כבר כמה חודשים שאני משתוקק לכתוב על ניימאר, ומתאפק. בעצם, לא על ניימאר אני מבקש לכתוב, אלא על אלה המתבטאים ביחס אליו - עיתונאים, פרשנים, מאמנים, שחקנים, סוכנים, וגם סתם אוהדים. כמעט כולם שרים את שבחיו של הברזילאי המוכשר. בעניין זה אני רוצה להסכים: לבחור יש כישרון, זה ברור, אבל בסך הכול הוא מוגבל. בברצלונה הוא לא עשה נסים ונפלאות. מה הוא כן עשה למכביר? איבוד כדורים. המון כדורים. אבל הציבור שמע וקרא כמה שערים ה"פנומן" הבקיע. כמעט אף אחד לא טורח לדווח על מספר הכדורים שהוא מאבד; על מספר הפעמים שניימאר מנסה "ללכת לבד", עד שלוקחים ממנו את הכדור. ומה קורה אז? ההתקפה של קבוצתו נכשלת והופכת להתקפה נגדית, ובמקרים רבים לשער נגד קבוצתו. תבדקו כמה פעמים זה קרה, ותבינו למה ברצלונה לא זכתה באליפות ספרד.
הצד האחר של השחקן
למה אנחנו כמעט לא שומעים על הצד הזה במשחקו של ניימאר? למה זה תמיד השערים של השחקן, כל שחקן? אחרי הכול, משחק כדורגל מורכב לא רק מגולים. יש גם מסירות, אסיסטים, משחק קבוצתי, ועוד מרכיבים רבים. הרושם הוא שהפרשנים, אם מתוך עצלות ואולי מתוך מוגבלות מחשבתית, לא מסוגלים לעסוק במכלול שקורה על המגרש, בניואנסים, לפני שהגולים מובקעים, ואחריהם.
להטוטים אינם משחק
ניימאר יודע ללהטט, אין ספק בכך. הוא מזכיר את ההארלם גלובטרוטרס שהיו טובים בלעשות הצגות, אבל לא במשחקים. לפעמים יוצא לו להטוט מוצלח, וזה ממש תענוג לעיניים. ואני לא אעשה כאן את ההשוואה למסי, כי זה לא הוגן. מסי יש, וכנראה גם יהיה להרבה זמן, רק אחד. אף אחד לא יודע ויכול לשחק כמותו, וניימאר יודע זאת טוב מכל אחד אחר, ולזכותו ייאמר שהוא גם אומר זאת.
משחק שולי
בוודאי יהיו קוראים שיחשבו כי העיתוי לכתיבת מאמר זה אינו מוצלח. הרי רק אתמול (שבת) הבקיע ניימאר שני שערים מרהיבים נגד יובנטוס. וכמובן היום כבר תקעו הפרשנים בחצוצרות התהילה. אבל המשחק אתמול היו שולי ביותר, עם הרכבים חסרים ומשונים. משחק אימון. ולכן אין צורך לתת לניימאר יותר ממה שמגיע לו על אותם שערים יפים.
לפני שיתחרטו
אם לסכם את ניימאר הכדורגלן, הוא שחקן מצוין שלעתים קרובות, קרובות מדי, משחק גרוע. אני במקום ברצלונה הייתי לוקח מהר את סכומי העתק לפני שהקבוצה הצרפתית או ניימאר מתחרטים. ברצלונה לא זקוקה לניימאר. מצבה יהיה טוב ביותר בלעדיו.