוצה להבין מהר מהי השורה התחתונה. בחדר עסקאות, כשאתה קונה ומוכר, אתה רואה מיד את השורה התחתונה".

- אבל זה ריגוש שהוא מאוד קצר טווח.

"נכון, וזו הסיבה שהרבה מאוד סוחרים, מהבחינה הרגשית, נמצאים למטה או למעלה. תמיד הייתי בן אדם תחרותי, והקטע של לנצח את השוק - זה כיף".

- ומה היה קורה כשלא היית מנצח את השוק, או יותר גרוע - עושה עסקה גרועה ומפסיד כסף עבור הלקוח?

"הייתי חוזר הביתה מבואס והייתי מתעורר בלילות מסיוטים. אשתי עד היום אומרת לי שהיא מכירה את החלומות שלי יותר טוב ממה שאני מכיר".

- היו לך הרבה עסקאות גרועות?

"מי שלא עשה עסקאות גרועות, לא יכול לעשות עסקאות טובות. צריך לחוש את הכישלון כדי להצליח".

בגיל 25, אחרי שנתיים בבנק הפועלים, יצא לדרך עצמאית כשנענה להצעת אחד מהלקוחות הקבועים שלו לנהל את כספו ופתח בוטיק השקעות קטן. "שכרנו משרדים בדיזינגוף סנטר, גייסתי כמה אנשים והתחלנו לעבוד".

- לא נלחצת? היית רק בן 25 ומישהו הפקיד בידך את הכסף שלו.

"הייתי נאיבי. אמרתי לעצמי שיש לי הזדמנות ואין לי מה להפסיד".

- אין מה להפסיד? בשוק הזה, כשנוצר לך מוניטין רע כסוחר - יש הרבה מה להפסיד.

"נכון, אבל באותו הזמן לא הבנתי את זה".

אחרי שנתיים כעצמאי, הבוטיק של קורני נסגר והוא חזר לבנק הפועלים כסוחר הראשי - תפקיד אותו מילא במשך 7 שנים עד שסיטי, תאגיד אמריקאי, קראו אליו לדגל.

- גדלת באנגליה, עלית לישראל ועכשיו אתה עובד בשלוחה הישראלית של תאגיד אמריקאי. איך משלבים בין 3 תרבויות שונות?

"אני אספר לך סיפור: כשהייתי בן 19, במהלך חופשת הקיץ מהאוניברסיטה, נסעתי לארה"ב כדי לעבוד כמדריך במחנה קיץ. אני וחבר שלי היינו הבריטים היחידים. אני תמיד הייתי ילד רגיל, לא פופולרי במיוחד ולפתע במחנה בארה"ב נהפכתי להיות פופולרי, בעיקר בקרב הבנות. כשניסיתי להבין למה, אמרו לי: 'רק תדבר, יש לך מבטא משהו'. אז שיחקתי על זה. אבל זה היה אז. עכשיו הבדלי התרבויות פחות משמעותיים. סיטי זה תאגיד אמריקאי במקור אבל כעת הוא יותר גלובלי. אני שייך לחטיבת EMEA שלו (אירופה, המזרח התיכון ואפריקה, ט.צ) וכמעט שאין בה אמריקאים. זה כמו קיבוץ גלויות: הבוס הראשון שלי בסיטי היה בלגי, אחריו רוסי, איטלקי, צ'כי ועכשיו יש לי בוס צרפתי".

עד כמה קורני עדיין יותר בריטי מישראלי אפשר להבין מהערצתו לקבוצת הכדורגל מנצ'סטר יונייטד. במשרדו ממוסגרות חולצות עם סמל הקבוצה, וקשה לא להגיע למסקנה שהאיש פשוט מכור לה.

- איך ההתמכרות הזו מתבטאת?

"אני תמיד אומר לאנשים שאני כל הזמן זמין חוץ מאשר בשבת וכאשר מנ'צסטר משחקת. אני רואה את כל המשחקים של הקבוצה, ואם הם בשבת אני מקליט. לפעמים אני נוסע למשחקים. לפני 9 שנים, כשאבא שלי חגג יום הולדת 70, לקחתי אותו למשחק גמר של הקבוצה במוסקבה. נתתי לו כרטיס ברכה, והתעקשתי שיפתח אותו באותו הרגע ולא יותר מאוחר כפי שביקש. כשקרא אותו, הוא באמת קצת התרגש. זו אולי הייתה הפעם היחידה שבה התגבשנו שנינו".

- תיכף תגיד לי שבילדותך חלמת להיות שחקן כדורגל.

"ברור! אחד מהבנים שלי עדיין חולם להיות. אני לא הייתי מספיק טוב".

- ואני מניחה שאין לך מושג מה קורה בכדורגל הישראלי.

"אני מתבייש להודות בזה אבל... כן, אין לי מושג".

על מעבדת החדשנות של סיטי: "יש לי חלום: למצוא את המובילאיי של הפינטק"

סיטי, הענק הפיננסי, מנהלת מעל 200 מיליון חשבונות ויש לה נוכחות עסקית במעל 160 מדינות. סיטי מספקת לצרכנים, חברות, ממשלות ומוסדות ברחבי העולם מגוון רחב של מוצרים ושירותים פיננסים, לרבות שירותי בנקאות קמעונאיים ואשראי, בנקאות עסקית והשקעות, ברוקראז' וניהול הון. בישראל, יש לסיטי את הנוכחות הגדולה ביותר מבין המוסדות הפיננסיים הזרים במדינה והיא מציעה שירותי בנקאות עסקית ובנקאות השקעות לחברות ולקוחות מוסדיים מהמובילים בכלכלה הישראלית, וכן בנקאות פרטית ללקוחות אמידים בחו"ל.

בתחילת דרכה בארץ הציעה שירותי בנקאות השקעות (לשעבר באמצעות סלומון סמית בארני), בשנת 1996 נפתח משרד רשמי בישראל ובשנת 2000 הפך סיטיבנק לבנק הזר הראשון בעל רישיון מלא להצעת מגוון שירותי בנקאות והשקעות ללקוחותיו בישראל. מאז ממשיכה הקבוצה להרחיב את פעילותה בארץ ואת סל המוצרים ומגוון השירותים שהיא מציעה ללקוחותיה הישראלים. כמו כן, במסגרת חטיבת השווקים שלה, אותה ניהל קורני לפני שמונה למנכ"ל סיטי ישראל, מורשה סיטי לסחור בשוק הראשוני של אגרות החוב הממשלתיות, מורשה כעושה שוק (Market Maker) במטבע המקומי וסוחרת באופן פעיל בכל מוצרי הנגזרים על השקל.

כמו כן, יש לסיטי בארץ מעבדת חדשנות טכנולוגית שנתמכת על ידי משרד האוצר והמדען הראשי. מטרתה העיקרית של המעבדה היא להגדיר את ההזדמנויות והצרכים בזירה הפיננסית ולספק לה כלים חדשניים. כיום המעבדה מתמקדת בפיתוח מסחר אלגוריתמי, אפליקציות מובייל, מנועי חישוב סיכונים מבוזרים ופרויקטי עיבוד וניתוח דטה פיננסי. בשנת 2013 הרחיבה סיטי את פעילותה בקרב הקהילה המקומית ופתחה את תוכנית האקסלרטור עבור קהילת הסטארט-אפים בישראל בתחום הטכנולוגיה הפיננסית (פינטק).

קורני מספר כי במעבדת החדשנות של סיטי בישראל יש 170 עובדים, מספר די מכובד, שאמור לעמוד עד סוף השנה על 190.

"הם עובדים על פיתוחי פינטק עבור סיטי, בעיקר פתרונות עבור חדר עסקאות".

- אז יש לכם מעין סטארט-אפ?

"לא בדיוק, אבל כשבנינו את מעבדת החדשנות רצינו להתחרות על עובדים מול מיקרוסופט וגוגל. שלא יחשבו שמשעמם לעבוד בבנק, כי הרי אף אחד לא רוצה להיות בנקאי".

- סליחה? אף אחד לא רוצה להיות בנקאי? לא הלכת רחוק מדי?

"אני יכול לתת לך את הדוגמה של הבן הבכור שלי. הוא אפילו לא חשב לרגע ללכת לכיוון הזה. כשאתה בנקאי, אתה קצת מוקצה ולא רק בישראל. יש את הבדיחה שהולכת ככה: 'מורה בכיתה מבקשת מהתלמידים לספר מה הוריהם עושים. הראשון אומר שאבא שלו רואה חשבון, השני שאבא שלו עובד בהיי-טק והשלישי אומר שהוא רוצח סדרתי ושהוא יושב בכלא. בסוף השיעור המורה קוראת לתלמיד השלישי ושואלת אותו: למה סיפרת משהו לא נכון? והוא עונה לה: מה רצית? שאגיד שהוא בנקאי?'"

- אתה רוצה להגיד לי שביומיום שלך אתה מרגיש מוקצה?

"כן. בשנים 2008-2012, שנות המשבר הפיננסי, הייתי ממש נבוך מלהיות בנקאי. לפעמים אני חושב לעצמי: כשאגיע אליו למעלה, לאלוהים, והוא ישאל אותי מה עשית בחייך - מה אגיד? שקניתי ומכרתי מניות? וכשהוא ישאל במה תרמתי, מה אענה?"

- אז מה תענה?

(מחייך) "אז בהקשר הזה, מעבדת החדשנות מאוד חשובה לי. יש לנו מחויבות מאוד גבוהה לתעשיית הפינטק הישראלית. החלום שלי הוא למצוא את המובילאיי של תעשיית הפינטק. ואז הייתי יכול להגיע למעלה ולהגיד לו: כן תרמתי!"

ניל קורני

מי אני

ניל קורני (49) מכהן משנת 2013 כמנכ"ל סיטי (Citi) ישראל. לסיטי, ענק פיננסי אמריקאי במקור שנסחר בוול סטריט לפי שווי של 182 מיליארד דולר, הצטרף בשנת 2004 כמנהל חטיבת השווקים.

איפה גדלתי

קורני נולד וגדל באנגליה. כשהיה בן 22, אחרי שסיים תואר ראשון בכלכלה וסטטיסטיקה באוניברסיטת מנצ'סטר, עלה לארץ עם חברתו שלימים הפכה לאשתו.

המשפחה שלי

אביו היה עיתונאי, סגן העורך הראשי של ה"ג'ואיש כרוניקל" (Jewish Chronicle), העיתון המרכזי של יהדות בריטניה. אמו הייתה גננת. יש לו אחות אחת שקטנה ממנו ב-4 שנים ועלתה לארץ מספר שנים אחריו. הוריו עלו אחרי שיצאו לפנסיה, לפני 12 שנה. נשוי לשולי, מורה לאנגלית בעברה וכעת קואצ'רית לחיים. לזוג 7 ילדים - 5 בנים ו-2 בנות בגילאי 25, 23, 21, 18, 14, 11 ו-9. המשפחה מתגוררת ברעננה. בעבר סיפר כי נקרא על שם האקס של אמו. כשאנחנו מזכירים לו פרט זה במהלך הריאיון, הוא אומר בחיוך שאמו נסוגה בה מעט מגילוי זה ואמרה: 'לא, הוא היה הספר שלי'. "כן, כנראה שהוא היה האקס. ולאבא שלי זה לא הפריע", הוא אומר. הוריו מתגוררים בנתניה.

 מעבדת החדשנות הטכנולוגית של סיטי בקריית עתידים/ צילום: סיון פרג'

 ניל קורני