החופש לטבוע

כל-כך הרבה רגולציה מיותרת יש בישראל; רגולציה שמכבידה עלינו את החיים ולא תורמת דבר. אבל אין אפילו רגולטור אחד, חצי רגולטור, שלוקח אחריות לחופים הלא מוכרזים, בהם הרחצה אסורה.

במקום רגולטור, ניצב בחוף, במקרה הטוב, שלט המזהיר את המתרחצים מפני הסכנה, ובמרבית החופים - גם זה לא. 16 אנשים טבעו בישראל בסוף השבוע האחרון, רובם בחופים לא מוכרזים, בגלל שיקול-דעת מוטעה, אבל גם באשמת המדינה המסירה מעצמה אחריות ומעניקה לאזרחיה את החופש לטבוע. שלושה מהטובעים מתו. 

אמיר פרישר גוטמן ז"ל, בני משפחתו וחבריהם, אנשים נורמטיביים, אינטליגנטיים, שומרי חוק, קיבלו החלטה הרת-גורל, שהביאה למותו של הזמר שנסחף לים עם אחייניתו וחברה נוספת.

כמוהו יש עוד לא מעט חובבי חופים שכוחי אל, שמחפשים רצועה לבנה נטולת מטקות, צעקות וכיסאות נוח מול העיניים; אבל רחוקה מדרכי גישה, שירותי הצלה ולעתים גם בלי קליטה סלולרית. כאלה שחושבים שהים קטן עליהם, נכנסים למים, נסחפים בזרם ומסכנים את חייהם וחיי אהוביהם - ולמדינה לא אכפת.

אין נוכחות משטרתית בחופים, אין סיורי פקחים של הרשויות המקומיות, משרד הפנים דואג רק לחופים המוכרזים, ופקחי החברה להגנת הטבע מגנים על הביצים של צבי המים. הנחת העבודה היא כזו: מי שרוצה להתאבד, שיתכבד. החובה שלנו היא רק להזהיר.

בשטח שיפוטה של המועצה האזורית חוף כרמל, למשל, נמצאים כ-40 ק"מ של חוף, ויש לה 3 פקחים האחראים לאכוף את החוק בחופים המוכרזים בלבד. בנוסף לתפעול החופים הללו, היא אחראית גם שיהיו נקיים. וזהו.

מודי ברכה, האחראי על תיק החופים במועצה, אמר לי, שגם אם היו שולחים פקחים לחופים הלא מוכרזים, אין להם סמכות לקנוס את הרוחצים, אלא לעשות להם נו-נו-נו עם האצבע, אבל נגד המועצה מתנהלות בימים אלה תביעות בגין טביעות בסך 20 מיליון שקל.

דוד אמסלם מהליכוד, יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה בכנסת, שפעיל מאוד בנושא בנייה בחופים, דיבר איתי על מקרי טביעה כמו זה של פרישר גוטמן ז"ל. "מי שמתרחץ בחוף לא מוסדר, לוקח החלטה העלולה לסכן את חייו", אמר לי אמסלם. "אי-אפשר להציב פקח על כל חוף לא מורשה, כמו שלא מציבים פקח בכל מצוק או שוטר בכל עקומה".

על-פי גישה הזו, אין צורך להציב מצלמות מהירות בכבישים מסוכנים, כי מי שרוצה לנסוע מהר ולמות בתאונה - שימות.

אין גם צורך להציב פקחים באתרי בנייה, כי פועל שעובד במקום לא בטוח צריך להפעיל שיקול-דעת ולא לטפס לגובה אם אינו אובטח כהלכה.

אין מה להגיש כתבי אישום נגד מוכרי משקאות לקטינים - זו הרי בעיה של ההורים שלהם.

במדינה מתוקנת, אסור שיהיו שטחי הפקר כאלה. מישהו חייב לקחת אחריות על כל רצועת החוף שלנו, כולל החופים האסורים לרחצה, לא רק באלה שעלולים להפוך לפרויקט נדל"ני מניב. חיי אדם שווים יותר מעוד מגדל או שמורת טבע, והאחריות של הרשויות הוא לצמצם עד כמה שניתן את האסונות האלה.

מה עושים? משקיעים בזה כסף ומקימים סיירת חופים משטרתית, שתקנוס כל מי שנכנס לרחוץ במקום אסור באלפי שקלים, כדי שיכאב לו טוב טוב בכיס. סיירות הפקחים של הרשויות המקומיות, שמרוויחות יפה מהחופים המוכרזים ועוסקות כיום בפירוק מאהלי מסיבות שהוקמו ללא אישור, חייבות להתחיל לחלק קנסות גבוהים לחסרי שיקול-הדעת.

אם הציבור הישראלי מתנהג כמו ילד חסר אחריות, נחוצה אכיפה שתשמור עליו.